פסוק א:לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד לְהַזְכִּיר, להעלות את קיומו של דוד לזיכרון לפני ה'.
פסוק ב:אֱלֹהִים, מהר לְהַצִּילֵנִי; ה', לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה, מהר נא.
פסוק ג:יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ, יתביישו מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי, יִסֹּגוּ, ינוסו ויירתעו אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי.
פסוק ד:יָשׁוּבוּ עַל עֵקֶב שהוא בָּשְׁתָּם, יחזרו על עקבותיהם מבוישים, אותם הָאֹמְרִים על מפלתי: "הֶאָח, הֶאָח! ".
פסוק ה:וכנגדם – יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל מְבַקְשֶׁיךָ; וְיֹאמְרוּ תָמִיד "יִגְדַּל אֱלֹהִים", אלה שהם אֹהֲבֵי יְשׁוּעָתֶךָ.
פסוק ו:בסיכום חוזר המשורר אל עצמו: וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן. אֱלֹהִים, חוּשָׁה לִּי, מהר, כי אני זקוק לעזרה מידית, עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה, ה', אַל תְּאַחַר להצילני מצרותי.