פסוק א:לְדָוִד, בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ, כאשר העמיד פנים של מי שנטרפה עליו דעתו לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ מלך הפלשתים, וַיְגָרֲשֵׁהוּ אבימלך וַיֵּלַךְ. בבריחתו מפני שאול הגיע דוד אל ארץ פלשתים, והיה חושש שמא הפלשתים יהרגוהו כנקמה על מה שעשה להם. כדי להינצל הציג דוד את עצמו כמשוגע, ובמשוגעים בדרך כלל אין פוגעים לרעה. ואכן מלך פלשתים גירש אותו, ודוד יצא משם בשלום.
פסוק ב:אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת. גם בעת תשועה וגם בעת מצוקה. אלו ואלו אינן מפריעות לי לברך את ה' על הטובה ועל הרעה – תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי.
פסוק ג:דוד מסביר מניין היכולת להלל את ה' בכל עת: בַּה' תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי. אילו הייתי שקוע בבעיותי, אפשר שהיו לי פקפוקים, אך מכיוון שאני חושב על ה' ועוסק בכבודו ובגדולתו, תמיד אוכל להלל אותו, שהרי אין גדולתו נפגמת גם כשאני סובל ומתייסר. על כן יִשְׁמְעוּ גם עֲנָוִים, המרגישים עצמם קטנים ובלתי חשובים, וְיִשְׂמָחוּ, לפי שאין התהילה הזו מתייחסת אל האדם, אלא לגדולת ה' עצמו. ומכאן באה הקריאה לכול:
פסוק ד:גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו, כי בהודאה לה' הכול יכולים להשתתף.
פסוק ה:עצם הצבתו של ה' במרכז החיים היא מקור של ברכה וחיזוק. ברכה יתרה היא כאשר האדם נוכח שה' שומע לקריאתו ומושיעו. דָּרַשְׁתִּי, חיפשתי אֶת ה', פניתי אליו וְהוא עָנָנִי, וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי, פחדי, סכנותי הִצִּילָנִי.
פסוק ו:מבקשי ה' הִבִּיטוּ, מביטים אֵלָיו וְנָהָרוּ, הם מתמלאים באור, וּפְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ, לא יתביישו ויסתתרו. והוא מסביר:
פסוק ז:זֶה העָנִי קָרָא, פנה בבקשה לעזרה, וַה' שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ,
פסוק ח:כי גם כשאין הדבר גלוי לעין, חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם, ומציל אותם מצרותיהם.
פסוק ט:ובאותו עניין: טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'. כדי להגיע לקרבת אלוקים צריך אדם להתנסות בה, והחוויה היא שתלמד אותו את טובו של ה'. אַשְׁרֵי, מאושר הוא הַגֶּבֶר אשר יֶחֱסֶה בּוֹ. בעצם ההתייחסות לה', אף ללא גמול כלשהו, כרוך אושר. ובכל זאת יש לדברים הללו גם משמעות חומרית:
פסוק י:יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו, אלה המקדישים עצמם לקדוש ברוך הוא, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו, שכן הוא דואג לספק כל צורכיהם.
פסוק יא:אפילו כְּפִירִים, האריות העומדים במלוא כוחם לעתים רָשׁוּ, מתדלדלים, מגיעים למצוקה וְרָעֵבוּ, כשאינם מוצאים ציד, אף שהם כה חזקים ומהירים שאין להם אויבים, ואילו דֹרְשֵׁי ה', אף על פי שלא ניחנו בחוסנם הפיזי של הכפירים, לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב, כי ה' דואג להם.
פסוק יב:כמה דברי הדרכה: לְכוּ, בָנִים, תלמידים, צעירים, שִׁמְעוּ לִי, יִרְאַת ה' אֲלַמֶּדְכֶם. לא אייעץ לכם כיצד להתנהל בעולם המעשה, אלא אבאר לכם כיצד נוהגים יראי ה', שכאמור, אינם חסרים כל טוב:
פסוק יג:מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ, הרוצה חַיִּים, שהוא אֹהֵב יָמִים, את שנות חייו כדי לִרְאוֹת טוֹב בימיו. לאיש זה אייעץ:
פסוק יד:נְצֹר, שמור את לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, אל תדבר דברים רעים, גם כאשר יש לך סיבות לכעוס, לקלל או להתרעם; וּנצור את שְׂפָתֶיךָ מִלדַּבֵּר מִרְמָה. דבוק באמת;
פסוק טו:סוּר, פנה, הימנע מלעסוק או להתמודד עם הרָע הפנימי או החיצוני. לא תמיד צריך לעסוק בו. אפשר להתרחק ולהסתלק ממנו. ובמקום ללחום ברע עֲשֵׂה טוֹב; ובקשריך עם הבריות בַּקֵּשׁ, חפש את השָׁלוֹם, וְאף למעלה מזה – רָדְפֵהוּ. לא תמיד השלום נמצא בהישג לפעמים צריך אדם לצאת ממסלולו הרגיל כדי לחפש אותו ואף לרדוף אחריו.
פסוק טז:ושוב באשר ליראי ה' וביטחונם: עֵינֵי ה' פונות אֶל צַדִּיקִים. ה' משגיח עליהם ואינו מניח להם להישאר מבודדים וחסרי ישע, וְאָזְנָיו קשובות אֶל שַׁוְעָתָם.
פסוק יז:ולעומת זאת, פְּנֵי, כעסו של ה' בְּעֹשֵׂי רָע. גם בהם ה' מביט, אך בכעס; הוא אינו מאפשר לעולם להיות הפקר, אלא פונה לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ את זִכְרָם של הרשעים.
פסוק יח:יראי ה' צָעֲקוּ, וַה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם. אין הוא משגיח רק על הצדיקים ועל היראים הידועים; הוא יורד לראות גם את המסכנים –
פסוק יט:קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, לכואבים המיוסרים עד שלבם נשבר, וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ, אלה המדוכדכים מחמת עוני או מחלה הוא יוֹשִׁיעַ. עולמם של הצדיקים איננו תמיד פשוט וחלק.
פסוק כ:אדרבא, רַבּוֹת רָעוֹת העשויות לקרות לצַדִּיק, ואולם בסופו של דבר מִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ ה'. אמנם הצדיק עשוי לסבול ממצוקה ושברון לב, אך ה' משגיח על חייו.
פסוק כא:גם כאשר הוא נופל ונחבל, ה' שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו, ואפילו אַחַת מֵהֵנָּה, מהן לֹא נִשְׁבָּרָה. הוא שמור תמיד כדי שלא יאונה לו רע.
פסוק כב:ובו-בזמן תְּמוֹתֵת רָשָׁע הרָעָה עצמה. לא מדובר כאן רק בעונש משמים לרשעים, אלא הרע מעצם מהותו הוא רעוע ומרעיל, ולפיכך הרעה עצמה סופה להרוג את הרשע החי בה והמחולל אותה, וְשׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ מעצמם. הם יימצאו אשמים גם בלי כל צורך בהתערבות מלמעלה. ומכיוון שעליהם אין ה' מגן, הרי רעתם ושנאתם הן אלה שיביאו עליהם את עונשם.
פסוק כג:ובניגוד לרשע, המפקיר עצמו ביד הרע – פֹּדֶה ה' את נֶפֶשׁ עֲבָדָיו, הוא מציל אותם מרעת עצמם ומרעתם של אחרים, וְכך לֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל אלה הַחֹסִים בּוֹ, שכן ה' מעניק להם את חסותו ואת הגנתו.