פסוק א:וישב - בעבור שאמר: ויעירני והוא ישן.
פסוק א:וטעם יעור – ולא יוער ע"י אחר רק מעצמו, בלט כאילו מעצמו נעור.
פסוק ב:ויאמר, וגלה - כמו גלות עליות ועתה אומר לך בדרך קצרה דבר זאת המטרה, כי הזכיר זה הנביא אחר כן כל דבריה היו שנים זתים אילנות מימין, הגלה משמאלה ושבלה ושבלי הזתים נופלים מהאילנים על שני צנתרות זהב ומאיליהם נפלו ונדרכו ונעשה שמן זך כזהב והם מריקים אל הגלה ובגלה היו שבעה מוצקות שבעה נרות ושבעה מוצקות והנה שבעה פעם אחרת, כמו אל החצר החיצונה אל העם, והמלאך פירש טעם זאת המראה.
פסוק ב:לא בחיל ולא בכח - כאשר ראיתי השמן נעשה מאליו ודולק, ככה יבנה הבית לא בכח גדול שיש לזרובבל ולא ברוב חילו, כי אם ברוח השם וסיועו.
פסוק ג:ושנים - עוד יפרש מה טעם הזתים שהיו שנים.
פסוק ד:ואען - ידע הנביא כי זה במראה הנבואה, על כן שאל.
פסוק ה:ויען - שאלו אם יש בו טעם חכמה, להבין טעם המראה.
פסוק ו:ויען - הנה דבר ה' יבנה הבית. וכן תירגם יונתן: נביא דה' מסעדין להון.
פסוק ז:מי - הנביא ידבר אל כל שר ומלך אם אתה נחשב בעיניך כהר פלוני הגדול למישור, תשוב לפני זרובבל ובהוציאו את האבן הראשה היא האבן הבדיל שתנתן ביד זרובבל והיא האמורה למעלה, אשר נתתי לפני יהושע.
פסוק ז:תשואות - שאון רב יהיה לה, שאון חן חן לה - שהכל ישמח כמו תשואות מלאה.
פסוק ח:ויהי - עתה יפרש דברי המנורה.
פסוק ט:ידי, יסדו - פועל עבר.
פסוק ט:תבצענה - תשלמנה, כמו: כי יבצע ה' את כל מעשהו.
פסוק ט:וידעת - לזרובבל ידבר, שהוא במקום כל ישראל.
פסוק ט:שלחני אליכם - לו ולכל ישראל.
פסוק י:כי קטנות - תואר והמתואר חסר, כמו: וידבר אתם קשות.
פסוק י:ומלת בז מן עלומי העי"ן, כמו: לא יבוזו לגנב והנה הוא: כי מי בז ליום נחמות, או ישועות קטנות וזהו חסרון המתואר, כמו: וידבר אתם מלות קשות, כאשר יראו אבן המשקולת שהיא אבן הבדיל ביד זרובבל לבנות הבית, הנה שבעה עינים ישמרוה, שלא יקרב איש להפילה. ויתכן: שבעה עינים הרבה שומרים. ופירש אחר: כמו שפירש המלאך שבעה אלה עיני השם ופירש המלאך, כי השבעה הם עיני השם שהם משוטטים בכל הארץ.
פסוק י:וטעם שבעה כדרך ויקרא אותה שבעה ושבועה מגזרת שבעה, כמו שאמר: כי שם נשבעו שניהם על דרך שהזכיר בעל ספר יצירה, והיכל הקודש מכוון באמצע וצריך פירוש ארוך, כי שם כתוב שש פאות הם מעלה ומטה פנים ואחור ימין ושמאל, והיכל הקדש מכוון באמצע וזה קצת הפירוש, כי לכל דבר יש השש פאות שהזכיר והיכל הקדש הוא הדביר, אשר לו הפאות האלה והוא מכוון באמצע, וקראו היכל הקודש הוא הנכבד האמצעי והוא בעל הפאות, כי ממנו הם ולו הפאות ודבר זה כולל כל הנוצרים, ועל הנכבד יותר הזכיר היכל קדש.
פסוק יב:ואען - שבלים לשון נקבה, כמו נשים פילגשים:
פסוק יב:ואומר - גם שאל על שתי השבלים שנכרתו משני הזתים המריקים מעליהם, הם הצנתרות שנדרכו בהם הזתים, והם מריקים מעליהם השמן הטוב הזך כזהב יריקו אל הגלה ובגלה מוצקות אשר מהם יוצק השמן לנרות, אשר על ראש המנורה.
פסוק יד:ויאמר - הטעם זרובבל בן יצהר שהוא השמן, כי הוא משיח לשבת על כסא ישראל, כאשר הוא כתוב ומשל על כסאו ויהושע משוח כי הוא כהן גדול. וכתוב: ועצת שלום תהיה בין שניהם ולא יקנאו זה בזה.
