תנ"ך על הפרק - זכריה ד - בית שני – מנורת זהב כולה / הרב לייב מינצברג ז"ל

תנ"ך על הפרק

זכריה ד

554 / 929
היום

הפרק

וַיָּ֕שָׁב הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיְעִירֵ֕נִי כְּאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־יֵע֥וֹר מִשְּׁנָתֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑הויאמרוָאֹמַ֡ררָאִ֣יתִי ׀ וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ׃וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־שְׂמֹאלָֽהּ׃וָאַ֙עַן֙ וָֽאֹמַ֔ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י לֵאמֹ֑ר מָה־אֵ֖לֶּה אֲדֹנִֽי׃וַ֠יַּעַן הַמַּלְאָ֞ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־הֵ֣מָּה אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃וַיַּ֜עַן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֚ה דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־זְרֻבָּבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם־בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃מִֽי־אַתָּ֧ה הַֽר־הַגָּד֛וֹל לִפְנֵ֥י זְרֻבָּבֶ֖ל לְמִישֹׁ֑ר וְהוֹצִיא֙ אֶת־הָאֶ֣בֶן הָרֹאשָׁ֔ה תְּשֻׁא֕וֹת חֵ֥ן חֵ֖ן לָֽהּ׃וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יְדֵ֣י זְרֻבָּבֶ֗ל יִסְּד֛וּ הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה וְיָדָ֣יו תְּבַצַּ֑עְנָה וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃כִּ֣י מִ֣י בַז֮ לְי֣וֹם קְטַנּוֹת֒ וְשָׂמְח֗וּ וְרָא֞וּ אֶת־הָאֶ֧בֶן הַבְּדִ֛יל בְּיַ֥ד זְרֻבָּבֶ֖ל שִׁבְעָה־אֵ֑לֶּה עֵינֵ֣י יְהוָ֔ה הֵ֥מָּה מְשׁוֹטְטִ֖ים בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃וָאַ֖עַן וָאֹמַ֣ר אֵלָ֑יו מַה־שְּׁנֵ֤י הַזֵּיתִים֙ הָאֵ֔לֶה עַל־יְמִ֥ין הַמְּנוֹרָ֖ה וְעַל־שְׂמֹאולָֽהּ׃וָאַ֣עַן שֵׁנִ֔ית וָאֹמַ֖ר אֵלָ֑יו מַה־שְׁתֵּ֞י שִׁבֲּלֵ֣י הַזֵּיתִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּיַ֗ד שְׁנֵי֙ צַנְתְּר֣וֹת הַזָּהָ֔ב הַֽמְרִיקִ֥ים מֵעֲלֵיהֶ֖ם הַזָּהָֽב׃וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃וַיֹּ֕אמֶר אֵ֖לֶּה שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־הַיִּצְהָ֑ר הָעֹמְדִ֖ים עַל־אֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב לייב מינצברג ז

בית שני – מנורת זהב כולה

יבואר באופן נפלא ענין המחזה שראה זכריה, ואשר נקבע להפטרת שבת חנוכה.

בחיזיון הזה נתבשר על בנין הבית השני, כפי שראינו בפרק ב', "רָנִּ֥י וְשִׂמְחִ֖י בַּת־צִיּ֑וֹן כִּ֧י הִנְנִי־בָ֛א וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָֽה׃"(זכריה ב יד)

ובפרקנו:

רָאִ֣יתִי ׀ וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ׃ וָאַ֙עַן֙ וָֽאֹמַ֔ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י לֵאמֹ֑ר מָה־אֵ֖לֶּה אֲדֹנִֽי׃ וַ֠יַּעַן הַמַּלְאָ֞ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־הֵ֣מָּה אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃
(זכריה ד ב, ד-ה)

ופירשו המפרשים, שראה את מחזה הבית השני והשראת השכינה שבו, בצורת מנורת זהב.

הבית הראשון מרכז ענינו היה הארון. כל המשכן נקרא משכן העדות, כי הוא היה משכן ללוחות העדות. וכן בית עולמים היה כל הבית, בית לארון ברית ה', "אֲנִ֣י עִם־לְבָבִ֡י לִבְנוֹת֩ בֵּ֨ית מְנוּחָ֜ה לַאֲר֣וֹן בְּרִית־יְ-הוָ֗ה"(דברי הימים א כח ב).

והוא ענין הכתוב "וַֽיַּאֲרִכוּ֮ הַבַּדִּים֒ וַיֵּרָאוּ֩ רָאשֵׁ֨י הַבַּדִּ֤ים מִן־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עַל־פְּנֵ֣י הַדְּבִ֔יר..."(מלכים א ח ח). ובגמרא (יומא נד.) האריכו לדרוש בזה. כי עיקר תכלית הבית הראשון הוא היות שם הארון. ועל כן היו בולטין הבדים כדי שהארון יראה בבית.

אך חזיונו של הבית השני מופיע דווקא בדמות וסמל של מנורה, כי אכן בבית השני לא היה ארון. הכלי המרכזי המציין את מהותו ומרכזו של הבית הוא המנורה.

והדברים נפלאים, כי בבית ראשון ובמשכן, עיקר השראת השכינה בישראל היתה בהופעת הנבואה בקול הנבואה היוצא מבין הכרובים שעל הארון, שבו מונחת התורה שבכתב, לוחות הברית וספר התורה. אבל בבית השני כבר בטלה הנבואה. השראת השכינה שבו מתבטאת אפוא בהופעת חכמת תורה שבעל פה בלב חכמי ישראל. אין ארון, השראת השכינה היא בחינת המנורה, מנורת זהב כולה. 

ועל כך גם מורה הגולה שעל ראשה המלאה שמן. ריבוי של שמן נוצק מעצמו ב"שבעה ושבעה מוצקות" אל המנורה. ופתר לו המלאך את החיזיון: "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר י-הוה".

המחזה מבטא את כל עניינו של הבית השני. אמנם ענין זה התבטא בתוקפו במיוחד בנס חנוכה, שם ראו כיצד המנורה דולקת מעצמה, כאילו נשפך לתוכה ריבוי שמן מלמעלה. "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי". נס שבו השמן מתגבר ומתרבה ברוח ה', לא בחיל ולא בכח, לא בהם יבנה הבית השני. אין אלו ימי שלמה בהם ישראל מלא חיל וכח. כי אם ברוח ה', רוח ה' הוא שיעיר את כורש לבנות את הבית. ואף ניצחון החשמונאים הוא ברוח ה' אשר בקרבם, ולא ברוב גבורה וכח שיהיו עמם. גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים, כי אם ברוחי, הוא שינצח (ועיין ראב"ע).

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך