עתה תראה. פרש"י הרהרת על מדותי לא כאברהם וכו' ומה שאמר במה אדע כי אירשנה כבר פרש"י שם שכך אמר לו הודיעני באי זו זכות יתקיימו בה. ואמר לו השם בזכות הקרבנות:
פסוק א:
עתה תראה. פרש"י העשוי לפרעה ולא העשוי לז' אומות. וקשיא בפ' חקת פי' יען לא האמנתם בי. זה לשונו למד הכתוב שאלמלא מפני חטא זה בלבד גרם לו למשה שלא יכנס לארץ. וי"מ דודאי עון הלמה הרעות גרם לו שלא ראה בנקמת מלכי ז' אומות כשנכנסו ישראל לארץ אבל מ"מ לא נגזר עליו שלא ליכנס לארץ רק בעון מי מריבה בלבד:
פסוק ג:
וארא פרש"י בסוף דבריו. וא"ת לא הודיעם שכך שמו תחלה שנגלה עליהם אברהם בברית בין הבתרים שאמ' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים עכ"ל. וא"ת אף כי לא נאמר ושמי ה' לא שאלו לי יתישב המדרש שהרי לא הודיעם שכך שמו ואע"פ כן לא שאלו לי לומ' מה שמך. וא"כ לא נודעתי כמו לא שאלו לי הרי תחלה כשנגלה וכו' ומאחר שהודיעם שכך שמו מה היה משבח האבו' על שלא שאלו לו את שמו הרי אין דרך אדם לשאול מה שיודע. וא"כ הדרא קושיין לדוכתי' שהיה לו לכתוב ושמי ה' לא שאלו כפ"ח. ולא הבנתי דבריו שהרי אף אם היה כתו' כן לא מתיישב המדרש כלל מאחר שהודיעם שכך שמו וא"כ לא הדרא שפיר קושיא לדוכת'. עוד פרש"י מה פטיש מתחלק לכמה נצוצות אף דברי תורה וכו' והקשה רשב"ם והא קרא משמע שהפטיש מפוצץ הסלע מדלא כתו' וכפטיש יפוצצו סלע וכן אנו רואים שהפטיש מפוצץ סלעים. וליכא למגרס מה סלע מתחלק לכמה נצוצות דהא דבור דהיינו תורה נמשל לפטיש ולא לסלע. ובקו' פי' פר' ר' עקיבא פטיש מתחלק הסלע על ידו ואינו מיושב שהדבור בעצמו מתחלק ואינו דמיון גמור ואומר ר"ת דקרא מיירי כאבן מפוצצת ברזל דאמרי' במדרש. מעשה באחד שקנה סנפירון ובא לבדקו ונתנו על גבי סדן והכה עליו בקורנס נחלק הפטיש ונשבר וסנפירון לא זז ממקומו הה"ד וכפטיש יפוצץ סלע ואע"ג דלא אמ' יפוצצו סלע הרבה פסוקים יש במקרא בענין זה אבנים שחקו מים. פי' שחקו אותם מים. ואתי שפיר דאמרינ' בפ"ק דקדושין תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע ואע"ג דהתם מדמה יצר הרע לפטיש וכאן מדמה תורה לפטיש אין לחוש דמקרא א' יוצא לכמה טעמי' לשון שטת תוך פרק ר' עקיבא:
פסוק יב:
הן בני ישראל לא שמעו אלי פרש"י זה אחד מעשרה ק"ו שבתורה והכי פרושו הן בני ישראל לא שמעו אלי אף כי לטובתם אני בא ואיך ישמע אלי פרעה שלרעתו אני בא. וקשי' דאיכ' למפרך מה שבני ישראל לא שמעו אליו היינו מרוב קוצר רוח כדמוכח קרא ותירץ ר"ת דמשה לא היה יודע כן אלא היה סבור שלא שמעו אלא מחמ' שלא רצו כאדם שאינו מקבל דברי חבירו:
פסוק יד:
אלה ראשי בית אבותם. פרש"י למה נמנו שנותיו של לוי להודיע כמה ימי השעבוד שכל זמן שאחד מן השבטים קיים לא היו משועבדים. ולפי' האריך ימים על כלם. בדרך זו תשכיל לדעת כמה ימי השעבו' מתוך שנותיו של לוי כיצד יעקב בן פ"ד שנים בקחתו את לאה כדפי' רש"י בפרש' ויצא ומיד הוליד תולדות צא שנה אחת ללידת ראובן שנייה ללידת שמעון שלישי ללידת לוי הרי ליעקב פ"ז שנים כשנולד לוי ויעקב אמ' לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה הוצא מהם פ"ז הרי מ"ג ללוי כשירדו אבותינו למצרים והם היו במצרים כמנין רד"ו ושני חיי לוי קל"ז הוצא מהם מ"ג שהיו לו ברדתו למצרי' הרי צ"ד שנה היה ללוי במצרים הוצא צ"ד מן רד"ו הרי ימי השעבוד קי"ו שנים: