תנ"ך על הפרק - זכריה ד - לפני זרובבל למישור / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

זכריה ד

554 / 929
היום

הפרק

וַיָּ֕שָׁב הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיְעִירֵ֕נִי כְּאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־יֵע֥וֹר מִשְּׁנָתֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑הויאמרוָאֹמַ֡ררָאִ֣יתִי ׀ וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ׃וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־שְׂמֹאלָֽהּ׃וָאַ֙עַן֙ וָֽאֹמַ֔ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י לֵאמֹ֑ר מָה־אֵ֖לֶּה אֲדֹנִֽי׃וַ֠יַּעַן הַמַּלְאָ֞ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־הֵ֣מָּה אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃וַיַּ֜עַן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֚ה דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־זְרֻבָּבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם־בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃מִֽי־אַתָּ֧ה הַֽר־הַגָּד֛וֹל לִפְנֵ֥י זְרֻבָּבֶ֖ל לְמִישֹׁ֑ר וְהוֹצִיא֙ אֶת־הָאֶ֣בֶן הָרֹאשָׁ֔ה תְּשֻׁא֕וֹת חֵ֥ן חֵ֖ן לָֽהּ׃וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יְדֵ֣י זְרֻבָּבֶ֗ל יִסְּד֛וּ הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה וְיָדָ֣יו תְּבַצַּ֑עְנָה וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃כִּ֣י מִ֣י בַז֮ לְי֣וֹם קְטַנּוֹת֒ וְשָׂמְח֗וּ וְרָא֞וּ אֶת־הָאֶ֧בֶן הַבְּדִ֛יל בְּיַ֥ד זְרֻבָּבֶ֖ל שִׁבְעָה־אֵ֑לֶּה עֵינֵ֣י יְהוָ֔ה הֵ֥מָּה מְשׁוֹטְטִ֖ים בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃וָאַ֖עַן וָאֹמַ֣ר אֵלָ֑יו מַה־שְּׁנֵ֤י הַזֵּיתִים֙ הָאֵ֔לֶה עַל־יְמִ֥ין הַמְּנוֹרָ֖ה וְעַל־שְׂמֹאולָֽהּ׃וָאַ֣עַן שֵׁנִ֔ית וָאֹמַ֖ר אֵלָ֑יו מַה־שְׁתֵּ֞י שִׁבֲּלֵ֣י הַזֵּיתִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּיַ֗ד שְׁנֵי֙ צַנְתְּר֣וֹת הַזָּהָ֔ב הַֽמְרִיקִ֥ים מֵעֲלֵיהֶ֖ם הַזָּהָֽב׃וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃וַיֹּ֕אמֶר אֵ֖לֶּה שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־הַיִּצְהָ֑ר הָעֹמְדִ֖ים עַל־אֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

לפני זרובבל למישור

הפרק הקודם עסק בדמותו של יהושע הכהן הגדול, בבגדיו הצואים ובמחלצותיו הטהורות [רמז לחטאיו ולחזרתו בתשובה]. הפרק שלנו, פרק ד', מוקדש דווקא לחברו-שותפו, הלא הוא זרובבל פחת יהודה. יהושע וזרובבל הם "שני הזיתים" שעל המנורה (זכריה ד ג) והם "שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ", המסמלים את כח הכהונה וכוח המלוכה שבזכותם ייבנה הבית מחדש. ברוב האזכורים של השניים במקרא קודם זרובבל ליהושע, כדין מלך שקודם לכהן הגדול (הוריות יג.). נתייחס הפעם לדמותו של זרובבל שהיה מזרע המלוכה ועומד בראש העם בתקופת שיבת ציון.

ספר עזרא פותח בתיאור הצהרת כורש מלך פרס, אשר פנה ליהודים והכריז: "מי בכם מכל עמו יהי א-להיו עמו ויעל לירושלים אשר ביהודה ויבן את בית ה' א-להי ישראל"(עזרא ע א ג). למרות שכורש סייע כלכלית ונתן בידי העולים את כלי בית ה', היה מספרם מועט: "כל הקהל כאחד ארבע ריבוא אלפים שלש מאות שישים"(עזרא ע ב סד).

בראש הגל הראשון של העלייה עמד "ששבצר הנשיא ליהודה"(עזרא ע א ח). אחרי שהוזכר שמו, מונה עזרא את העולים החשובים "אשר באו עם זרובבל, ישוע, נחמיה, שריה, רעליה, מרדכי..."(עזרא ע ב ב); מכאן יש שחשבו את זרובבל לששבצר, וכן משמע מפרק ה' בספר עזרא, שבתחילתו מדבר על זרובבל כראש העולים, ובסופו מדבר על המנהיג ששבצר. אולם רבים (ראה דעת מקרא) מסבירים שששבצר היה ראשון לראשי העולים ומיד אחריו בא זרובבל, והוא, יחד עם נחמיה ויהושע, היו ראשי הגל השני של העלייה, שתקע בארץ יתד נאמן ובנה את בית המקדש "ויקם ישוע בן יוצדק ואחיו הכהנים, וזרובבל בן שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח א-להי ישראל להעלות עליו עולות..."(עזרא ג ב).

כדי לעשות סדר בשלשלתו ובייחוסו של זרובבל נזכיר את הידוע מספר מלכים: "וישכב יהויקים עם אבותיו וימלוך יהויכין בנו תחתיו... ושלושה חדשים מלך בירושלים... ויבוא נבוכדנאצר מלך בבל ירושלים ותבא העיר במצור... ויגל את יהויכין בבלה... וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו"(מלכים ב כד ו-יז).

נשלים את האמור במלכים על פי המסופר על השלשלת בדברי הימים: "ובני יאשיהו הבכור יוחנן, השני יהויקים, השלישי צדקיהו הרביעי שלום... ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו, ומלכירם ופדיה ושנאצר... [רד"ק: כל אלו בני שאלתיאל] ובני פדיה זרובבל ושמעי"(דברי הימים א ג טו-יט). אם ליכניה [=יהויכין] היו שני בנים, אסיר ושאלתיאל, מדוע מינה נבוכדנאצר את דודו, צדקיהו בן יאשיהו, למלך תחתיו? חז"ל מתרצים שבניו נולדו אחרי שהוגלה ונאסר בבבל:

אסיר - שעברתו אמו בבית האסורים.
שלתיאל - ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין (וראה הסבר הגמרא וברש"י) ...דבר אחר... שנשאל על אלתו אל [רש"י: להתיר לו גזירה, שנשבע שלא יהיה לו בן, והתירו לו פמליא של מעלה].
(סנהדרין לז:-לח.)

ועל כן נאלץ נבוכדנאצר להמליך את צדקיהו, דודו של יהויכין, למלך.

עיבורו של שאלתיאל בנו של יהויכין היה אפוא תוצאה מנס כפול, נס גשמי בדרך עיבורו שלא כדרך הטבע, ונס רוחני שפמליה של מעלה נדרשה להתיר את שבועת אביו. זרובבל היה, לפי הכתוב, נכדו של שאלתיאל, בנו של פדיה בן שאלתיאל. מדוע אם כן מוזכר זרובבל בספר חגי ובספר עזרא כבנו של שאלתיאל? לבד מההסבר הידוע ש"בני בנים הרי הם כבנים"(יבמות סב:), נראה שהמקרא רוצה לרמוז שגם התהוותו של זרובבל כרוכה בניסים, כדי לחזק את הקשר בינו לבין מלכות דוד. כך דרשו חז"ל "שאלתיאל - שנשאלה מלכות בית דוד ממנו"(רד"ק דברי הימים א ג יז), "זרובבל - שנזרע בבבל"(סנהדרין לח.).

ייתכן ששמו של זרובבל, זרע-בבל, רומז גם לקשר עם המשיח, המשיח נקרא בפרק הקודם "צמח", "כי הנני מביא את עבדי צמח"(זכריה ג ח), וזכריה רומז בזה לנבואתו של ירמיהו "והקימותי לדוד צמח צדיק"(ירמיה כג ה). נבואות אלה הן המקור לתפילה שאנו מתפללים כל יום "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח"(תפילת שמונה עשרה).

ואכן הנביאים מנבאים לזרובבל גדולות. כך "ויהי דבר ה' שנית אל חגי... אמור אל זרובבל פחת יהודה לאמר, אני מרעיש את השמים ואת הארץ, והפכתי כיסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגויים... ביום ההוא נאום ה' צבאו-ת, אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם, כי בך בחרתי נאום ה' צבאו-ת"(חגי ב כ-כג).

וכן מנבא גם זכריה בפרקנו: "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור [רש"י: שרי עבר הנהר... שביטלתם המלאכה עד כה, מעתה תהיו לפני זרובבל למישור. אין לכם שררה וגדולה עוד עליו.] והוציא את האבן הראשה תשואות חן חן לה [רש"י: האדריכל ייקח את אבן הבדיל בידו, להיות אדריכל בראש הבונים, והם יבנו הכל כפי דבריו אשר יצווה בבניין נאה ומפואר... שהכל יאמרו מה נאה בנין זה]".

ומשלא זכינו שהבניין הנאה הזה יעמוד על תלו לנצח, אין לנו אלא להתנחם בחלק אחר מנבואת זכריה בפרקנו "זה דבר ה' אל זרובבל לאמר, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאו-ת"(זכריה ד ו). 

ומתוך רוח ה' הגדולה הזו נזכה במהרה בימינו לזרובבל חדש: "הנני מביא לכם את עבדי – צמח"(זכריה ג ח).


פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך