פסוק א:להזכיר. יאמר בו להזכיר את המקום למהר להושיע:
פסוק ב:להצילני. מלת חושה האמור בסוף המקרא מוסב גם על להצילני:
פסוק ג:יבושו. בראותם כי לא יכלו לי:
פסוק ג:יסוגו. דרך הנכלם לחזור לאחוריו לבל יראה מי בבשתו:
פסוק ד:ישובו. בבושת פנים בעבור שכר הבושה שעשו לי אשר אמרו תמיד האח לשמוח על צרתי:
פסוק ה:ויאמרו וגו׳. האוהבים ומצפים לישועתך יהיו נושעים בכל עת ויאמרו תמיד בעת התשועה מאוד יגדל אלהים:
פסוק ו:ואני עני. אני מוכנע כעני ואביון לזה אתה אלהים חושה לי למלאות שאלתי עזרי. מעולם אתה עזרי ומפלטי לזה גם עתה אל תאחר: