פסוק א:תְּפִלָּה לְדָוִד. שִׁמְעָה ה' את דברי שנאמרים בצֶדֶק, ביושר ובכנות, הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי, נעימת תפילתי, הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי הנאמרת בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה. בַּקשתי:
פסוק ב:מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא לאור, כי במשפט זה יתברר צדקי, ואיוושע. עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה, יראו מֵישָׁרִים, אמת, אף אם אני אכן אשם בדבר כלשהו. המשפט הזה איננו רק משפט המעשה אלא אף משפט המחשבה והרצונות –
פסוק ג:בָּחַנְתָּ לִבִּי; פָּקַדְתָּ, בדקת את לבי גם בלַּיְלָה; צְרַפְתַּנִי, חיפשת בי סיגים כדרך שעושה הצורף, אך בַל תִּמְצָא; גם אם זַמֹּתִי, עלה בלבי רעיון והרהור שאינו ראוי, בַּל יַעֲבָר פִּי, לא אמרתי דברים אלו בפי בוודאי.
פסוק ד:באשר לִפְעֻלּוֹת אָדָם, אותם דברים שאני עושה בעולם כאחד האדם, אני פועל בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ, כפי שאתה מצווה עלי; אֲנִי שָׁמַרְתִּי מלהגיע לאָרְחוֹת, דרכי פָּרִיץ, רשע, פורץ גדר.
פסוק ה:תָּמֹךְ, תמכתי אֲשֻׁרַי, רגלַי ופסיעותי בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ, בדרכים שסללת, בַּל, לא נָמוֹטּוּ, כשלו פְעָמָי, צעדי.
פסוק ו:אֲנִי קְרָאתִיךָ בתקווה כִי תַעֲנֵנִי, אֵל, ובידך לעזרני. הַט אָזְנְךָ לִי, שְׁמַע אִמְרָתִי.
פסוק ז:הַפְלֵה, הכר לי את חֲסָדֶיךָ, אתה המוֹשִׁיעַ את החוֹסִים בך מִפני מִתְקוֹמְמִים, מהמורדים בך שהם אויבי, והחזיקני בִּימִינֶךָ.
פסוק ח:שָׁמְרֵנִי כְּמו ששומרים אִישׁוֹן בַּת עָיִן, את בָּבת העין, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי
פסוק ט:מִפְּנֵי רְשָׁעִים זוּ, אשר שַׁדּוּנִי, שודדים אותי, מפני אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ אשר יַקִּיפוּ עָלָי, הסובבים אותי במצור.
פסוק י:אלו הם אנשים תקיפים שחֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ, שומנם מקיף את גופם, אנשים עשירים השקועים בהנאותיהם ואטומים; פִּימוֹ, בפיהם דִּבְּרוּ בְגֵאוּת.
פסוק יא:אַשֻּׁרֵנוּ, אני רואה את האויב – עַתָּה סְבָבוּנוּ, הנה הם מכתרים אותנו. את עֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת, הם מפנים בָּאָרֶץ לחפש אחר קרבנות ולתפסם.
פסוק יב:דִּמְיֹנוֹ – האויב בעיני כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף, המשתוקק לִטְרֹף, וְכִכְפִיר יֹשֵׁב בְּמִסְתָּרִים ואורב לטרפו.
פסוק יג:קוּמָה, ה', קַדְּמָה פָנָיו במלחמה, הַכְרִיעֵהוּ, נצח אותו, פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע בחַרְבֶּךָ.
פסוק יד:הצל את נפשי מהרשע להיות מִמְתִים, מאנשים שתחת יָדְךָ והשגחתך, ה', מִמְתִים מֵחֶלֶד, מאנשי העולם שחֶלְקָם בַּחַיִּים, ושמצְפוּנְךָ, מאוצרותיך הצפונים תְּמַלֵּא בִטְנָם. אנשים צדיקים אלו – לא רק הם עצמם ישבעו אלא גם יִשְׂבְּעוּ הבָנִים שלהם, וְהִנִּיחוּ את יִתְרָם, מה שייוותר להם לְעוֹלְלֵיהֶם.
פסוק טו:תפילה-תקווה אישית לסיום: אֲנִי בְּצֶדֶק, באמת, אל נכון אֶחֱזֶה, אראה את פָנֶיךָ, אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ, גם בזמן העֵרוּת, כדרך הנביאים, את תְּמוּנָתֶךָ.