כאשר השביעך כו' אבל ירא לומר עבור על השבועה כו' קשה וכי בשביל שיעבור על שבועה אחת הותר לו לעבור על כל שאר שבועות שלו. ונראה דהיה מקום לומר שאין עונש על שבועה אלא, אם נשבע מעצמו אבל לא כשאחר משביעו דאז אין לבו שלם מצד עצמו באותה שבועה ומשום הכי מה שהשביע יעקב ליוסף אין עונש אם יעבור עליה, ע"כ אמר א"כ גם השבועה שהשביעו פרעה לא יהיה על יוסף עונש אם יעבור עליה:
פסוק טו:
ויראו אחי יוסף וכו', הכירו במיתתו אצל יוסף ואיתא בב"ר א"ר תנחומא יוסף לא נתכוין אלא לשם שמים אמר לשעבר אבא מושיב לי למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור עכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהם ע"כ. ולמטה מהם ג"כ לא היה רוצה לישב מפני כבוד המלכות:
פסוק טז:
אביך צוה שינו בדבר מפני השלום. קשה מנלן זה דשמא באמת צוה יעקב כן ואע"ג דלא נזכר זה בדבריו מ"מ הם נאמנים להעיד ע"ז שצוה כן, וכה"ג זכר רמב"ן ריש שמיני לענין קח לך עגל ונראה דמלשון ויצוו אל יוסף נלמד כן דהיה לו לומר וישלחו אל יוסף לא ויצוו שצווא' שייכה בשעת מית' אלא דה"ק אותה הצוואה שאמרו אל יוסף לא היתה אלא צוואה שלהם:
פסוק כא:
וידבר על לבם כו' עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד. קשה וכי דרך נרות לכבות נר אחר ונראה דטבע הנר כשמדליקין אותו למטה מן הנר הדולק כבר מתכבה הנר שלמעלה, וע"כ אמר כאן שעשרה השבטים שרצו תחלה לבטל מלכות של יוסף וליקח המלוכה לידם לא עלתה להם ק"ו לנר אחד כו':