הפרשה פותחת בפסוק "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה'" (שמות ו, ב), הקב"ה פונה למשה בשני כינויים, מה משמעותם של הכינויים השונים אלוקים והויה?

חז"ל לימדונו ש"חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" (ברכות ס ע"ב). אחד המקורות שמציינת שם הגמרא - "'בה' אהלל דבר, באלוקים אהלל דבר' (תהילים נו, יא) - 'בה' אהלל דבר', זו מדה טובה, 'באלוקים אהלל דבר', זו מדת פורענות". ומביאה הגמרא שם בהמשך את הסיפור הידוע על רבי עקיבא שהגיע בדרכו למקום ישוב וביקש מקום ללון, ולא נתנו לו. אמר: "כל דעביד רחמנא לטב עביד", הלך וישן בשדה. והיה לו תרנגול, חמור ונר; באה רוח וכבתה את הנר, בא חתול וטרף התרנגול ובא אריה וטרף החמור. אמר רבי עקיבא "כל דעביד רחמנא לטב עביד". לסוף, באו גייסות ושבו את כל אנשי הכפר ועברו ליד רבי עקיבא ולא הבחינו בו, אמר: "לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה".

אירוע זה בא לתת משמעות עמוקה לברכת דיין האמת: ברכה זו אינה רק קבלה בהכנעה של הרע בגזרה אלוקית, אלא יש בה הבעת אמונה שנעשה כאן דין אמת, ולבסוף יתגלה הרע כדבר טוב. וכמאמר הגמרא במקום אחר:

"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט) - אטו האידנא לאו אחד הוא? אמר רבי אחא בר חנינא, לא כעולם הזה העולם הבא. העולם הזה, על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת; לעולם הבא, כולו הטוב והמטיב (פסחים נ ע"א).

משמע, שלעולם הבא גם על הרעה יברכו הטוב והמטיב. אך הדבר צריך בירור, שהרי בעולם הבא לא יהיה רע כלל, וכן כתב רש"י שם "שאין שם בשורה רעה" (ד"ה "כולו"). הרי שלא יהיה רע לעתיד לבוא. ואם כן הוא, מה הפירוש ה' אחד, איזו הנהגה אחידה תהיה? ברם נראה שהגמרא מפרשת שבעולם הבא נברך על הרעה של העולם הזה, שבירכנו בעבר דיין האמת, ברוך הטוב והמטיב. ראייתנו את המציאות תשתנה, ועל מה שברכנו דיין האמת נברך הטוב והמטיב. הלכה זו נלמדה מרבי עקיבא, שגם על הדברים הרעים שאירעו לו, אמר שגם זה עשה ה' לטובה, אף שכרגע זה לא נראה טוב (עיין צל"ח פסחים שם).

ברוח זו נבין, מדוע הלין הקב"ה על יעקב שאמר "למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח" (בראשית מג, ו). "רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא,  מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה, אלא כאן, אמר הקב"ה אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אמר 'למה הרעותם לי'? הוא דהוא אמר ('למה תאמר יעקב) נסתרה דרכי מה' ומאלקי משפטי יעבור'" (בראשית רבה צא, יג). יעקב לא ראה בהיעלמותו של יוסף כל סימן של טובה. רק בשעה שהוא נפגש עם יוסף, הוא הבין את כל האירועים למפרע ושהכל היה לטובה, והתעלה למדרגת העולם הבא שבו יברכו על הרעה את ברכת הטוב והמטיב, ויהיה ה' אחד ושמו אחד, ועל כן הוא קרא באותה שעה "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (דברים ו, ד), היינו, אלוקינו שהוא מידת הדין, וה' שהוא מדת הרחמים - הכול אחד; שתי ההנהגות הנראות כסותרות מתאחדות: "ה' אחד ושמו אחד".

וראיתי מביאים מדרש (אך לא מצאתי מקורו), אני ה' - הדא הוא דכתיב "שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות" (ישעיהו נו, א). המשפט הוא מידת הדין, והנביא מבקש שישמרו משפט, היינו שיצפו לצדקה שתצא מהמשפט, כי קרובה ישועתי לבא מתוך מדת הדין, וכמ"ש אצל אברהם "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו, ו), שהאמין שמתוך הגזרה הקשה של ברית בין הבתרים תצא צדקה.

וזה ביאור הכתוב "וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה'" (שמות ו, ב). מידת הדין שפגעה בישראל היא עצמה מידת הרחמים, והיה על משה לחפש את הצדקה שבמשפט ולא להתלונן - "למה הרעותה לעם הזה" (שם ה, כב); והשיב לו ה' "עתה תראה אשר אעשה לפרעה" (שם ו, א) - שמתוך הצרה תצמח הישועה. וכן אמר ירמיהו "כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך" (ל, יז) - מהמכות שאני מכה אותך, אני מרפא אותך. צא ולמד ממרה, שהורה ה' למשה להשליך דבר מר למים המרים, ונמתקו המים, שנאמר "ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים" (שמות טו, כה). הראיה מהעץ המר הממתיק את המים המרים, באה להורות, שלא זו בלבד שהקב"ה מרפא את המכה, אלא שהמכה עצמה היא היא הרפואה, ומהרע עצמו יצא טוב.