תנ"ך על הפרק - זכריה ד - ושנים זיתים עליה / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

זכריה ד

554 / 929
היום

הפרק

וַיָּ֕שָׁב הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיְעִירֵ֕נִי כְּאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־יֵע֥וֹר מִשְּׁנָתֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑הויאמרוָאֹמַ֡ררָאִ֣יתִי ׀ וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ׃וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־שְׂמֹאלָֽהּ׃וָאַ֙עַן֙ וָֽאֹמַ֔ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י לֵאמֹ֑ר מָה־אֵ֖לֶּה אֲדֹנִֽי׃וַ֠יַּעַן הַמַּלְאָ֞ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־הֵ֣מָּה אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃וַיַּ֜עַן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֚ה דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־זְרֻבָּבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם־בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃מִֽי־אַתָּ֧ה הַֽר־הַגָּד֛וֹל לִפְנֵ֥י זְרֻבָּבֶ֖ל לְמִישֹׁ֑ר וְהוֹצִיא֙ אֶת־הָאֶ֣בֶן הָרֹאשָׁ֔ה תְּשֻׁא֕וֹת חֵ֥ן חֵ֖ן לָֽהּ׃וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃יְדֵ֣י זְרֻבָּבֶ֗ל יִסְּד֛וּ הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה וְיָדָ֣יו תְּבַצַּ֑עְנָה וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃כִּ֣י מִ֣י בַז֮ לְי֣וֹם קְטַנּוֹת֒ וְשָׂמְח֗וּ וְרָא֞וּ אֶת־הָאֶ֧בֶן הַבְּדִ֛יל בְּיַ֥ד זְרֻבָּבֶ֖ל שִׁבְעָה־אֵ֑לֶּה עֵינֵ֣י יְהוָ֔ה הֵ֥מָּה מְשׁוֹטְטִ֖ים בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃וָאַ֖עַן וָאֹמַ֣ר אֵלָ֑יו מַה־שְּׁנֵ֤י הַזֵּיתִים֙ הָאֵ֔לֶה עַל־יְמִ֥ין הַמְּנוֹרָ֖ה וְעַל־שְׂמֹאולָֽהּ׃וָאַ֣עַן שֵׁנִ֔ית וָאֹמַ֖ר אֵלָ֑יו מַה־שְׁתֵּ֞י שִׁבֲּלֵ֣י הַזֵּיתִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּיַ֗ד שְׁנֵי֙ צַנְתְּר֣וֹת הַזָּהָ֔ב הַֽמְרִיקִ֥ים מֵעֲלֵיהֶ֖ם הַזָּהָֽב׃וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי׃וַיֹּ֕אמֶר אֵ֖לֶּה שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־הַיִּצְהָ֑ר הָעֹמְדִ֖ים עַל־אֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

ושנים זיתים עליה

אחד המראות היותר מופלאים בחזיונות זכריה הוא נבואת המנורה. הנביא רואה "והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה"(זכריה ד ב). גולה היא "כעין ספל גדול עגול" (רש"י; עיין יהושע טו יט). "ושבעה נרותיה עליה, שבעה ושבעה מוצקות לנרות", פירוש: "לכל נר ונר באין שבעה צנורות קטנים שהשמן זב מן הגולה דרך אותן מוצקות לכל נר ונר"(רש"י). מימין ומשמאל לגולה היו שני זיתים (זכריה ד ג), דהיינו "שני אילנות שהזיתים גדלים בהם"(רש"י). לפי המסופר בפסוק י"ב משלים כאן מהר"י קרא: "ובאותם אילנות היו שני צנתרות, כמין שתי עריבות, אחד לאילן זה ואחד לאילן זה, והיו הזיתים נושרים מהם לתוך העריבות, ונכתשין מאליהן ומוציאים שמנם.

למרות שהנביא מדבר על הכהן הגדול, ברור שהמנורה המתוארת בנבואה אינה מנורת המשכן. לבד מההבדלים הברורים העולים מתיאור מנורת המשכן [מערכת הגביעים] ומתיאור מנורת זכריה [הגולה, הצנתרות והמוצקות] בולטים עוד שני הבדלים שהם אחד: במנורת זכריה אין קושי לעשותה ולא דרוש מאמץ להעלות נרותיה, אבל במנורת המשכן מודגש הקושי ביציקתה, ובולטת מאוד עבודת הכהן. אפילו בהבנת צורתה נתקשה משה מאוד: "תיעשה מנורה - לפי שהיה משה מתקשה בה"(רש"י שמות כה לא), וזהו דבר שאין לו אח ורע במעשה המשכן וכליו. הכנת השמן היא עבודת ההכנה היחידה המפורטת בפרשת תצוה אשר אינה עוסקת לכאורה בעבודת המשכן: "שמן זית זך כתית למאור - בלי שמרים, כמו ששנינו במנחות מגרגרו בראש הזית... היה כותש במכתשת ואינו טוחנן ברחיים"(רש"י שמות כז כ). כמו כן " 'בהעלותך את הנרות' - מכאן שמעלה הייתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומטיב"(רש"י במדבר ח ב). ההבנה של המנורה, הכנת השמן וההדלקה נראים כמצריכים מאמץ מיוחד של האדם. צריך התעלות מיוחדת כדי "שתהא השלהבת עולה מאליה"(רש"י במדבר ח ב). 

לעומתה במנורת זכריה השלהבת עולה מאליה: הכל קרוב, הכל ישיר, הכל אוטומטי - ללא מגע יד אדם. עצי הזית נמצאים על המנורה, השמן זב מעצמו לתוך הצנתרות ומשם לגולה, ומתוך הגולה הוא נוזל ישירות דרך שבעה צנורות קטנים לשבעת הנרות. רש"י מדגיש בפירושו: "והזיתים נחבטים מאליהם... והשמן נופל לתוך הצנתרות ... ולא תצטרכו לעזרת אדם". זו משמעות דברי המלאך הדובר: "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאו-ת"(זכריה ד ו). אכן בגאולה תעלה השלהבת מאליה גם בלא התערבות, בלא מאמץ העשייה של בני ישראל: "כי לא בחיל ולא בכח שלכם תעשו את בניין ביתי, אני אתן את רוחי על דריווש ויצווה לכם לבנות ולעשות כל צרכי יציאת הבניין" (ועיין מלבי"ם דעת מקרא כאן הערה 9 ותמצא שלפי רש"י ההקבלה פשוטה וברורה).

יתכן שלרעיון זה רומז רש"י בהסברו לפרט נוסף בנבואת זכריה. בדברו על שבעת המוצקות אשר לשבעת הנרות מפרש רש"י: "והמוצקות והנרות ארבעים ותשע היו, רמז לאור שלעתיד לבא, אור החמה יהיה שבעתיים כאור של שבעת הימים, ארבעים ותשע על אור של יום בראשית". אפשר שרש"י רומז כאן לאור הגנוז שבו נברא העולם: "וירא א-להים את האור כי טוב, ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים לעתיד לבא"(רש"י בראשית א ד). 

אור נפלא זה, האור הגנוז מששת ימי בראשית, נרמז גם בתחילת פרק ח בספר במדבר. ידוע שבפרשת הבריאה ישנם מטבעות לשון החוזרים על עצמם, "ויהי ערב ויהי בוקר"; "וירא א-להים כי טוב". הזוהר מאיר את עינינו שבכל פרשת הבריאה נאמר "ויהי כן" כנגד כל מאמר של א-להים: "ויאמר א-להים... ויהי כן"; רק במאמר א-להים "יהי אור" לא כתוב "ויהי כן", אלא "ויהי אור". השינוי מובן שהרי האור של ה"ויאמר א-להים יהי אור" נגנז, וה"ויהי אור" הוא אור אחר. חסרון זה מתמלא ב"ויעש כן אהרן", אז ירד האור הגנוז והדליק את המנורה (מובא בין השאר בעיטורי תורה דברים עמ' 51).

יהי רצון שנזכה לאותו האור, לשני בני היצהר שיאירו כאור שבעת הימים, ונכיר כולנו ונדע כי "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאו-ת" – "שרוח ה' לבדו ינהיג וימשול בהשגחה פרטית"(מלבי"ם).

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך