לפרק כ"ח
זהו פרק תפילה בבית ה' בנוב אחרי המפגש עם יהונתן שגילה לדוד מזימת שאול להכריתו (שמואל א ג בסוף).
שְׁמַ֤ע ק֣וֹל תַּ֭חֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִ֣י אֵלֶ֑יךָ בְּנָשְׂאִ֥י יָ֝דַ֗י אֶל-דְּבִ֥יר קָדְשֶֽׁךָ:
(תהילים כח ב)
בעומדו בבית ה' בתפילה - ידיו נשואות אל דְּבִ֥יר הקודש, מקום אשר שם הארון.
אַל-תִּמְשְׁכֵ֣נִי עִם-רְשָׁעִים֮ וְעִם-פֹּ֪עֲלֵ֫י אָ֥וֶן דֹּבְרֵ֣י שָׁ֭לוֹם עִם-רֵֽעֵיהֶ֑ם וְ֝רָעָ֗ה בִּלְבָבָֽם:
(תהילים כח ג)
הכוונה על שאול, אשר פעם אחת כבר משך אותו אחריו בשפתי מרמה, בהשבעו לפני יהונתן בשם ה' כי דוד לא יומת, וכאשר נפתה לב דוד להאמין בשבועתו ושב אליו - הטיל עליו את החנית להכותו (שמואל א יט), וגם עתה דוד אינו בטוח בעצמו אם לא יצליח ביד שאול לשוב למושכו ברשת לשונו, ולכן בקשתו: "אַל-תִּמְשְׁכֵ֣נִי עִם-רְשָׁעִים֮ וְעִם-פֹּ֪עֲלֵ֫י אָ֥וֶן".
כִּ֤י לֹ֤א יָבִ֡ינוּ אֶל-פְּעֻלֹּ֣ת ה' וְאֶל-מַעֲשֵׂ֣ה יָדָ֑יו יֶ֝הֶרְסֵ֗ם וְלֹ֣א יִבְנֵֽם:
(תהילים כח ה)
שורש שנאת שאול לדוד מבצבץ ועולה מתוך איומו על יהונתן במשך שיחתם האחרונה: "כִּ֣י כָל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בֶּן־יִשַׁי֙ חַ֣י עַל־הָאֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִכּ֖וֹן אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ"(שמואל א כ לא) - זאת אומרת: דוד עומד לשטן לבל תיבנה משאול ומביתו מלוכת ישראל לדורות. כנגד זה אומר דוד על שאול כִּ֤י הוא ואנשיו לֹ֤א יָבִ֡ינוּ אֶל-פְּעֻלֹּ֣ת ה' וְאֶל-מַעֲשֵׂ֣ה יָדָ֑יו בנוגע לשאול ולביתו שיֶהֶרְסֵם וְלֹ֣א יִבְנֵֽם, ואין חכמה ואין עצה לנגד ה'!
ה' עֹֽז-לָ֑מוֹ וּמָ֘ע֤וֹז יְשׁוּע֖וֹת מְשִׁיח֣וֹ הֽוּא: הוֹשִׁ֤יעָה אֶת-עַמֶּ֗ךָ וּבָרֵ֥ךְ אֶת-נַחֲלָתֶ֑ךָ וּֽרְעֵ֥ם וְ֝נַשְּׂאֵ֗ם עַד-הָעוֹלָֽם:
(תהילים כח ח-ט)
דוד משיב לבסוף אל לבו כי מהיום והלאה יפקד מקומו בראש צבא ישראל ועל מקומו יבואו שאול ושרי צבאו, וזה משפיע עליו להפוך את קללתו לברכה ולאחל לָ֑מוֹ עֹֽז ה', להיות ה' מָ֘ע֤וֹז יְשׁוּע֖וֹת מְשִׁיח֣וֹ לשאול במלחמותיו. והוא חותם, מתוך לב חרד לגורל עם ישראל המשולל גיבורו ומגנו (=דוד), בתפילה: "הוֹשִׁ֤יעָה אֶת-עַמֶּ֗ךָ וּבָרֵ֥ךְ אֶת-נַחֲלָתֶ֑ךָ וּֽרְעֵ֥ם וְ֝נַשְּׂאֵ֗ם עַד-הָעוֹלָֽם".