תנ"ך על הפרק - שמות ו - וגם הֲקִמֹתִי את בריתי אִתָּם לתת להם את ארץ כנען / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמות ו

56 / 929
היום

הפרק

דיבורי ה' למשה, משפחות בני ישראל

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ׃וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֽה׃וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר־גָּ֥רוּ בָֽהּ׃וְגַ֣ם ׀ אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת־נַאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָאֶזְכֹּ֖ר אֶת־בְּרִיתִֽי׃לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֘ל אֲנִ֣י יְהוָה֒ וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם׃וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י יְהוָֽה׃וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִֽישַׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם׃וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית־אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְר֣וֹן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן׃וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֙הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִ֑ית אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת שִׁמְעֽוֹן׃וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי־לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃וּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קְהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹלְדֹתָֽם׃וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃וּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי׃וּבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִֽישָׁאֵ֥ל וְאֶלְצָפָ֖ן וְסִתְרִֽי׃וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִֽיתָמָֽר׃וּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַאֲבִיאָסָ֑ף אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקָּרְחִֽי׃וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן לָקַֽח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ה֥וּא אַהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל־צִבְאֹתָֽם׃הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן׃וַיְהִ֗י בְּי֨וֹם דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י יְהוָ֑ה דַּבֵּ֗ר אֶל־פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ׃וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט
מאת:

וגם הֲקִמֹתִי את בריתי אִתָּם לתת להם את ארץ כנען

הקדמה

בתחילת פרשת וארא (שמות ו, ב-ד) נאמר:

ב. וידבר אלקים אל משה, ויאמר אליו: אני ד'.
ג. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י, ושמי ד' לא נודעתי להם.
ד. וגם הֲקִמֹתִי את בריתי אִתָּם לתת להם את ארץ כנען, את ארץ מגֻריהם אשר גרו בה.

יש לשאול שפסוקים ג-ד סותרים לכאורה את הנאמר בחומש בראשית!

  1. בפסוק ג' נאמר שד' נגלה אל יצחק בשם "א-ל שד-י", והדבר קשה, שהרי בשתי ההתגלויות של ד' ליצחק לא נזכר שם זה!
  2. עוד נאמר בפסוק ג': "ושמי ד' לא נודעתי להם", והדבר קשה, שהרי גם לאברהם וגם ליעקב התגלה ד' בשם ד'!
    לאברהם נאמר: "ויאמר אליו: אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים" (בראשית טו, ז)!
    ליעקב נאמר: "והנה ד' נצב עליו ויאמר: אני ד' אלקי אברהם אביך" (שם כח, יג)!
  3. בפסוק ד' נאמר שד' הקים ברית עם כל האבות, והדבר קשה, שכן בכל ההתגלויות של ד' ליצחק וליעקב לא נזכרת לשון ברית!

מאמר זה יתמקד בשיטת רש"י, שענה על השאלות כולן, אלא שכדרכו קיצר בלשונו, וראוי להעמיק בדבריו ולבארם בהרחבה, בעיקר על פי מה שפירש רש"י עצמו במקומות אחרים, וכן על פי מפרשים נוספים.

א. תשובת רש"י לשאלה השניה

רש"י בפסוק ט' שאל בפירוש את השאלה השניה (על אברהם) וכתב: "ואם תאמר לא הודיעם שכך שמו, הרי תחילה כשנגלה לאברהם בין הבתרים נאמר: 'אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים' (בראשית טו, ז)"!

והקדים רש"י כבר בפסוק ג' וכתב: "ושמי ד' לא נודעתי להם - 'לא הודעתי' אין כתיב כאן, אלא: 'לא נודעתי', לא נכרתי להם במידת אמיתות שלי, שעליה נקרא שמי ד', נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתים".

בדבריו אלה ענה רש"י על השאלה השניה, כיצד אמר ד': "ושמי ד' לא נודעתי להם", והרי גם לאברהם וגם ליעקב התגלה ד' בשם ד'. אלא שהכוונה היא שד' לא קיים עדיין את הבטחתו, שזוהי אחת מהמשמעויות של שם ד', כפי שביאר רש"י בפסוק ב': "ויאמר אליו אני ד' - נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני. ולא לחינם שלחתיך, כי אם לקיים דברי שדברתי לאבות הראשונים. ובלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות 'אני ד'' - נאמן ליפרע, כשהוא אמור אצל עונש, כגון 'וחללת את שם אלקיך, אני ד'' (ויקרא יט, יב), וכשהוא אמור אצל קיום מצוות, כגון 'ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, אני ד'' (ויקרא כב, לא) - נאמן ליתן שכר".

עוד כתב רש"י בתחילת פסוק ג':

וארא - אל האבות.
בא-ל שד-י - הבטחתים הבטחות, ובכולן אמרתי להם: 'אני א-ל שד-י'.

דברים אלו קשים, שכן, כאמור, לא מצאנו שד' נגלה ליצחק בשם "א-ל שד-י"! על כך נדון בפרק הבא.

ב. תשובת רש"י לשאלה הראשונה

על פסוק ד' כתב רש"י:

וגם הקמתי את בריתי וגו' - וגם כשנראיתי להם בא-ל שד-י הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם.
לתת להם את ארץ כנען - לאברהם: בפרשת מילה נאמר: 'אני א-ל שד-י וגו'. ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך' (בראשית יז, א-ח).
ליצחק: 'כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, וַהֲקִמֹתִי את השבֻעה אשר נשבעתי לאברהם' (בראשית כו, ג), ואותה שבועה שנשבעתי לאברהם, בא-ל שד-י אמרתי.
ליעקב: 'אני א-ל שד-י, פרה ורבה' וגו'. 'ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה' וגו' (בראשית לה, יא-יב), הרי שנדרתי להם ולא קיימתי.

רש"י הסביר שלאברהם נאמר השם "א-ל שד-י", ובאותה התגלות עצמה שבה נאמר שם זה, גם נכרתה ברית שבה הובטחה לו ארץ ישראל, היא ברית המילה.

ליצחק אמנם לא נאמר השם "א-ל שד-י", אבל כיוון שנאמרה לו הבטחה על ארץ ישראל: "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל", ובה נאמר גם: "וַהֲקִמֹתִי את השבֻעה אשר נשבעתי לאברהם" (בראשית כו, ג), ולאברהם נאמר השם "א-ל שד-י", הרי שכאילו נאמר גם ליצחק שם זה. בכך ענה רש"י על השאלה הראשונה היכן מצאנו שד' התגלה ליצחק בשם א-ל שד-י.

ליעקב נאמר השם "א-ל שד-י", ובאותה התגלות גם זכה להבטחה על ארץ ישראל: "אני א-ל שד-י, פרה ורבה" וגו', "ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה" (בראשית לה, יא-יב).

ג. כיצד ענה רש"י על השאלה השלישית?

אבל עדיין יש לשאול על רש"י שגם אצל יצחק וגם אצל יעקב לא מצאנו לשון ברית (השאלה השלישית)!

1. היכן כרת ד' ברית עם יצחק?

מדברי רש"י הקודמים על הברית ליצחק, נראה שכאשר הזכיר ד' בדבריו ליצחק את השבועה שנשבע לאברהם הרי הוא כאילו נשבע ליצחק, ושהשבועה הרי היא כברית!

הסבר זה ששבועה היא כברית עולה ממה שכתב רש"י במספר מקומות.

  1. בסמוך (פסוקים ה-ו) כתב רש"י: "וגם אני - כמו שהצבתי והעמדתי הברית יש עלי לקיים. לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר - אותו הברית. כי בברית בין הבתרים אמרתי לו: 'וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי' (בראשית טו, יד). לכן - על פי אותה השבועה". עולה מדבריו שהברית היא כשבועה.
  2. בפירושו לפרשת חיי שרה (בראשית כד, ז) כתב רש"י: "ואשר נשבע לי - בין הבתרים". והרי בכל פרשת ברית בין הבתרים (בראשית פרק ט"ו) לא נזכרת, אף לא פעם אחת המלה שבועה בשום הטיה שהיא! אלא שרש"י למד שברית ושבועה הן זהות!
  3. כן עולה מדברי רש"י גם בפירושו לפרשת תולדות (בראשית כו, לב): "שבעה - על שם הברית". כן עולה מרש"י גם במקומות נוספים.

הסבר זה על שני חלקיו, שהזכרת השבועה לאברהם בדברי ד' אל יצחק הרי היא כשבועה, וששבועה הרי היא כברית, מפורש גם בדברי הרמב"ן בפירושו להבטחת ד' ליצחק (בראשית כו, ג):

וַהֲקִמֹתִי את השְבֻעָה - אין צריך שיבטיח הקב"ה את יצחק שלא יעבור השבועה שנשבע לאביו, כי לא אדם הוא להנחם (שמ"א טו, כט)! ואברהם אין לו זרע אחר בעל ברית לאלקים! והשבועה איננה על תנאי! כי ביעקב הוצרך מפני עשו אחיו לומר שבו יתקיים הברית ובזרעו (להלן לה, יב), לא בעשו.
ונראה שזה המאמר 'והֲקִמֹתי את השְבֻעָה' יחשב שבועה, ולכך תמיד יאמר בתורה: 'הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב' (שמות לג, א), 'אשר נשבעת להם בך' (שם לב, יג), כי לא מצאנו שבועה ליצחק בלתי זאת.
ורצה הקב"ה להשבע לכל אחד מן האבות, להודיע שראוי כל אחד לכרות עמו ברית, ושתהיה זכות כל אחד עומדת לפניו עם זרעם. כי אף על פי שהראשונה תספיק, תוספת זכות וכבוד הוא להם, ולכן אמר: 'וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכר, והארץ אזכר' (ויקרא כו, מב), כי כלם בעלי ברית לאלקים".

אם כן הרמב"ן הוכיח מפסוקים נוספים בתורה שד' נשבע ליצחק וכרת עמו ברית, ושהברית והשבועה ליצחק מקורן בפסוק הנ"ל, שכן לא מצאנו הבטחות נוספות ליצחק על ארץ ישראל, ומוכח מדבריו במפורש שהברית והשבועה זהות, שכן באותו משפט עבר משבועה לברית.

2. היכן כרת ד' ברית עם יעקב?

עדיין יש לשאול: היכן מצאנו ברית או שבועה ליעקב?

על כך יש לענות על פי מה שכתב רש"י בפרשת כי תשא (שמות לב, יג): "אשר נשבעת להם בך - ...וליעקב נאמר: 'אני א-ל שד-י, פרה ורבה' (שם לה, יא), נשבע לו בא-ל שד-י". אם כן הסביר רש"י שכאשר אמר ד' ליעקב: "אני א-ל שד-י" (שם לה, יא), משמעות הדבר שד' נשבע לו בא-ל שד-י!

כן כתב גם הספורנו בפרשת וישלח (בראשית לה, יא): "אני א-ל שד-י - בשמי אני נשבע, כענין: 'ואמרתי חי אנכי לעולם' (דברים לב, מ), ובזה בלבד מצאנו שבועת הא-ל יתברך ליעקב".

הרמב"ן שם (בראשית לה, יב) כתב שני הסברים אחרים למקור השבועה.

ההסבר הראשון דומה למה שהסביר את השבועה ליצחק: "ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה - כאשר נתתיה להם כן אתננה לך, ירמוז זה לשבועה, כי להם ניתנה בשבועה שלא יגרום החטא, אבל לו ניתנה מתחילה בלא שבועה, וזהו שאומר בכל מקום: 'הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב' (שמות לג, א)".

ההסבר השני: "או שיהיה הכפל הנבואה לו לשבועה". וכבר הוכחנו ששבועה וברית זהות!

סיום

התורה חוזרת פעמים רבות על כך שד' נשבע לאבות וכרת עמם ברית לתת לזרעם את ארץ ישראל, ודברי ד' שנאמרו בברית ושבועה לא ישובו ריקם.

יהי רצון שנזכה במהרה לביאת המשיח, כמו שנאמר לאברהם אבינו: "ומלכים ממך יצאו", וליעקב אבינו: "ומלכים מחלציך יצאו", ולשלטון עם ישראל על ארץ ישראל כולה, כמו שנאמר לאברהם אבינו: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מנהר מצרים עד הנהר הגדֹל נהר פרת"

[ועיין בהרחבה במאמר בשם זה בספרי "הדר התורה" שמות, פרשת וארא]

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך