וישאו אותו בניו. פ"ה בניו ולא בני בניו לפי שצוה יעקב שלא ישאוהו לא מצרים ולא כנענים. וקשה למ"ד תאומות נולדו עמהם. א"כ לא היו בני בניו מן הכנעניות. ואפילו למ"ד לא נולדו תאומות מ"מ בני שמעון שנולדו מדינה למה לא נשאו המטה. וי"ל שלא להטיל קנאה ביניהם. ומ"מ קשה היאך נשאו השבטים כנעניות להם לנשים הלא אברהם הזהיר עליהן ואזלי אינהו ונסבי. י"ל בת איש כנעני בת גבר תגרא:
פסוק יד:
הוא וכל העולים אתו. וכאשר יצאו ממצרים יצאו המצרים וקדמו לאחיו של יוסף. והטעם כי לאחר שראו המצרים הכבוד שעשו המלכים לארונו של יעקב חלקו המצרים כבוד לבניו והולכים לפניהם. עוד י"ל דמשום הכי שמו אותם לפניהם שמא היו יראים שיחזרו לארץ כנען:
פסוק טו:
ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. וכי מה בא זה ללמדנו. אלא כשחזרו יוסף ואחיו מקבורת אביהם ראה יוסף הבור שהושלך בו ובירך ברוך ה' שעשה לי נסים במקום הזה. אמרו אחיו מאחר שמזכיר בדבר זה עדיין לא יצאה שנאתו מלבו. אמרו לו ישטמנו יוסף שמא השנאה טמונה בלבו. ועל כן מעיד הקרא. ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. שכל זמן שאביהם קיים לא רצה לשנאם והיה מכבדם ולא הזכיר להם הרע שעשו לו משום כבוד אביו:
פסוק טו:
לו ישטמנו יוסף. הלואי שישטמנו בלבו. ובלבד שלא ישיב לנו כל הרעה שגמלנו אותו:
פסוק טו:
אנא שא נא ועתה שא נא. שנו ושלשו לבקש מחילה. ומכאן אמרו רבותינו שצריך לבקש אדם מחילה מחבירו ג' פעמים:
פסוק כא:
וידבר על לבם. פ"ה שנשאו ק"ו בעצמו ומה עשר נרות לא יכלו לכבות נר אחד וכו'. וא"ת היאך יכול נר לכבות חברתה. ונראה שר"ל לפי' רש"י ומה עשן עשר נרות לא יכלו לכבות נר אחד שהעשן דרכו לכבות נר אחד וכו':
פסוק כג:
וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר וכו'. וא"ת מה ענין כאן מיוחסין. י"ל לפי שהיה לבו של יוסף במחשבה רעה על שלא שם אביו ימינו על ראש מנשה צריך להעיד על אפרים שגדל יותר ממנשה בחיי יוסף לקיים מ"ש יעקב ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו והוא העדות שכתוב גבי אפרים בני שלשים. פי' בנים מבנים של אפרים. ולמנשה לא ראה כי אם שניים:
פסוק כד:
ואלהים פקד יפקד. כלו' כמנין פקו"ד יחסר הבורא ממנין שני גלותכם. נתנבא עליהם שלא יהיו במצרים רק רד"ו שנים נמצא שדילג ממנין ארבע מאות מנין פקו"ד ולשון יפקוד כמו ולא נפקד ממנו איש. וקשה דבספרים כתיב פקד חסר וא"ו. וי"ל שמא יש אם למקרא וקרינן פקד (בחולם) ולא פקד (בקמץ):