פסוק א:שיר המעלות לדוד וגו׳. נאמר על לשון הגלות ואמ׳ שישר׳ יאמר לולי ה׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם ר״ל האויב
פסוק ג:אזי חיים בלעונו ר״ל שמהרו לבלענו ולכלותנו בעת אחת בחרות אפם בנו. והיו״ד במלת אזי יתירה.
פסוק ד:והמים שטפונו משל על הצרות שהם כשטף מים. ונחלה הה״א נוספת וקריאתו מלעיל כי הטעם בנו״ן ור״ל כמו נחל שוטף עבר על נפשנו כלומ׳ על גופנו או אמ׳ על נפשנו כי בצרת הגוף תלאה הנפש מהשיג מנוחתה הראויות לתת לה.
פסוק ה:והמים הזדונים ר״ל שוטפים בחוזק גדול עד שידמה כאלו הם שוטפים בזדון וברשע והוא משל על חוזק הצרות ואמ׳ עליהם עבר על נפשנו לשון יחיד כדרך מי נדה לא זורק עליו (במדבר יט יג). וי״מ המים הזדונים חסר המתואר כלומ׳ המים מי הזדונים ר״ל האנשים הזדים.
פסוק ו:ואחר שאמר אזי חיים בלעונו אמ׳ ברוך ה׳ שלא נתננו טרף לשניהם
פסוק ז:וכרומז על ענין הגאולה אמ׳ נפשנו כצפור הלכודה בפח יוקשים ונמלטת ממנו ומצד שאי אפשר להמלט מן הפח אלא בשבירת הפח אמר הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, וקרא המריעים לנו פח וכליונם הוא שבירת הפח ואמ׳ שהם יכלו ויאבדו ואנחנו נמלטנו
פסוק ח:ומצד שלרוב השתקענו בגלות תהיה הגאולה כעין מופת אמ׳ עזרנו בשם ה׳ עושה שמים וארץ כלומ׳ שהוא בעל היכולת והמופת ובשנוי הטבע והוא ענין עושה שמים וארץ.
