פסוק ב:שמעה, האזינה. הרינון והקינה הוא עקר אצלו, וע"כ אמר עליו לשון שמיעה כמ"ש ישעיה (א' י') ובכ"מ:
פסוק ג:בעטף לבי. מורה על רוב הצרה, כמו בהתעטף עלי נפשי תפלה לעני כי יעטוף:
פסוק ו:לנדרי. מצייר את הנדרים כעצם מופשט, מדבר ואומר, ימים על ימי מלך תוסיף, עד כן אזמרה שמך: