פסוק א:וישב, ויעירני. בשאר המראות אמר ואשא עיני כי ראה מעצמו אבל זאת המראה המלאך העירו לראותה:
פסוק א:יעור משנתו. מבנין נפעל ופי' הוא העירני ואני נתעוררתי כאיש אשר יעור משנתו:
פסוק ב:ויאמר. ויאמר כתיב והוא ספור דברי הכתוב וקרי ואמר והקרי דברי זכריה:
פסוק ב:וגלה. במפיק ואיננה לנקבה נסתרת וכמוהו כבכורה בטרם קיץ ותעלומה יוציא אור לא גשמה ביום זעם:
פסוק ב:ושבעה נרותיה עליה. כמו מנורת התורה. והאמצעי הוא רמז לענין האלוה המחבר בין ההפכים וכן שבע כפולות הם הפכים והמנהיגים לעולם שהיא כלו הפכים ז' כוכבי לכת והעולם שש צלעות ושלשה מישרים ובעל הצלעות הוא השביעי והוא הנקודה וכן גוף כל דבר אלא שבעל ספר יצירה זכר בעולם שש צלעות לששה צדדים והיכל הקדש מכוון באמצע זכר הדבר הנכבד שבכל הנוצרים:
פסוק ב:עליה. על המנורה והגולה למעלה מהם והראה לו זאת המראה להודיעו כי האל יתברך יאיר לישראל הפך מה שהיו בחשכה:
פסוק ב:שבעה ושבעה מוצקות לנרות. שבע מוצקות היו לה לכל נר מצוקה אחד, ורש"י ז"ל פירש שבעה ושבעה מוצקות לכל נר שבעה מוצקות מוצקות שם תאר במקום פעל שהיו מוציקות שמן מנר לנר:
פסוק ג:ושנים זיתים. ועוד ראיתי שנים זיתים על המנורה או על הגלה ואחד הוא:
פסוק ג:אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה. כמו משמאלה אבל אמר כי על הגלה היו ולמטה אמר על ימין המנורה ועל שמאלה והענין אחד:
פסוק ו:ויען לא בחיל ולא בכח. כמו שראית מעשה המנורה נעשה מאליו בלא אדם עורך את הנרות ומציק בהם את השמן כן יעשה בנין הבית בלא כח אדם אלא ברוח האל יתברך וברצונו ועוד יפרש לו המראה דרך פרט:
פסוק ז:מי אתה הר הגדול. אמר כנגד סנבלט וחבריו השוטנים אם תהיה כהר הגדול תהיה לפני זרובבל למישור ולא תוכל לעמוד לפניו להשבית המלאכה:
פסוק ז:והוציא את האבן הראשה. כמו שהוציא את האבן הראשה כשהחל הבנין ביום כ"ד לחודש התשיעי כן ישלים המלאכה:
פסוק ז:תשואות חן חן לה. כאשר שם זרובבל האבן הראשה בבנין שם אותם בתשואות והמון רב ואמרו כל העם חן חן לה לאבן הזאת מאת האל יתברך והכפל לחזק הענין כמו שלום שלום לרחוק:
פסוק ט:ידי זרובבל תבצענה. ר"ל תשלימנה וכן והיה כי יבצע ה' את כל מעשהו בהר ציון ישלים:
פסוק י:כי מי בז ליום קטנות. כי כשהתחילו לבנות השביתו צריהם מלאכתם והנה היום ההוא יום תשואות קטנות היה והיו בוזים לאותו יום כל השנים ששבתה המלאכה ועתה כשיראו האבן הבדיל ביד זרובבל ישמחו:
פסוק י:האבן הבדיל. הוא אבן המשקולת אשר ביד הבנאי ליישר הבנין והוא חסר הנסמך כאלו יאמר האבן אבן הבדיל ואותה המשקולת עושין אותה מבדיל או מעופרת ונקראת אבן כמו לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן:
פסוק י:שבעה אלה. פי' מה שאמר למעלה על אבן אחת שבעה עינים אלה הם עיני ה' שהם משוטטים בכל הארץ והוא רואה המצירים לישראל וישמרם מידם שלא ישלטו בהם:
פסוק יא:ואען. ענין המנורה הבין כי להראות אורה ושמחה הראה לו והמלאך פי' לו דבר המנורה שהיא נעשית מאליה להראותו כי לא בחיל ולא בכח ועתה שאל לו מה ענין שני זתים וענין שתי שבלי זיתים וענין שני צנתרות הזהב ואם לא נזכר במראה משאלתו נלמד שראה אותם וענה לו המלאך על שתי השאלות בקצרה וברמז ואמר לו שאלה שני בני היצהר והנביא הבין תשובתו:
פסוק יב:ואען, שתי שבלי הזתים. מהזתים האלה היו נופלים שני ענפי זתים שהיו נדרכים ביד שתי צנתרות הזהב והיו נדרכים מאליהם ופי' ביד בתוך והנה הזתים היו נדרכים בתוך הצנתרות והשמן נופל מהצנתרות אל הגולה ומהגולה יוצא למוצקות ומהמוצקות לנרות ודמה הענפים לשבלים לפי שהיו מלאים גרגרי הזתים כמו השבלים שהם מלאים גרגרי החטה צנתרות הם כלים כמין צפחת ות"י אסקריטון דדהב וכן תרגם אונקלוס כצפיחית בדבש איסקריטון בדבשא:
פסוק יב:המריקים מעליהם הזהב. השמן הזך כזהב וכן כוס זהב בבל ביד ה' היין הזך והנקי:
פסוק יד:ויאמר אלה שני בני היצהר. יצהר הוא השמן כמו דגן תירוש ויצהר לפיכך קרא אותם זתים והם זרובבל ויהושע וקראם בני היצהר לפי שנמשחו בשמן המשחה זה למלוכה וזה לכהונה:
פסוק יד:העומדים על אדון כל הארץ. שמזומנים לעשות רצונו ות"י אילין תרין בני רברבין דקיימין קדם רבון כל ארעא וענין שתי הזתים ושתי שבלים ושתי צנתרות לא נתפרש לאיזה ענין היו משל והנה הזתים משל לזרובבל ויהושע ושני השבלים היוצאין מהן משל למעשיהם שהחלו בידיהם בבנין הבית ושני צנתרות משל לנחמיה ועזרא הבאים אחריהם ועל ידי ארבעתם יצאה אורה וטובה לישראל:
