פסוק א:תפלה לדוד. נראה שחבר המזמור הזה דרך תפלה לעזרו ולהצילו מאויביו וצריו הקמים עליו. ולהיותו מתירא להענש על עונותיו התחיל תחלתו בספור תשובתו ושהפליג בה כלומ׳ שאחר שכן שיהיה רצון האל שלא יזיקהו מצד חטאיו ואולי רמז בו בפרט לעון בת שבע ואמ׳ על זה שמעה ה׳ צדק כלומ׳ תפלתי שהיא בצדק וכן שהיא בלא שפתי מרמה אלא שלבו ופיו שוים בה ורנתי כמו צעקתי.
פסוק ב:מלפניך משפטי יצא יש לפרשו על עון בת שבע שהיה עון גדול מנשוא ואמ׳ דרך צחות שיצא מלפניו המשפט הראוי לו מצד העון ההוא שלא יזכרהו ר״ל שלא יענישהו בו ויהיה כאלו נשכח ונמחק. או איפשר שנאמ׳ כן על כלל עונותיו כלומ׳ עבירות שבידי שאני ראוי להענש עליהם בקצף אף עם התשובה יהי רצון שיצא מלפניך משפטי והמישרים שבידי תחזינה עיניך וכל זה המשך מליצה להפליג בתפלתו. או נפרש מלפניך משפטי יצא שתוציא לאור.
פסוק ג:ואמרו בחנת לבי פקדת לילה אם נפרשהו על עון בת שבע יהיה פירושו על אותו הלילה בחנת לבי ולא מצאתני נקי והוא אמרו צרפתני בל תמצא. ואמ׳ זמתי בל יעבר פי כלומ׳ ואף כשהרגשתי בחטאי התחרטתי על מה שחשבתי ואמרתי בחנני ה׳ ונסני צרפה כליותי ולבי (תה׳ כו ב) ומי יתן שלא אמרתי כן. ואם הוא על כלל העונות יראה לי שאמ׳ כן ע״צ הודאתו עליו בתשובתו והזכיר זמן לילה שהוא עת מחשבות והרהורים כלומ׳ בחנת לבי ומצאתו שוה בתשובתי עם פי, צרפתני בל תמצא בתשובתי שום סיג וזמותי בל יעבור פי כלומ׳ מה שהיה במחשבתי וכוונתי לא עבר על דברי פי אבל הפה והלב שוים בהסכמה אחת.
פסוק ד:ואמר לפעלות אדם בדבר שפתיך וגו׳ ופירשו בו זולתי שלא סוף דבר ששב הוא בכל לבו מכל הרעה אשר עשה אבל שהוכיח אף האחרים ופי׳ הדבר במה שהזהרת בתורתך והוא ענין דבר שפתיך אני התבוננתי בפעולות אדם ר״ל באנשים אחרים זולתי ושמרתים ומנעתים מארחות פריץ ורשע. ואצלי לפרש בו כלומ׳ מרוב חפצי ותשוקתי בעזיבת החטאים והתחרט לבבי במה שנכשלתי בהם הפלגתי בתשובתי עד שלא סוף דבר שנמנעתי מן החטאים אלא אף מכל המדות המביאות והממשיכות לחטאים כן וביאור הפסוק בדבר שפתיך ר״ל התשובה אשר הזהרת עליה חקרתי והתבוננתי בכל פעולות האדם ומדותיו איזה מהם תמשיך האדם לעשות רע ותביאהו אל קנין איזו מדה מגונה ודקדקתי בעצמי הפעולות שאין התלות עבירה בהם ואחזתי בהפכה במדות המעולות הגוררות ושומרות האדם מחטוא ומזרזות אותו לעשות טוב.
פסוק ה:והוא ענין תמך אשרי והוא מקור במקום עבר כלומ׳ תמכתי אשורי במעגלותיך בל נמוטו פעמי כלומ׳ עד שלא נמוטו פעמי מדרכי המדות.
פסוק ו:ואח״כ החל בתפלתו ואמ׳ אני קראתיך כי תענני כלומ׳ כי בטחתי שתענני. הט אזנך וגו׳ כלומ׳ קבל תפלתי.
פסוק ז:הפלה חסדיך עלי אתה המושיע חוסים בך לעזרני בימינך ממתקוממים, והפלה הוראת פרסום גדול כענין פליאה דעת (תה׳ קלט) ובימינך משל לכחו הגדול, כך נ״ל. וי״מ ממתקוממים בימינך כי הקמים עלי הם כאלו קמים עליך ועל ימינך, והפלה כמו הפרש חסדיך והעבירם מהם.
פסוק ח:שמרני כאישון וכו׳ השגחה דבקה כשמירת האדם אישון עינו והוא העגול והשחור ונקראת אישון על שם צורת איש הנראית בתוכו ונוסף בו ויו ונו״ן לקטנו כמו שבתון שהוא רמז לתוספת קדושה וכן האמינון הוסיף דרך לעג להקטינו ולמעטו וכן אצלי גדרות לצאנכם (במדבר לב כד) הרחיב בתנועה דרך מיאוס על שהיו כל כך משתדלים על מקניהם. בת עין היא ג״כ האישון כלומ׳ אישון שהוא בת עין והלועזים לועזים שניהם א׳ בצל כנפיך תסתירני שלא יוכלו להזיקני
פסוק ט:מפני רשעים זו שדוני וזו כמו אלו וי״מ אותו כמו אשר ר״ל אשר שדוני והם איבי בנפש יקיפו עלי נ״ל כלומ׳ אשר ברצון ובתאוה גדולה באים להקיף עלי להסגירני בידי שונאי. וי״מ בנפש כלומ׳ בעבור נפשי ר״ל שכונתם להמיתני ואצלם לפרש עוד שיקיפו עלי להעביר דתך ותורתך לאבד נפשי.
פסוק י:חלבמו סגרו פימו כלומ׳ לרוב חלבם ושמנם סגרו פיהם מרוב גאוה והוא ענין דברו בגאות.
פסוק יא:ואמ׳ אשרינו עתה סבבוני כלומ׳ תכף שאני ועוזרי מקימים לדרך פעמינו מיד סבבונו וירדפו אחרינו וישיתו עיניהם הנה והנה לחפוש אחרינו וללכדנו, ואשורנו בדגש השי״ן וכמוהו אם תטה אשורי מני הדרך (איוב לא ז) וסבבונו כתוב בלשון רבים וקרי סבבוני לשון יחיד רומז הכתו׳ על כל סיעתו שעמו.
פסוק יב:ואמ׳ דמינו כאריה רמז על ראש אויביו ר״ל שאול כאמרו למעלה פן יטרוף כאריה נפשי (תה׳ ז).
פסוק יג:קומה ה׳ קדמה פניו כלומ׳ הקדם אתה לראות פניו קודם שיגיע אלי הכריעהו על ברכיו כלומ׳ שלא יהא לו כח לרדוף אחרי ופלט נפשי מרשע שהוא חרבך ר״ל שכחו ויכלתו מחרבך כדרך שקרא אשור שבט אפי (ישעי׳ י ה) או פירושו בחרבך.
פסוק יד:ממתים ידך וגו׳ נ״ל בפירושו מאותם האנשים שהיתה ידך בהצלחתם ורמז על שבטו שהוא שבט יהודה ומה׳ היתה להמליכו כדכתיב לא יסור שבט מיהודה. וכן ממתים מחלד כלומ׳ שמאז ומעולם נתנה לו המלוכה ממך הגביהם והישירם ושמרם מהיות יד האויבים שולטת בהם להרגם ויהיה חלקם בחיים כענין חלקי בארץ החיים (תה׳ קמב) וצפונך וטובך תמלא בטנם כמו לבם כמו כי נעים בי תשמרם בבטנך (משלי כב יח) עד שזרעם יהיה נכון לפניך וישבעו בטובך יניחו יתרם ר״ל שולטנותם לעולליהם.
פסוק טו:ואני בבא עתי והניחי כתרי לבני אחרי שאפטר בשם טוב אחזה פניך בצדק משל על התאחזות שכלו ודבקותו והוא ענין אשבעה בהקיץ תמונתך כלומ׳ באין מסך ומחיצה, כך נ״ל וזולתי פירשוהו בדרך אחרת.