שני בני היצהר ושנים זיתים – תורה שבעל פה (בקרב תלמידי חכמים של ארץ ישראל ושל בבל)

מצינו שפסוקי נבואות אלו נדרשים בחז"ל גם על תורה שבעל פה, שהוא מהלך סודה ועניינה הפנימי של נס חנוכה:

"וַיֹּ֕אמֶר אֵ֖לֶּה שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־הַיִּצְהָ֑ר הָעֹמְדִ֖ים..."(זכריה ד יד), "וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ"(זכריה ד ג),
יצהר, אמר רבי יצחק - אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית.
ושנים זיתים עליה - אלו תלמידי חכמים שבבבל, שמרורין זה לזה בהלכה כזית.
(סנהדרין כד.)

מכיוון שבתורה שבעל פה התורה כבר שייכת להבנת הלב של התלמיד חכם, והרי איתא (=מובא) "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונים"(ברכות נח:), לכן יש התמודדות של החכם עם הבנת חבירו בתורה, שלפעמים היא שונה ממנו.

ועל זה נאמר שתלמידי חכמים שבארץ ישראל, בהשפעת אור הבהירות השוררת בארץ ישראל, מסוגלים כל אחד גם להבין את חכמת זולתם, בחינת "אלו ואלו דברי א-להים חיים".

וחכמי בבל מרורים זה לזה בהלכה, שכיוון שצריכים להוציא את התורה מלבם מוכרחים לכתוש ולהתאמץ עד שהסברה נעשית משויפת ומלוטשת ומתבררת ההלכה לאשורה. וזה בא להם על ידי מלחמתה של תורה כשם שדרשו בפסוק "ברזל בברזל יחד" – "מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו, אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה"(תענית ז:)

על כל פנים עניינה של הדרשה בנבואה זו של בני היצהר ושנים זיתים, הוא לומר שכעת מתחיל תקופת תורה שבעל פה.