פסוק א:ייתכן שחיזיון זה הביא את הנביא לתרדמה מסוימת. על כן – וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר־יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ.
פסוק ב:וַיֹּאמֶר אֵלַי: מָה אַתָּה רֹאֶה? וָאֹמַר: רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ, מנורה שכולה עשויה זהב, וְגֻלָּהּ, ספל או מכל כדורי ובתוכו שמן, או: נביעת שמן עַל־רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ, בזיכי השמן של המנורה עָלֶיהָ כמו במנורת המקדש. שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה, לכל נר משבעת הנרות היו שבעה מוּצָקוֹת, צינורות מושכי שמן מהגוּלה לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל־רֹאשָׁהּ.
פסוק ג:וּשְׁנַיִם זֵיתִים, עצי זית עָלֶיהָ, סמוכים למנורה, אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל־שְׂמֹאלָהּ.
פסוק ד:וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר: מָה משמעותם של אֵלֶּה, אֲדֹנִי?
פסוק ה:וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי: הֲלוֹא יָדַעְתָּ, האם אינך יודע מָה הֵמָּה אֵלֶּה? הרי אתה אמור להבין דברים כאלה מדעתך. וָאֹמַר: לֹא, אֲדֹנִי.
פסוק ו:וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר: זֶה דְּבַר־ה' אֶל־זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם־בְּרוּחִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת. חזון המנורה והזיתים מבטא שפע ברכה שיגיע אליכם לא על ידי פעולה צבאית, אלא ברוח ה'. כשם שבחזון הכול קורה מאליו – השמן יוצא מהזיתים וזורם אל הנרות, וכך הם דולקים ללא כל מאמץ אנושי, כך אתם לא תצטרכו להפעיל כוח.
פסוק ז:מִי־אַתָּה, הַר־הַגָּדוֹל, מכשול, גדול ככל שתהיה, שתעמוד לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל – תיהפך לְמִישֹׁר. וְהוֹצִיא זרֻבבל אֶת־הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה, האבן הראשית, היא האבן שהונחה לפני יהושע הכהן הגדול, המסמלת את בניין המקדש. ואז ישמיעו תְּשֻׁאוֹת, קריאות רמות לכבוד האבן: "חֵן חֵן לָהּ".
פסוק ח:וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃
פסוק ט:יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ את הַבַּיִת הַזֶּה בקושי, בדוחק ובאופן סמלי בלבד, וְיָדָיו גם תְּבַצַּעְנָה, יסיימו את בניינו למרות העיכובים. וְיָדַעְתָּ כִּי־ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.
פסוק י:כִּי מִי בַז, אלו המתייחסים בזלזול לְיוֹם קְטַנּוֹת, יום שבו לא מתרחשים מאורעות גדולים – וְשָׂמְחוּ עכשיו וְרָאוּ אֶת־הָאֶבֶן, גוש הַבְּדִיל הקשור בקצה חוט, המשמש כאנך למדידת יושר הקירות, שבְּיַד זְרֻבָּבֶל. כשרואים את זרֻבבל, ובידו כלי המדידה, מבינים הכול שהגיע הזמן לבנות את הבית. שִׁבְעָה־אֵלֶּה – הנרות, או שבעת העיניים שעל האבן האחת, עֵינֵי ה' הֵמָּה, המְשׁוֹטְטִים בְּכָל־הָאָרֶץ, המשגיחות ומאירות את כל העולם.
פסוק יא:וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו: אני מבין שמנורת הזהב היא הסמל של עם ישראל. אני מבין מה הם הנרות, אבל מַה־שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה עַל־יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל־שְׂמֹאולָהּ?
פסוק יב:וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו, ביֶתר פירוט: מַה־שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי, ראשי ענפי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד, ליד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת, כלי הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם את השמן שצבעו כעין הַזָּהָב?
פסוק יג:וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר: הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה־אֵלֶּה? וָאֹמַר: לֹא, אֲדֹנִי. עדיין אינני יודע.
פסוק יד:וַיֹּאמֶר: אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי־הַיִּצְהָר, זית השמן. הזית מסמל את ישראל, ושני העצים הללו המלאים בתנובה רומזים לצמד מנהיגי הדור – זרֻבבל ויהושע הכהן הגדול – שהם הָעֹמְדִים עַל, הממונים לשרת את אֲדוֹן כָּל־הָאָרֶץ.
