פסוק א:וישב וגו׳. כי במראה שלפניה לא דבר עמו המלאך הדובר בי לזה אמר וישב המלאך וגו׳:
פסוק א:ויעירני. ר״ל הוא הניעני לעוררני ונתעוררתי כאיש אשר יעור משנתו:
פסוק ב:מה אתה רואה. במראה הנבואה:
פסוק ב:כולה. כל המנורה היתה זהב:
פסוק ב:וגולה על ראשה. ממעל על ראשה היה כעין ספל ובה היה השמן:
פסוק ב:ושבעה נרותיה עליה. ממעל בראשי קני המנורה היו שבעה נרותיה הם כעין בזיכין להשים בהם השמן והפתילות:
פסוק ב:שבעה ושבעה מוצקות. ר״ל לכל נר ונר היה שבעה צינורות שהשמן ניצק בהם מעצמו מן הגולה להמשך על הנרות שהמה על ראש המנורה:
פסוק ג:ושנים זיתים עליה. שני אילני זית עמדו אצל המנורה:
פסוק ד:ואען ואומר. הרימותי קול ואמרתי אל המלאך על מה באו אלה לרמז:
פסוק ה:הלא ידעת. הלא מעצמך תשכיל לדעת על מה מרמז:
פסוק ה:לא אדני. לא השכלתי לדעת:
פסוק ו:זה דבר ה׳. ר״ל בזה ירמז כאלו אמר ה׳ על מלך המשיח הבא מזרע זרובבל:
פסוק ו:לא בחיל. ר״ל ממשלתו על העכו״ם לא יהיה בעבור חילו הרב ולא בכח זרועו יכבשם במלחמה אבל ימשול בם מבלי טורח מלחמה כי אם ברצוני כי אתן בלב העכו״ם להיות נכנעים לו וסרים למשמעתו ויהיה דומה לעריכות נרות המנורה שהיו מבלי טורח אבל הכל נעשה מעצמו כי הזיתים נתלשו מעצמם ונדרכו מעצמם ומעצמו נמשך השמן אל הגולה כאשר יאמר עוד למטה ומן הגולה נמשכו מעצמם דרך הצינורות אל הנרות:
פסוק ז:מי אתה הר הגדול. על מלך גוג יאמר מי אתה וגומ׳ ר״ל מה כח יש בך התחשוב שאתה הר גדול לעמוד בפני המשיח לבל יוכל לעבור לא כן כי למולו תהיה כארץ מישור ובקל יעבור ר״ל לא יהיה בך כח לעכב מה ע״י:
פסוק ז:והוציא. מלך המשיח יוציא האבן הטובה והחשובה להניחה ביסוד בנין בית העתיד:
פסוק ז:תשואות. אז ישמע קול המייה אשר כולם יענו ויאמרו הנה להאבן הזה יש לה חן רב כי היא טובה וחשובה עד מאד:
פסוק ט:ידי זרובבל יסדו וגו׳. זרובבל עצמו הניח היסוד מהבית הזה כן ידיו ישלימו את בנין הבית ר״ל ידי המשיח הבא מזרעו ישלימו להניח אבן היסוד מהבית העתיד ואמר ידיו על ידי המשיח הבא מזרעו כדרך שאמר כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע (לעיל ג) הנאמר על כ״ג הבא מזרעו אשר יכהן אז ואמר ענין השלמה על כי יהיה הבית האחרון והוא תשלום הבתים ולפי שבית העתיד תעמוד במקום הבית הזה עצמו אמר תבצענה כאלו ישלים הבית הזה וכמ״ש גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון (חגי ב):
פסוק ט:וידעת. זה מאמר הנביא לישראל בבוא הדבר תדע אשר ה׳ שלחני אליכם ומאתו היו דברי:
פסוק י:כי מי בז. אשר מי שהיה מבזה בלבו יום בנין הבית הזה לחשבו יום קטנותו לפי קוטן הבנין הנה ישמחו אז כאשר יראו את האבן המשקולת ביד המשיח הבא מזרע זרובבל המייסד את הבית:
פסוק י:שבעה אלה. השמחות האלה שישמחו אז תהיה כפול שבעה בערך התוגה שיש להם בעבור בזיון יום קטנות:
פסוק י:עיני ה׳ וגו׳. ר״ל לכן רואה הוא תוגת לב המבזה יום קטנות ולפיהן ישמחם בכפל שבעה בערך התוגה:
פסוק יא:אליו. אל המלאך הדובר בי:
פסוק יא:מה שני הזתים. ר״ל למה בא הרמז בשני אילני זתים ולא באחד:
פסוק יא:על ימין המנורה. ר״ל על ימין הגולה שעל ראש המנורה ועל שמאלה א׳ מזה וא׳ מזה:
פסוק יב:מה שתי שבלי הזתים. כי במראה ההיא ראה כאלו שתי ענפי זיתים נתלשו מעצמם ונפלו בתוך שני צנתרות של זהב ושם היו נדרכים מעצמם והם היו מריקים שמן צלול כזהב אל הגולה וקצר למעלה ופרשו כאן ושאל למה הי׳ הכל שנים שנים על מה מרמז השניות:
פסוק יג:הלא ידעת. הלא מעצמך תשכיל לדעת על מה מרמז השניות:
פסוק יג:לא אדני. לא השכלתי לדעת:
פסוק יד:אלה שני בני היצהר. השניות מרמז על שני בני היצהר ר״ל המלך המשיח וכה״ג אשר ימשחו בשמן המשחה זה למלכות וזה לכהונה גדולה:
פסוק יד:העומדים על אדון כל הארץ. לבקש רחמים על בית ישראל ובמעשה דריכת הזיתים והמשכת השמן מעצמו ירמוז שיחזור הממשלה לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחו:
