הבית על ראש ההר
חוץ מההכרזה על הבית העתידי עוסק פרקנו גם במזבח, המכונה בפי יחזקאל הראל או אריאל (יחזקאל מג טו-טז), וכן בחוקות המזבח ביום העשותו (יחזקאל מג יח) - קרבנות המילואים המיוחדים למקדש השלישי (יחזקאל מג יח-כז). על הבית עצמו ניבא יחזקאל בפירוט רב בפרקים הקודמים (יחזקאל מ-מב), ובפרקנו מוסיף הנביא תיאור של הבית: הבית ייבנה "על ראש ההר"(יחזקאל מג יב).
העובדה שבית המקדש נבנה על ראש הר אינה ניתנת לערעור, אבל יש לשים לב שבתורה אין שום רמז לכך. הציון הגאוגרפי, הר, אינו מוזבר ביחס ל"מקום אשר יבחר י-הוה". אכן פעם אחת נאמר "וקמת ועלית אל המקום"(דברים יז ח), ודרשו חז"ל שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל (זבחים נד:), אך פעמים אחרות נאמר "והלכת אל המקום"(דברים יד כה; כו ב) "ובא בכל אוות נפשו אל המקום"(דברים יח ו), ושני הפעלים האלה אינם מורים שהמקום הוא הר. ההר המדובר ביותר בתורה (בסה"כ כשישים פעם), גם בשמו המפורש וגם כ"הר" סתם, הוא הר סיני.
ישנם רמזים בתורה שבית ה' ייבנה על הר. כגון "תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך"(שמות טו יז); "עמים הר יקראו"(דברים לג יט); יצחק נעקד "על אחד ההרים"(בראשית כב ב), שאברהם קרא לו לאחר מעשה "ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה"(בראשית כב יח). אך כאן צריכים אנו לדברי חז"ל שההר הוא מקום המקדש: "ומסורת ביד הכל, שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה, הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן משנברא, ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא" (משנה תורה הל' בית הבחירה ב ב ומקורו בפרד"א ומדרשים).
במקום שסתמה תורה, פירשו ופירטו נביאים. בעשרות פסוקים שבנביאים, וגם בכתובים, מצויין מקום המקדש – בהר. הביטויים "הר הקודש"; "הר ציון" שכיחים מאוד (סה"כ כחמישים פעם), ומצויים גם "הר בית י-הוה"; "הר הבית" ו"הר י-הוה", בעיקר בנבואות הנחמה של בניין הבית השלישי.
גם אם מצאנו ש"הר" מציין את מקום המקדש, את הצירוף "ראש ההר", כמו שמופיע בפרקנו בנבואת יחזקאל, לא מצאנו אלא בנבואה אחת שהיא שתיים. כוונתנו לנבואת אחרית הימים המופיעה בישעיהו "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות"(ישעיהו ב ב) ובשינויי לשון קלים במיכה. ויש להדגיש שבניין הבית בראש ההר נוגד בפירוש את מה שהיה בבית המקדש הראשון. שכן כך דרשה הגמרא: "וקמת ועלית אל המקום - מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל. לא הוי ידעי דוכתיה היכא (=לא היו יודעים מקומו היכן), אייתו (=הביאו) ספר יהושע, בכולהו כתיב (=בכולם כתוב) "וירד" "ועלה" הגבול; בשבט בנימין "ועלה" כתיב, "וירד" לא כתיב. אמרי (=אמרו): שמע מינה (נסיק מכך) הכא (=שכאן) הוא מקומו. סבר[י] למיבניה בעין עיטם דמדלי (=חשבו לבנותו בעין עיטם הגבוה), אמרי, נחתי בה קליל (=אמרו, ננמיך אותו קצת), כדכתיב (=ככתוב) 'ובין כתפיו שכן' "(זבחים נד:). משמע שמקום הבית אמנם גבוה, אבל לא בשיא הגובה, ולא בראש ההר כבנבואת יחזקאל לגבי הבית השלישי.
ומסביר המהר"ל (חידושי אגדות) "כי בנימין בפרט הוא מוכן לקבל כבוד שכינה ולפיכך כתוב 'ובין כתפיו שכן' כי הכתפיים מיוחדים לקבל משא ואין הראש מיוחד לקבל רק הכתפיים, ולפיכך אין ראוי לבנות רק בדבר דומה שהוא מקבל, והם הכתפיים". וכן פירש רש"י: "ובין כתפיו שכן - בגובה ארצו היה בית המקדש בנוי אלא שנמוך כ"ג אמה מעין עיטם... שכן אין לך נאה בשור יותר מכתפיו".
שמא יש להוסיף שבתי המקדש בעולם הזה לא היו בראש ההר, משום שעדיין אין השם שלם ואין הכיסא שלם, אבל לעתיד לבא כשיהיה "ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" אכן אז "באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים"(ישעיהו ב ב), כנאמר בנבואת יחזקאל בפרקנו "זאת תורת הבית על ראש ההר" כי לעתיד לבא כולנו נעלה לא רק במעלה ההר, אלא עד ראש ההר.