פרשנים על הפרק
📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל14 פסוקים📜
רש"ירש״י22 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא21 פסוקים📜
רד"קרד"ק25 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל12 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי10 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר29 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר21 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי1 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם12 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ14 פסוקיםמאמרים על הפרק
"מי בז ליום קטנות" – גדלות אמונה
ושנים זיתים עליה
לפני זרובבל למישור
וגולה על ראשה
בית שני – מנורת זהב כולה
נס המנורה במחזה זכריה
שני בני היצהר ושנים זיתים – תורה שבעל פה (בקרב תלמידי חכמים של ארץ ישראל ושל בבל)
אברבנאל
אברבנאל
פסוק א:
וישב המלאך הדובר בי ויעירני וגומר עד ואשוב ואשא עיני וארא והנה מגילה עפה. עם היות שבשאלה החמישית העירותי בכלל דבר מהספיקות הנופלות במראה הזאת ראיתי עתה להעיר יותר בפרטיות על הספיקות אשר יפלו בדברי המראה הזאת כדי להטיב העיון בפירושה והם גם כן לדעתי עשרה. הראשונה באומרו וישב המלאך הדובר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו וזה כי אתה לא תמצא בשום מראה מהמראות שראה זכריה שיאמר בה כזה, כי הנה המלאך היה גם קודם לזה מדבר עמו ולמה יאמר וישב המלאך כאילו נפסקה נבואתו וחזרה לו עתה, גם מה ענין ויעירני כי המראה הזאת לא ראה אותה בהקיץ כי אם במחזה או בחלומו ואיך יאמר אם כן שהערהו כאיש אשר יעור משנתו כיון שהעירו אחר לא יעור. והרב רבי אברהם בן עזרא כתב וטעם יעור כאלו מעצמו נעור בלט, ומי יתן ידעתי למה יגיד הנביא זה ומה ענינו וצורכו לענין הנבואה אשר יספר כי זה אין לו ענין בפתרון וגם אינו מיפוי המשל:
פסוק ב:
השנית באומרו ויאמר אלי מה אתה רואה כי הנה בנבואה הזאת תמצא י' מראות שראה זכריה ולא תמצא ששאל המלאך מה אתה רואה כי אם בששית הזאת מהמנורה ובשביעית מהמגלה עפה שאמר לו גם כן בה מה אתה רואה, וראוי שיעוין למה זה יוחד המאמר ההוא באותם שתי המראות ולא בא במראה אחרת, כל שכן שיראה שאין לו ענין כי מה צורך שישאל המלאך לנביא מה אתה רואה במה שהיה מראה לו בנבואה, וגם תשובת הנביא ראיתי והנה מנורת זהב יראה שאינו כהוגן שהמלאך על ההווה שאלו והיה לו להשיב אני רואה מנורת זהב וכמו שאמר במגלה ואומר מגלה עפה אני רואה, וכן אמר ירמיהו (ירמיה א, יג) סיר נפוח אני רואה הכל בלשון הווה לא ראיתי בלשון עבר. השלישית מה ענין שבעה ושבעה מוצקות האם שבעה ושבעה הם מלבד שבעת הנרות וראה אם כן שלשה שביעיות מהדברים ובמה יתחלפו שבעה המוצקות משבעת המוצקות. ורש"י פירש לכל נר ונר באין שבעה צנורות קטנים שהשמן זב מן הגולה דרך אותן מוצקות לכל נר ונר, ולפירושו יהיו המוצקות שבעה שביעיות לפי שהיו שבעה לכל נר ונר משבעת הנרות והכתוב לא אמר כ"א ז' ושבעה מוצקות. וה"ר אברהם בן עזרא פירש שהיו המוצקות שבעה בלבד ושאמר הכתוב שבעה ושבעה על דרך אל החצר החיצונה אל העם (יחזקאל מד, יט) שהוא כפל ענין, ויקשה לדעתו אומרו בו"ו שבעה ושבעה מוצקות כי הו"ו מורה על התוספת ושאינו כפל ולא הרדפה כמו הפסוק שהביא ודומיהם שהם כפל דברים אבל אינם בו"ו.
פסוק ה:
הד' באומרו הלא ידעת מה המה אלה כי מאין היה לו לנביא לדעתו שתמה המלאך למה לא היה יודע מה המה, והנה בכל עשרת המראות שראה הנביא בנבואה הזאת תמיד היה שואל למלאך הדובר בו מה המה אלה והיה המלאך משיבו תוכן הענין ופתרון המראה, ולא תמצא שיאמר לו באחת מהמה הלא ידעת מה המה אלה כמו שאמר במראה הזאת שתי פעמים ולכן ראוי לדעת סבתו:
פסוק ו:
הה' בתשובת המלאך לנביא זה דבר ה' אל זרובבל וגומר, והוא כי מה היחס שיש לפתרון הזה עם הנבואה הזאת ואיך הנביא קבל תשובתו והיה לו לשאול איך תורה המנורה על זרובבל, ויותר היה ראוי שתורה על הכהן הגדול שהיה מדליק את המנורה והגולה על מה היתה מורה ושבעת הנרות על מה יורו והמוצקות מה היה ענינם וכן שני הזתים, ולמה אחד מהם היה לצד ימין ואחד לצד שמאל, והמלאך לא ביאר לו מזה דבר כי אם זה דבר ה' אל זרובבל לא בחיל ולא בכח וגומר. ורש"י פירש מה אלה אדוני מה זה שהזיתים נמסקין ונעצרין מאליהן והשמן בא אל הנרות מאליו זה דבר ה' אל זרובבל זה סימן לך שתבטיח את זרובבל כשם שהשמן והזיתים הזה נגמר מאליו לכל דבריו כך לא בחיל ולא בכח שבכם תעשו את בנין ביתי כי אם ברוחי שאני אתן רוחי על דריוש ויצוה לכם לבנות וכו', וכן פירשוהו המפרשים כולם. ואתה רואה שאין בכתוב דבר ממה שאמרו ששאל כי אם מה המה אלה כמו ששאל על הסוסים ועל הקרנות לא על מעשה השמן מאליו, גם כי זה היה בחדש י"א בשנת שתים לדריוש וכבר נתן רשותו להשלים בנין הבית ואיך תבוא אליו עתה המראה הזאת כולה, ועוד שאיך אמר שיבנו בית ה' לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחו והנה הם במלאכת הבונים ובחיל ובכח הנערים שהיו מחזיקים ברמחים ובחניתות ובעזרת מלך פרס מה שבנו כמו שנזכר בספר עזרא:
פסוק ז:
הו' באומרו מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור והוציא את האבן הראשה וגומר וזה פירשו המפרשים כולם על סנבלט וחבריו שהיו קודם לכן שוטנים ומשביתים את הבנין שהיותר גדול מהם שיהיה כהר גדול במעלתו יהפך לפני זרובבל למישור שלא יוכל לעמוד עוד לפניו להשבית המלאכה. ופרש"י והוציא את האבן הראשונה שיקח זרובבל אבן הבדיל בידו להיות אנדריכאל בראש הבונים ויהיה הבנין נאה ומפואר והכל יאמרו עליו תשואות חן חן לה, ואינו נכון כי הנה סנבלט לא היה שר גדול לשיאמר עליו מי אתה הר הגדול, ואם השבית את הבנין היה בהלשנתו ואין המלשין שאין כחו אלא בפיו הר גדול שהוא תואר למלך הגדול והמרומם מאד, גם מלת והוציא לא יתכן על האבן הבדיל והיה לו לומר ויקח, ואם אומרו על יסוד ההיכל היה לו לומר וישם את האבן הראשה לא והוציא: (ח-ט) הז' בפסוק ויהי דבר ה' אלי לאמר ידי זרובבל וגומר, וזה כי בנבואה הזאת פירש המלאך רוב עניני המראה שראה אותם וששאל הנביא עליהם מה אלה אדוני ולמה אם כן באה כאן הפסק נבואה ודבור מחודש בידי זרובבל יסדו את הבית והוא הוא עצמו הדרוש שהיה מדבר בו קודם לזה באומרו לא בחיל ולא בכח וגומר, ואם כל מה שנאמר כאן הוא פתרון מראה המנורה לא היה לו לזכור שבאהו דבור שני אם כשהתחיל זה דבר ה' אל זרובבל היה ראוי להיותו מפרש והולך ידי זרובבל יסדו הבית הזה וגומר ושאר הדברים שפירש לו.
פסוק י:
הח' באומרו שבעה אלה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ ופרש"י שבא המלאך לפרש לנביא מה שנאמר במראת יהושע על אבן אחת שבעה עינים שהיה ביחוד הראשון אשר יסדו בימי כורש, ושביאר לו שהשבעה עינים שזכר שם הם עיני ה' המשוטטות בכל הארץ ואליו נמשכו שאר המפרשים, ואינו נכון כי למה לא יפרשהו לא בספור אותה מראה שזכר מיהושע הכהן הגדול וראה לפרשו עתה בתוך מראת המנורה שהיא מראה אחרת נבדלת ונפרשת ממנה, גם שלא זכר כאן אבן כ"א בלבד ז' אלה: (יא-יב) הט' בפסוק ואען ואומר וגומר ואען שנית, וזה שהמלאך אחרי שכבר שאל הנביא ממנו על עניני המראה מה אלה אדוני והתחיל לפרשה לו למה לא פירש לו ענין הזיתים עד שהנביא הוצרך לחזור לשאול עליהם בפרט מה שכבר שאל למעלה במאמר מה אלה אדוני, וג"כ איך שאל הנביא שאלה שנית על שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב כי זה לא נזכר בספור המראה שראה אותו ואיך שאל עליו פתרון, ואם ראה אותו שם למה לא נזכר בספור, כל שכן ששבולי הזיתים אינם צנתרות הזהב, ואם היו הצנתרות הכלים שנעשה הזמן שם מאשכולות הזיתים היה ראוי שיאמר המריקים מעליהם השמן לא הזהב. והמפרשים פירשו ששבלי הזיתים היו אצל הצנתרות ושהיו מריקים עליהם שמן זך ובהיר כזהב, ואין זה כי אם הכחשת הכתוב שאמר המריקים מעליהם הזהב, גם שיקשה אל הנביא למה לא שאל על שבעת הנרות ועל המוצקות ולא על הגאולה כמו ששאל על שני הזיתים והשבלים והצנתרים: (יג-יד) הי' בתשובת המלאך שהשיבו אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ, ויקשה המאמר הזה משני צדדין, האחד כ"א היו שאלות הנביא שתים איך השיב המלאך תשובה אחת כ"א נפרש ב' הזיתים על ב' בני היצהר תשאר שאלת שבלי הזיתים וצנתרות הזהב מבלי תשובה, ואם אמרנו שעליהם השיב אלה שני בני היצהר תשאר השאלה הראשונה מהזיתים מבלי תשובה. והצד השני מהקושי הוא שהמלאך ביאר הדבר עם מה שקשה ממנו כ"א הנביא לא היה יודע מה הם הזיתים או השבלים או הצנתרות איך יבארם לו בשני בני היצהר שהיה דבר יותר סתום וקשה לדעת מי הם: הרי לך בזה י' ספיקות שראיתי אני בפסוקים האלה ולא נתקררה דעתי בדברי המפרשים בהם ולכן ראוי להטיב העיון בפירוש הפרשה באופן אחר כדי שנזכה להתרתם:
פסוק י:
ואומר שבעבור שזכר למעלה שהתעסק המלאך הדובר לזכריה בעניני יהושע הכהן הגדול וזרעו ובייעדו אותם על מה שיהיה, לכן כשרצה לחזור לדבר לזכריה אמר וישב המלאך הדובר בי כאלו אמר שעזב עניני יהושע וזרעו ושב לדבר לנביא ולהודיעו עניני האומה, ולפי שהנביא היה משתקע במחשבתו ודעתו במה שהראהו מעניני הכהנים זרע יהושע הכהן הגדול, לכן כשהעתיקו המלאך מאותו התובדדות ונבואה לענין אחר אמר ויעירני כאילו החזיק בו לאמר מה לך נרדם עורה והקיצה להבינו בענין אחר גדול ממנו לא שהקיצו בפעל אלא שנראה לו כאילו הי' מעוררו לזה. ואמנם אומרו כאיש אשר יעור משנתו אחשוב שכ"ף כאיש תשמש במקום זמן כמו ויהי כמשיב ידו (בראשית לח, כט) כמשלש חדשים (שם כד) כחצות הלילה (שמות יא, ד) שהם כולם כזמן שהיה משיב ידו או כזמן שלש חדשים או כזמן חצות לילה וכמו שזכרו המדקדקים, ובא הכתוב לזה להודיע הזמן שראה בו זכריה הנבואה הזאת שהוא כזמן שהאיש יעור משנתו שהוא באשמורת הבקר כשיגמור הטבע בשולו ומעצמו יעור האיש משנתו באותו זמן ראה המראה הזאת, ואמר זה להודיע שלא ראה אותה בתחילת השינה או כחצות הלילה עם העלאת האידים מהאצטומכא אל המוח שאז החלומות הם מבולבלים להתעסקות המוח במעשהו, אבל היה כאור הבקר אחרי שקיעת האידים ההם שאז החלומות הם יותר צודקים כמו שהתבאר בטבעיות, וגם חכמים ז"ל בפרק הרואה (ברכות נה, ב) אמרו שלשה חלומות מתקיימין חלום של שחרית וחלום שנשנה בלילה אחד וחלום שנפתר בתוך חלום. ובא הכתוב הזה אם כן להגיד שהיה זה שראה בזמן אשר יעיר משנתו וכל זה לבאר מעלת המראה וזכותה כפי הזמן אשר בו היתה. וע"ז הדרך נאמר בחלום שחלם נבוכדצר מהצלם ושנתו נהיתה עליו (דניאל ב, א) רוצה לומר שאחרי שנגמרה ונהיתה חלום.
פסוק י:
והנה שאל המלאך אל זכריה מה אתה רואה לפי שכמו שכתב הרב המורה השפע שיקבל השכל מהנבדל יגשימהו הכח המדמה בעת הנבואה וזה ענין משלי הנבואה, ומפני שהנביא ראה בנבואותיו אשר כבר זכר מדעים רבים מהעתידות לבוא על האומה לכן שאלו המלאך עתה מה אתה רואה כלומר מה המשל אשר עשה כחך המדמה מהדברים האלה אשר הודעתיך, ולכן שאל לו זה בנבואה הזאת להיותה אחרי המראות האחרות שזכר, והוא השיבו ראיתי רוצה לומר כפי מה שידעתי והשפעת על שכלי עד כה נדמתה אצלי מנורת זהב, והמנורה הזאת שראה אין ספק אצלי שהיתה משל לאומה שעם היותה עתה העם ההולכים בחשך הנה לעתיד לבא גאולתה תהיה מנורה מאירה אל עבר פניה, ומפני עושרה ומעלתה אמר שראה אותה זהב. וכבר ייעד ישעיהו את האור לאומה בזמן תשועתה באומרו (ישעיה ס, ג) והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך, ונראה כבר זה לזכריהו במה שנאמר לו רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה'. ומלבד מה שיורה עליו המראה שראה הנביא את המנורה באותה צורה שעשאה משה עליו השלום מזהב ושבעה נרות, הנה נוכל לומר עוד שכיוון הנביא בפרטים ההם מדעים וגזרות מיוחדות לענין הנמשל, ולכן ראה גלה על ראשה מה שלא היה במנורת משה ולכן יהיה אומרו זהב להורות על מעלתה ועשרה כמו שאמר מייעד על זה תחת הנחשת אביא זהב. ואמר עוד שראה אותה כולה להגיד שלא תהיה האומה אז כאשר היה בבית שני שעלו שמה שנים מהשבטים בלבד וגם אלה לא בשלמותם, אמנם לעתיד לבא ראה המנורה כולה לפי שיתקבצו השבטים כולם שמה ולא ישאר אחד מהם בגלות, וכבר נרמז זה למעלה באומרו ונלוו גוים רבים אל ה' וכאומרו הוי הוי ונסו מארץ צפון וגומר הוי ציון המלטי וכמו שפירשתי. עוד ראה גלה על ראשה וגלה היא העטרה שנקראת כן מפני שהיא על הראש מגולה לכל וגם להיותה עגולה וכמו גולה וכותרת גולות וכותרות, והענין בזה שהאומה בבית שני לא היתה עטרה על ראשה לפי שתמיד היתה נכנעת למלכי האומות הנכרים המושלים בה פעם לפרס פעם ליון פעם לרומי, אמנם בזמן תשועתה תהיה הגולה והכותרת על ראשה כי לא תהיה נכנעת לשום אומה אך שאר האומות יהיו נכנעות אליה, וכבר נרמז לו זה גם כן במה שנאמר לו למעלה כי הנה מביא את ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם. עוד ראה ששבעה נרותיה עליה וראה שבעה ושבעה מוצקות לאותם הנרות, ואפשר לפרש בזה שראה הז' כוכבי לכת שהם נרות העולם המאירים במעשי השפלים כולם שהיו עליה כלומר מורות ומחייבות על האומה טובות והצלחות, והיה זה לפי ששבעה ושבעה מוצקות היו לנרות רוצה לומר שהיו עלת אותם הנרות נמצאים אחרים משפיעים בהם שהוא רמז אל הכוכבים אשר בגלגל השמיני ועליהם היו השכלים הנבדלים המשפיעים בהם ומניעים אותם, והנה א"כ אמר ז' הנרות על שבעה כוכבי לכת וז' מוצקות הראשונות על הכוכבים העליונים המשפיעים בהם ושבעה המוצקות האחרונות על מלאכי עליון השכלים הנבדלים המשפיעים על הכוכבים ההם כולם ברצון הבורא אותם, וזכר את המוצקות במספר שביעיות בעבור היות הכוכבים המושפעים מהם באותו מספר וכאלו אמר גבוהים מעל גבוהים שומרים לישראל וגבוהים עליהם, כי כמו שבמנורה הגשמית ימצעו נרות ויעשו כלים אחרים שיקראו מוצקות להציק ולהשליך מהם השמן על הנרות ומכלים אחרים יותר גדולים מהם יריקו את השמן במוצקות ההם, כן ראה דוגמא במראה הזאת. והנה נרמז לזכריה גם כן זה במאמר המלאך שאמר על אבן אחת שבעה עינים, והראב"ע רצה לבאר שבעת הנרות על דרך בעל ספר יצירה שזכר בעולם שש צלעות לששה צדדין והיכל הקדש שמכוון באמצע ואינו מענין הנבואה הזאת:
פסוק י:
עוד ראה ששנים זיתים עליה ושלא היו שוים שניהם במעלת אחת, כי האחד היה לצד ימין שהוא היותר נכבד והאחד לצד שמאל שהוא למטה ממנו, והנה הנביא לא שאל דבר על המנורה ועל הזהב ועל כולה ועל גולה ועל הנרות ועל המוצקות כי הבין פתרון כל זה מתוך נבואותיו שכבר ידע כמו שזכרתי, אבל כנגד שני הזיתים שראה בלתי שוים במעלתם שאל אל המלאך מה אלה אדוני והנה המלאך הוכיחו באומרו הלא ידעת מה המה אלה רוצה לומר הנה מתוך הנבואות שכבר ראית וידעת היה לך לדעתו כולו או קצתו, ואמר זה לפי ששני הזיתים היו מורים על שני גדולי הדור שהיו בקרב ישראל והם המלך המשיח והכהן הגדול, ומפני שענין הכהן הגדול כבר נאמר לו בייעוד ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי שייעדו כמו שפרשתי שמזרע יהושע יהיה כהן גדול בבית ה' העתיד והוא היה א"כ אחד משני הזיתים, לכן המלאך לא ביאר לזכריה כי אם מה הוא הזית האחד והוא אומרו זה דבר ה' אל זרובבל כלומר שמזרעו יהיה מלך המשיח מושל בישראל, כי כמו שייעוד הכהן הגדול לעתיד לבא נאמר בשם יהושע כן ייעוד מלך המשיח נאמר בשם זרובבל לפי שיהיה מיוצאי חלציו. והודיעו שלא יקנה ממשלתו בחיל ולא בכח כמלכים המושלים באומות כי אם ברוח ה' וכמו שאמר ישעיהו (ישעיה יא, א - ב) ויצא חוטר מגזע ישי וגומר ונחה עליו רוח ה', ואמר ג"כ הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו ואמר קנה רצון לא ישבור דומה למה שאמר כאן לא בחיל ולא בכח. ועליו אמר מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור רוצה לומר מי אתה מלך המשיח שאתה הר הגדול לפני זרובבל כלומר שבערכו ולפניו תהיה אתה הר הגדול כי זרובבל היה פחת יהודה וזה יהיה מלך על כל מלכי האדמה, ואמר שאותו מלך המשיח יהיה למישור רוצה לומר שיהיה מישר את כל העמים ומדריכם במעגלי צדק וכמו שאמר ישעיה (ישעיה ב, ד) ושפט בין הגוים ואמר (שם מב, ד) עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחלו. ומפני שמלך המשיח יבנה את בית ה' העתיד לכן אמר והוציא את האבן הראשה ר"ל שיבקש אותו מקום שיסד שלמה בית ה' ויוציא משם את האבן הראשה שהיתה התחלת הבנין כדי לבנות עליה. או יהיה ענינו שיוציא את האבן הראשה שהוא ב"ה שהיה חרב יוציאהו מידי אומות ואז יהיו תשואות חן חן לה כי לא יכתבו על אותו בנין שטנה כאשר כתבו על בנין בית שני.
פסוק י:
והנה המלאך בהשלימו נבואתו זאת לא ראה בזכריה פני הבנה כי ידע שלא נתקררה דעת הנביא בתשובתו, ולכן בא לו דבור שני וזהו ויהי דבר ה' אלי לאמר ידי זרובבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה, והסתכל שאם הפסוק הזה כולו נאמר על בית שני היה ראוי לומר ידי זרובבל יסדו את הבית הזה וידיו תבצענה אותו או יסדו וידיו תבצענה את הבית הזה, ומאשר לא נכתב כן ידענו שהיתה כוונתו לומר כמו שידי זרובבל יסדו את הבית הזה כן ידיו והוא המלך היוצא מזרעו ישלים הבית שהשלמתו היא לעתיד לבא כשתרד בו השכינה, כי כמו שקרא בערך יהושע את זרעו הכהנים ימינו באומרו עומד על ימינו לשטנו ככה קרא את המלך המשיח ידיו של זרובבל. ואמר המלאך לנביא וידעת כי ה' צבאות שלחני אליכם ר"ל בזה תדע אתה זכריה שלא שלחני השם בלבד אל זרובבל כ"א אל האומה כולה לבשר לה קבוץ הגליות והוא אומרו שלחני אליכם. ומפני שאין זרובבל בבנין בית שני עם היותו דבר מועט וקטן היה סימן לבנים אשר יצאו ממנו לעתיד לבא לכן אמר כי מי בז ליום קטנות כלומר למה יבוז בלבו זרובבל היום הזה בבית שני שהוא יום קטנות אליו כיון שהוא סימן לכל ישראל לעתיד לבוא שישמעו כשיראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שהוא רמז אל המלך המשיח היוצא ממנו שיבנה את בית ה' והוא יהיה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, כי להיותו מזרע זרובבל קראו בשמו כמו שקראוהו שאר הנביאים דוד להיותו מזרעו.
פסוק י:
ומפני שזכריה היה חושב מחשבות בפתרון הנבואה והמוצקות ע"ד שזכרתי, אמר לו המלאך שאינו צריך לפירושים ההם מכוכבי לכת ולא מהכוכבים הקיימים כי הנה ז' אלה ר"ל הז' אשר ראית בנרות ובמוצקות כולם הם עיני ה' המשוטטים בכל הארץ כלומר דרכי השגחתו שיהיו על האומה לשומרה, וקראם שבעה מלשון רבוי, ואולי שדרכי ההשגחה הם נכללים באותו המספר ואין זה מקום ביאורו. וכאשר ראה הנביא הרחבת הביאור שעשה המלאך בזה עצר כח ואמר לו מה שני הזיתים האלה אחרי שבאת להשכילני בינה אמור נא אלי ביאור זה בשלימות כי הנה אתה לא דברת כ"א מענין זרובבל והוא אחד ואיך היו א"כ הזיתים שנים, והיו מחולפים במעלותיהם שאחד היה מימין הגולה ואחד על שמאלה, כי אי אפשר לפרש כל זה על זרובבל בלבד כמו שאמרת. ועוד שאלו על שני שבלי הזיתים והם ענפי הזיתים המקובצים כמין שבולת כי אין ספק שכאשר ראה הזיתים לא ראה אותם יבשים כי אם באשכולותם אבל לא ראה בכל זית כי אם אשכול אחד, וזהו שפירש כאן מה שתי שבלי הזיתים כי שתים שבלים ראה בלבד בשני זיתים, וכן ראה שם שהיו אצל הזיתים שני צנתרות זהב שהם הכלים שהשמן נעשה בהם ונקראים כן צנתרות, וראה שלא היה השמן יוצא מהם כי הם היו שומרים אותו אבל היו מוריקים מעליהם הזהב ולא שמן כאלו אותם הצנתרות היו שומרים השמן ומשליכין ופורקין מעליהם הזהב. ועם היות שבספור המראה לא נזכרו הצנתרות ההם משאלת הנביא הזאת ידענו שכן ראה, ואם לא נאמר שם כי אם ושנים זיתים עליה לפי שהצנתרות הם תמיד סמוכים לזיתים. והמלאך השיבו לשתים השאלות יחד הלא ידעת מה המה אלה כלומר מאחר ששמעת יעוד יהושע הכהן הגדול וגם אתה תדין את ביתי וייעוד זרובבל שאמרתי לך פה איך לא ידעת מה אלה כי הנה שני הזיתים ושבליהם הם שני בני היצהר ר"ל המלך שהוא משוח בשמן לשבת על כסא ישראל והכהן הגדול אשר יוצק על ראשו שמן המשחה כי הם ראשי האומה, ולמעלת המלך ראית אותו על ימינה והכהן הגדול שהוא למטה ממנו ראית על שמאלה. ומה שראית שני צנתרות הזהב הוא משל גם כן אליהם למעלתם, ומפני שלצדקתם מלך המשיח כסף וזהב לא ירבה לו והכהן הגדול לא יטה אחרי הבצע כי אם אחרי העבודה האלהית לכן ראית שהיו מריקים מעליהם הזהב כלומר שלא יחפצו בו כי הם עומדים על אדון כל הארץ כלומר דבקים בעבודת אלהיהם אם לשבט אם למשפט אם לחסד ולא יפנו אל חמדת הממונות. הנה א"כ כמו ששבעת הנרות וז' ושבעה מוצקות כל אותם השביעיות היו משל לעיני ה' המשוטטים בכל הארץ כן שני הזיתים אשר בם שני שבלי הזיתים ושני צנתרות הזהב היו כל אותם השניים מורים על שני בני היצהר כלומר על שני הנמשחים מלך וכהן, כי מפני משיחתם יחסם אל השמן שהוא היצהר נקראים בניו להיותם נמשחים בו. ורש"י פירש העומדים על אדון כל הארץ לבקש מלפניו להחזירם לגדולתם. הנה התבאר המראה הזאת בשלימותה והותרו ספקותיה העשרה והנכללות בשאלה החמישית:
פסוק י:
וראיתי בפסיקתא רבתי (ח, ד) שדרשו ראיתי והנה מנורת זהב כולה אלו ישראל שנאמר (שיר השירים ד, ז) כולך יפה רעיתי וגולה על ראשה למענכם שלחתי בבלה (ישעיה מג, יד), דבר אחר וגלה על ראשה זה הקב"ה שנאמר (מיכה ב, יג) ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם, ושבעה נרותיה עליה היא זכות השבת שישראל משמרין אחד לשבעה ימים, שבעה ושבעה מוצקות שבעה כנגד ז' ימי בראשית חצבה עמודיה שבעה (משלי ט, א) ושבעה כנגד האבות עד משה, דבר אחר ושבעה נרותיה כנגד שבעה מצות האמורות בתורה תרומות ומעשרות שמיטין ויובלות והמילה וכבוד אב ואם ותלמוד תורה כנגד כולם (פאה פ"א מ"א) הרי שלשה פעמים כאן שבעה שבעה נרותיה שבעה ושבעה מוצקות הרי אחד ועשרים ושבעה פעמים שבעה הרי תשעה וארבעים ואחד ועשרים שהם כולם שבעים כנגד שבעים זקנים, ושנים זתים עליה אלו שני משיחים אחד משוח מלחמה ואחד משוח למלך על ישראל: ובתנחומא (תנחומא באבער תולדות ע, ב) אמר מי אתה הר הגדול זה מלך המשיח ולמה קרא אותו הר הגדול שהוא גדול מהאבות שנאמר (ישעיה נב, יג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד ירום מאברהם ונשא ממשה וגבה ממלאכי השרת, וכן דרשו שם למישור אותו שכתוב בו (שם יא, ד) ושפט בצדק דלים והוכיח במישור והוציא את האבן הראשה זו אבן של יעקב שנאמר (בראשית כח, יח) וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן וכן בדניאל (דניאל ב, לד) חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין עד כאן: ובתורת כהנים (צו פי"ח) אמרו אלה שני בני היצהר אמר ר' יהודה זה אהרן ודוד שנמשחו בעולם הזה ואינם צריכים למשוח לעתיד לבוא שנאמר (ויקרא ז, לה) זאת משחת אהרן ומשחת בניו. והנה הודעתיך דרשותיהם אלה למען הודיעך דרכי חכמתם ועניני מאמריהם ומה שראוי שנקח מהם ראיה על מה שפירשתי: