תפילת דוד במערת עדולם
כפי הנראה חובר פרקנו במערת עדולם לאחר שכבר התקבצו שם אל דוד כארבע מאות איש (שמואל א כב ב).
מִקְצֵ֤ה הָאָ֨רֶץ אֵלֶ֣יךָ אֶ֭קְרָא בַּעֲטֹ֣ף לִבִּ֑י בְּצוּר-יָר֖וּם מִמֶּ֣נִּי תַנְחֵֽנִי:
(תהילים סא ג)
"מִקְצֵ֤ה הָאָ֨רֶץ" - מערת עדולם היא בקצה ארץ ישראל, סמוך לגבול פלשתים, אשר משם נמלט אליה דוד.
"בְּצוּר-יָר֖וּם מִמֶּ֣נִּי תַנְחֵֽנִי" - בְּצוּר שהוא מרום ממני כעת, ונבצר ממני מפני אימת שאול לעלות עליו, והוא הצור שעליו מתנשא בית ה' אשר בנוב [כי בדרך ביאור זה נוצר קשר בין פסוקי הפרק, וסימן לדבר גם לשון הכתוב: "משכן ה' אשר עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון"(דברי-הימים א כא כט) ], שהיה בנוי כנראה, על דרך הנהוג במקדשי א-ל, בראש מרומים, תַנְחֵֽנִי [וכמו "מי יעלה בהר ה'?"(תהילים כד ג), וצא והקש ללשון "בְּצוּר-יָר֖וּם מִמֶּ֣נִּי תַנְחֵֽנִי", הלשון "בצור ירוממני" בפרק כ"ז, המשותף עם זה שלפנינו במוצאו ממערת עדולם, ומשותף עמו גם במבטא "צור", ירמז על בית ה' המתנשא בראש צור].
וצא וראה כי גם בפרק קמ"ב, שחובר במערה, מדובר על מצב של התעטפות, ככתוב שם: "בהתעטף עלי רוחי" (תהילים קמב ד).
כִּֽי-הָיִ֣יתָ מַחְסֶ֣ה לִ֑י מִגְדַּל-עֹ֝֗ז מִפְּנֵ֥י אוֹיֵֽב:
(תהילים סא ד)
נראה הכוונה: כי הוא כבר מצא פעם מחסה ומפלט בבית ה' אשר בנוב (שמואל א כא).
אָג֣וּרָה בְ֭אָהָלְךָ עוֹלָמִ֑ים אֶֽחֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה:
(תהילים סא ה)
אפס, בית ה' שימש לו אז מחסה ומפלט רק לשעה, אבל חפצו ובקשתו למצוא שם מחסה עולם ולגור שם כל הימים.
כִּֽי-אַתָּ֣ה אֱ֭-לֹהִים שָׁמַ֣עְתָּ לִנְדָרָ֑י נָתַ֥תָּ יְ֝רֻשַּׁ֗ת יִרְאֵ֥י שְׁמֶֽךָ:
(תהילים סא ו)
הכוונה: כי בשבתו שם בבית ה' ישלם נדרי הקרבנות שהיה נודר בעת צרה ["אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי"(תהילים סו יג-יד)], כי, בשמוע ה' לנדריו והושיעו כאילו נתנם ירושת יראי שמו [על דרך הכתוב: "לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון"(דברים יח א)], כי יראי ה' היושבים לפני ה' תמיד היו ניזונים מבשר הקרבנות, וכאמור לעיל: "ובני אדם בצל כנפיך יחסיון ירויון מדשן ביתך"(תהילים לו ח-ט). ונאמר לעיל: "נדרי אשלם נגד יראיו יאכלו ענוים וישבעו"(תהילים כב כו-כז), ובהמשך הפסוקים מפרק ס"ו נאמר: "לכו שמעו ואספרה כל יראי א-להים", שהכוונה על היושבים בקביעות לפני ה'.
יָמִ֣ים עַל-יְמֵי-מֶ֣לֶךְ תּוֹסִ֑יף שְׁ֝נוֹתָ֗יו כְּמוֹ-דֹ֥ר וָדֹֽר: יֵשֵׁ֣ב ע֭וֹלָם לִפְנֵ֣י אֱ-לֹהִ֑ים חֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת מַ֣ן יִנְצְרֻֽהוּ:
(תהילים סא ז-ח)
מקהלת אנשיו עונה בברכה לדוד - כי ה' ימלא כל משאלות לבו, ובפיהם דוד נושא כבד תואר מלך.
"יֵשֵׁ֣ב ע֭וֹלָם לִפְנֵ֣י אֱ-לֹהִ֑ים" - חוזרים הם בזה על בקשתו לעיל: "אָג֣וּרָה בְ֭אָהָלְךָ עוֹלָמִ֑ים"(תהילים סא ה).
"חֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת מַ֣ן יִנְצְרֻֽהוּ" – "מַ֣ן" הוא ציווי מהפעל "מנה", כמו "צו" מן "צוה", ופעל "מנה" בהוראה זו שיש לו פה נוצר לפי דעתי מן השם "מן" [כמו "וידגו" מן השם "דג"] - שקראו ישראל במדבר למזון שירד להם מן השמים, להורות על כל דבר היורד מן השמים בנס [ונתפשטה הוראתו על כל הזדמנות שבנס באיזה אופן שיהיה - "וימן ה' דג גדול"(יונה ב א)]; ויהיה איפא ביאור "חֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת מַ֣ן יִנְצְרֻֽהוּ" - שלח מן השמים את החסד ואת האמת וינצרוהו; וגם זה אכן חזרה על בקשת דוד בפרק נ"ג [שחובר גם כן, ככתוב שם, במערה], לאמר: "ישלח משמים ויושיעני... ישלח א-להים חסדו ואמתו".
כֵּ֤ן אֲזַמְּרָ֣ה שִׁמְךָ֣ לָעַ֑ד לְֽשַׁלְּמִ֥י נְדָרַ֗י י֣וֹם יֽוֹם:
(תהילים סא ט)
דוד חותם את הפרק המשותף בתפילה - כי כאשר זימר עתה, כן יזמר שם ה' לעד, לרגל הנדרים שישלם בבית ה' יום יום.