נס המנורה במחזה זכריה
בפרקנו מתואר עוד מחזה נפלא שראה זכריה, הוא נס המנורה שהיה בבית שני. וכבר חזה חגי הנביא את הנס של הניצחון במלחמת החשמונאים, והנביא זכריה רואה את נס המנורה:
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה ויאמר (וָאֹמַ֡ר) רָאִ֣יתִי ׀ וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ׃ וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־שְׂמֹאלָֽהּ׃ וָאַ֙עַן֙ וָֽאֹמַ֔ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י לֵאמֹ֑ר מָה־אֵ֖לֶּה אֲדֹנִֽי׃ וַ֠יַּעַן הַמַּלְאָ֞ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־הֵ֣מָּה אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃ וַיַּ֜עַן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֚ה דְּבַר־יְ-הוָ֔ה אֶל־זְרֻבָּבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם־בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר יְ-הוָ֥ה צְבָאֽוֹ-ת׃
(זכריה ד ב-ו)
הנביא זכריה ראה מנורת זהב שהשמן הבא אליה מגיע בשפע מגולת זהב, דהיינו ממעיין ניסי וזה מרמז על "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי". הקב"ה מתנבא אליו שיארע עניין מופלא וניסי, שיראו הכל שהדברים פועלים בעולם ברוח ה'. לא בחיל ולא בכח יבוא הניצחון אלא בניסים, והדבר גם יתבטא במנורה שתדלק בנס, כמו שיש גולה על ראשה שמשפיעה עליה שמן. למעשה מפורש כאן הנס של חנוכה.
מלכות בית חשמונאי
ובהמשך הפרק:
וָאַ֖עַן וָאֹמַ֣ר אֵלָ֑יו מַה־שְּׁנֵ֤י הַזֵּיתִים֙ הָאֵ֔לֶה עַל־יְמִ֥ין הַמְּנוֹרָ֖ה וְעַל־שְׂמֹאולָֽהּ׃ וָאַ֣עַן שֵׁנִ֔ית וָאֹמַ֖ר אֵלָ֑יו מַה־שְׁתֵּ֞י שִׁבֲּלֵ֣י הַזֵּיתִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּיַ֗ד שְׁנֵי֙ צַנְתְּר֣וֹת הַזָּהָ֔ב הַֽמְרִיקִ֥ים מֵעֲלֵיהֶ֖ם הַזָּהָֽב׃ וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃ וַיֹּ֕אמֶר אֵ֖לֶּה שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־הַיִּצְהָ֑ר הָעֹמְדִ֖ים עַל־אֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ׃
(זכריה ד יא יד)
ומבואר במפרשים שהזיתים מרמזים על שני הכתרים שנמשחים בשמן, כתר כהונה וכתר מלכות. כלומר בא לרמז על כך שלמרות שבתחילת בית שני היו שני הכתרים נפרדים, המלך היה זרובבל והכהונה הייתה אצל יהושע, אולם מאז נס חנוכה ייטלו החשמונאים גם כתר מלכות וגם כתר כהונה.
וכתב הרמב"ן (בראשית מט י), שנטילת המלכות נחשבת חטא לחשמונאים, שעברו על המצווה של "לא יסור שבט מיהודה". אולם דעת הרבה מפרשים שאין בזה חטא כי כתוב זה הוא ברכה והבטחה של יעקב, ואין זו מצוה והלכה שאסור ליטול המלכות.
ובוודאי שמלכי חשמונאי, הכהנים הצדיקים, לא היו נוטלים את המלכות גם נגד הברכה, אלא שבאותו דור לא נמצאו ראויים מבית דוד ושבט יהודה למלכות, ונוכחו שכדי לכונן את העם על אדני התורה והמצווה רק הם הראויים, שנבחנו בנאמנותם לה', והם חייבים ליטול שבט המלכות בידם, ועל דבר זה מתנבא עליהם זכריה שיזכו להיות שני בני היצהר כהונה ומלכות.
הפטרה בנרות דזכריה - נבואת חנוכה
ובגמרא אמרו: "בחנוכה מפטירין בנרות דזכריה (=בנרות של זכריה), ואי מיקלעי שתי שבתות (ואם הזדמנו שתי שבתות בחנוכה אחד); קמייתא (=הראשונה) בנרות דזכריה, בתרייתא (=האחרונה) בנרות שלמה"(מגילה לא.). וכתב הר"ן: "אף על גב דנרות דשלמה (=שנרות של שלמה) קדימו (=קדמו) אפילו הכי (=אף על פי כן) עדיפי לן (=עדיפים לנו) נרות דזכריה (=נרות של זכריה) משום דנבואות עתיד נינהו (=שנבואות עתיד הן)"(ר"ן על הריף מגילה יא., מובא בתוי"ט). ונראית כוונתו שנבואות עתיד הן יותר חביבות לקוראן.
ובמקום אחר פירש הר"ן דבריו יותר: "לפי שעיקר נבואת זכריה הייתה בבית שני, ובבית שני נעשה הנס, אנו מקדימין נרות דזכריה (=של זכריה) לנרות (של שלמה)"(חידושי הר"ן; וכן כתב בארחות חיים להרא"ה מלוניל ח"א הלכות קריאת ס"ת אות נט).
והנה לפי דברינו מבואר הדבר שפיר (=היטב), שנרות זכריה הרי הם עצמם עוסקים בנס חנוכה, מה שאין כן נרות של שלמה, בהם רק מדובר בעניין מנורת בית המקדש, ולכן יש להם קצת שייכות לנס המנורה.