פסוק ב:לחנט את אביו ויחנטו הרופאים את ישראל. עיקר הפירוש חניטה הוא תיקון, וגמר התאנה חנטה, והנה יוסף ציוה רק לתקן את הפרט בשאר דברים כמו חכמת חיצונות, דגם זה נצרך, וכמ״ש רבינו הרמב״ם זצ״ל בהל׳ רוצח דמלמדו חכמה גם זה נקרא ברשות גבי אב שהכה בנו, כי החכמה [עטרה] ותקופות פרפראות, אך (לא) קביעות לעשות לא, וכן לצבור אסור לעשות בית חכמה ואומנות, עיין בספרי פ׳ ואתחנן דפ׳ עקב וביומא דף י״ט, ע״ב, וזה ר״ל דיוסף אמר רק לפרט, והם עשו לכלל ישראל, וע״י זה נעשה תקלה, דהנה מבואר בכתובות דף ק״ג, ע״ב דרק ל׳ יום…
פסוק ה:[בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני]… ס״ה, ע״א על פסוק ונשאתני ממצרים דקברו אותו שם, דאמר להם שיטלו תבוסה מעפר מצרים, וע״י זה נתעלה מצרים שיש גדר מעשרות דרבנן, כמבואר בידים מעשה חדש וישן ע״ש בזה, וגם לשיטת הראב״ד ז״ל דארון של אבן הוה כמו קבר ממש, וכן מוכח בירושלמי פסחים פ״ח, וי״ל דגם כאן הוה ארון של אבן.
פסוק יד:לקבור את אביו אחרי קברו את אביו. כפל הלשון לקבור אחרי קברו, דהנה מבואר בירושלמי תענית פ״ד דאבות העולם הם מונחים דרך הסב, וא״כ יצחק מימין אברהם, וזה רק לאחר שקברו את יעקב וקודם הוה לשמאל כמבואר שם, וברכות דף מ״ו, ע״ב ע״ש, וא״כ לפ״ז פינו יצחק לקברו אותו מימין אברהם ואח״כ קברו את יעקב, זה ר״ל כאן.
פסוק כה:והעליתם את עצמותי. ר״ל כך ע״פ דין, כי יוסף נקבר בשכם, כמבואר בסוטה ובקרא, והנה שכם הוה ערי מקלט ושם אסור לקבור מת, כמבואר במכות דף י״ב לא ניתנו לקבורה, ועיין בירושלמי מכות פ״ב, לכן אמר דרק עצמותי, דזה לא קנה קבר בגדר מת שחסר ומותר לקברו שם, כן ר״ל, ועיין סוטה דף י״ג בזה למה נקרא.