ביאור שטיינזלץ על תהילים קכד

עדין שטיינזלץ

🔗 שתף
פסוק א:
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד. לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ, שתמך בנו – יֹאמַר נָא עם יִשְׂרָאֵל –
פסוק ב:
לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם, כאשר התקומם עָלֵינוּ אָדָם להילחם בנו ולהשפילנו,
פסוק ג:
אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ, בזעמם של אויבינו עלינו.
פסוק ד:
אֲזַי הַמַּיִם – דימוי לעמים הרבים העומדים עלינו לכלותנו, שְׁטָפוּנוּ, היו שוטפים אותנו, נַחְלָה, זרימתם כנחל עָבַר, הייתה עוברת עַל נַפְשֵׁנוּ.
פסוק ה:
אֲזַי עָבַר, היו עוברים עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים, שטף הזדון והרשעות.
פסוק ו:
בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם, כפי שזממו לעשות.
פסוק ז:
נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר שנִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים, ממלכודת שנלכדה הציפור אליה. הַפַּח שבו נלכדנו נִשְׁבָּר באופן לא צפוי, וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ.
פסוק ח:
נחלצנו מצרתנו בנס מכיוון שעֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם ה', עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

תהילים קכד

א שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד לוּלֵ֣י ה' שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ יֹֽאמַר־נָ֝א יִשְׂרָאֵֽל׃ ב לוּלֵ֣י ה' שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ בְּק֖וּם עָלֵ֣ינוּ אָדָֽם׃ ג אֲ֭זַי חַיִּ֣ים בְּלָע֑וּנוּ בַּחֲר֖וֹת אַפָּ֣ם בָּֽנוּ׃ ד אֲ֭זַי הַמַּ֣יִם שְׁטָפ֑וּנוּ נַ֗֜חְלָה עָבַ֥ר עַל־נַפְשֵֽׁנוּ׃ ה אֲ֭זַי עָבַ֣ר עַל־נַפְשֵׁ֑נוּ הַ֝מַּ֗יִם הַזֵּֽידוֹנִֽים׃ ו בָּר֥וּךְ ה' שֶׁלֹּ֥א נְתָנָ֥נוּ טֶ֝֗רֶף לְשִׁנֵּיהֶֽם׃ ז נַפְשֵׁ֗נוּ כְּצִפּ֥וֹר נִמְלְטָה֮ מִפַּ֪ח י֫וֹקְשִׁ֥ים הַפַּ֥ח נִשְׁבָּ֗ר וַאֲנַ֥חְנוּ נִמְלָֽטְנוּ׃ ח עֶ֭זְרֵנוּ בְּשֵׁ֣ם ה' עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃

פרשנים על הפרק

מאמרים על הפרק