פסוק א:אל השער. הוא שער הר הבית:
פסוק ב:כקול מים רבים. מדמה קול השכינה לקול המים להסביר את האוזן כפי שהורגלה:
פסוק ב:והארץ האירה מכבודו. מזיו השכינה נתמלאה הארץ אורה:
פסוק ג:וכמראה המראה וגו׳. כמראה וגו׳ ר״ל כמראה המראה אשר ראיתי עתה היתה כמראה אשר ראיתי בבואי לנבאות על השחתת העיר הוא מ״ש קרבו פקודות העיר וכו׳ (לעיל ט) כי אז ראה מראה השכינה כמ״ש שם בענין:
פסוק ג:מראות. גם ראיתי עתה מראות כמו המראה אשר ראיתי על נהר כבר הוא המראה האמורה בתחלת הספר:
פסוק ג:ואפול אל פני. להשתחות לה׳:
פסוק ד:וכבוד ה׳. אחר זה נכנסה השכינה אל ההיכל בדרך שער המזרחי של הר הבית:
פסוק ה:ותשאני רוח. ממקום עמדי בשער הר הבית:
פסוק ו:ואשמע. בחצר הפנימי שמעתי קול מדבר בהיכל ומשם בא הקול לאזני:
פסוק ו:ואיש. הוא המלאך הדובר בי:
פסוק ז:ויאמר אלי. ר״ל הקול המדבר בא לאזני וכאלו מדבר אלי:
פסוק ז:את מקום כסאי. לפי שראה המראה שראה בנהר כבר ושם נאמר שראה את הכסא וגם ראה את המקדש לכן אמר הנה הראיתיך מקום כסאי אשר בשמים ממעל ואת המקדש שהוא מקום כפות רגלי ואחז במשל מבן אדם היושב על הכסא ורגליו יורדות לנוח על השרפרף אשר מתחת לכסא:
פסוק ז:לעולם. כי לא תחרב עוד:
פסוק ז:ולא יטמאו. כי לא יטמאו עוד את שם קדשי לא המה ולא מלכיהם במה שטמאו מאז בהזנותם אחר עבודת כוכבים ובמה שטמאו בפגרי מלכיהם וחוזר ומפרש במותם ר״ל במה שהעמידו במות לעבודת כוכבים במקום קברות המלכים:
פסוק ח:בתתם. ר״ל ובמה היו בונים מפתן ביתם עם מפתן ביתי בסמוך לה וכן העמידו מזוזתם אצל מזוזת ביתי ורק בנין הכותל היתה מפסקת בין ביתי ובין בתיהם:
פסוק ח:וטמאו. ובזה טמאו את שם קדשי בתועבותם אשר עשו בבתיהם הסמוכות אל ביתי כי מנשה ואמון נקברו בגן ביתם ושם העמידו במות לעבודת כוכבים:
פסוק ח:ואכל. ולכן כליתי אותם באפי:
פסוק ט:עתה ירחקו וגו׳. ירחקו מלבם זנות עכו״ם ולא יעמידו עוד במות על קברות המלכים ואף מקום קברות המלכים ירחיקו מביתי כי ינהגו בו קדושה יתירה ולכן אשכון בתוכם לעולם ולא תזוז שכינתי מביניהם:
פסוק י:את הבית. את ספור בנין הבית שראית:
פסוק י:ויכלמו מעונותיהם. למען יהיה להם כלימה על העונות שעשו כי בעת תספר להם בנין בית העתיד יזכרו בבנין הראשון שנחרב בעוונם ויכלמו בזה:
פסוק י:ומדדו את תכנית. ר״ל יחשבו בלבם מדידת הבנין המוכן ומתוקן:
פסוק יא:ואם נכלמו וגו׳. ר״ל בתחילת הספור ראה בפניהם אם בעת ההוא כשיזכרו בבניין הראשון הנחרב בעוונם יכלמו מכל המעשים הרעים אשר עשו אז צורת הבית וכו׳ הודע אותם ואם חזקו פניהם מסלע והכלם לא ידעו אל תוסף דבר עוד בזה:
פסוק יא:צורת הבית. זהו הצורה בכללו כאלו תאמר שיהיה בה היכל ואולם מבית קה״ק וחצירות ולשכות וצלעות ותאים:
פסוק יא:ותכונתו. מכון עמידת כ״א כאלו תאמר בית קה״ק במערב ואחריו ההיכל וכו׳ והלשכות והצלעות מזה ומזה וכדומה:
פסוק יא:ומוצאיו ומובאיו. מדת הפתחים שיוצאים ובאים דרך בהן:
פסוק יא:וכל צורותיו. צורת כל חדר וחדר:
פסוק יא:ואת כל חקותיו. מה שראוי להשתמש בכל חדר וחדר:
פסוק יא:וכל צורותיו. צורת הפתוחים שעל הקירות והם התמורים והכרובים:
פסוק יא:וכל תורותיו. מקום עמידת הכהנים והעם:
פסוק יא:וכתוב לעיניהם. כל הדברים האלה כתוב לעיניהם למען ילמדו בו:
פסוק יא:וישמרו. והם ישמרו בלבם כל צורת הבית בכללו ואת כל חוקותיו מה שראוי להשתמש בכל חדר ואז יזכו לעמוד בתחיה ויעשו אותם לעתיד:
פסוק יב:זאת תורת הבית. ר״ל מה שזכר במקרא שלפניו זאת הוא ענין למוד הבית:
פסוק יב:על ראש ההר. ר״ל וזהו הבנין העומד על ראש ההר וכל גבולו מסביב הוא קדש הקדשים ועל הר הבית יאמר כי כל אחוזת הכהנים והלוים יקרא קדש כמ״ש והיתה תרומת הקדש (לקמן מח) והר הבית יקרא למול קודש קדשים וכאשר יקרא הדביר ק״ק למול כל בנייני המקדש:
פסוק יב:הנה זאת תורת הבית. זאת היא למוד הבית לדעת שמקום הר הבית היא ק״ק למול אחוזת הכהנים והלוים:
פסוק יג:ואלה מדות המזבח. זהו מזבח העולה שהראהו לו:
פסוק יג:באמות אמה אמה וטופח. ר״ל באמות גדולות שבכל אמה יש אמה אחת של חול שהיא בת חמשה טפחים ועוד טפח אחד:
פסוק יג:וחיק האמה. אבל גובה עליית היסוד היה במדת האמה הפשוטה של חול בת ה׳ טפחים (וב׳ הטפחים החסרים היו עודפים במדת גובה הסובב והגג ועל שלא היו אמה לא חשבם):
פסוק יג:ואמה רחב. וכן האמה מרחב כניסת הסובב היה באמה ה׳ (וטפח החסר היה עודף במדת רוחב הגג ולא דק) וכן הקרנות שהיו בגבולה מסביב בארבעת המקצועות שהיו זרת אחד מאמצעיתם לכל רוח והיו א״כ אמה על אמה היו ג״כ באמת ה׳ (והטפחיים החסרים היו עודפים במדת מקום המערכה ולא דק):
פסוק יג:וזה גב המזבח. בהאמה הזה הפשוטה בת ה׳ טפחים מדד שטח מזבח הזהב שהיה אמה על אמה כן דרשו רז״ל (מנחות צז):
פסוק יד:ומחיק הארץ. מהתחלת היסוד שכלפי הקרקע עד כלות גובה הדפוס התחתונה ההיא העשוי להיסוד היה שתים אמות:
פסוק יד:ורחב. ר״ל הניח רוחב אמה מסביב להכניס לפנים את הדפוס שעליה וזהו כניסת היסוד:
פסוק יד:מהעזרה הקטנה. מגג דפוס הראשון הקטנה כי לא היתה כ״א בגובה שתי אמות ומגגה עד גג הדפוס הגדולה היה ארבע אמות הוא הסובב:
פסוק יד:ורוחב האמה. הניח מסביב רחב האמה הפשוטה בת ה׳ טפחים להכניס לפנים את הדפוס שעליה וזהו כניסת הסובב:
פסוק טו:וההראל. הוא גובה גג המזבח מן הסובב ולמעלה:
פסוק טו:ארבע אמות. ארז״ל בפרק איזהו מקומן דרשות קרנות ארבע קאמר ר״ל הדמים הנתנין בקרנות המזבח רשותייהו הוה מגג המזבח ולמטה ד׳ אמות והוא עד כלות אמה עליונה מהסובב כי עד שם נקרא למעלה כי בכלות ד׳ מהגג היה חוט הסיקרא שהוא באמצע המזבח כי הקרנות א׳ והגג שלשה והאמה העליונה מהסובב הרי חמש וכן שלשה הנשארים מהסובב ושנים של היסוד הם חמש:
פסוק טו:ומהאריאל ולמעלה. למעלה מגג המזבח היו ד׳ קרנות בארבעת המקצועות:
פסוק טז:והאריאל. שטח המזבח הוא מקום המערכה היה י״ב אמות על י״ב וזהו מאמצעיתו לכל רוח והיה א״כ כ״ד על כ״ד:
פסוק טז:רבוע. היה מרובע בארבעת צדדיו:
פסוק יז:והעזרה. הוא דפוס גג המזבח מקום המערכה עם מקום הלוך רגלי הכהנים עם מקום הקרנות היה י״ד אמות על י״ד כן היה מאמצעיתה אל כל ארבעת צדדיה והיתה א״כ כ״ח על כ״ח:
פסוק יז:והגבול. הקרנות שהיו בגבולה מסביב לה בארבעת המקצעות היו חצי האמה מאמצעיתה לכל רוח והיו א״כ אמה על אמה:
פסוק יז:והחיק לה. החיק אשר לה הוא יסוד המזבח בלטה אמה מסביב (ויתכן שבא לומר לפי שמאז לא בלטה היסוד בכל סביבו כי במקום שהיה מנחלת יהודה לא היה יסוד כן ארז״ל (מדות פג) לכן אמר לעתיד יהיה היסוד מסביב כי אז לא תהיה מקום המקדש והמזבח מיוחד לשום שבט וכאשר נראה בצורת חלוקות הארץ):
פסוק יז:ומעלתהו. לא שהיה בו מעלות כי התורה אמרה ולא תעלה במעלות על מזבחי (שמות כ׳:כ״ג) אלא אמר ומעלתהו לשון רבים כי שלשה היו אחד כבש הגדול ואחד פנה ליסוד ואחד פנה לסובב כן אמר ז״ל (זבחים סב) ואמר שהיו פונות קדים ר״ל היו נתונות ברוח אשר העולה בהם יפנה אל המזבח כי כל הפנות הוא דרך ימין והבא ברוח דרום ימינו הוא כלפי המזרח א״כ כשיהיו הכבשים בדרום יפנה העולה בהם אל המזרח כן ארז״ל (שם) וכן יהיה בנין המזבח דפוס התחתון יהיה ל״ב אמות על ל״ב ושתי אמות קומתו ועליו יניחו דפוס ל׳ על ל׳ וארבע אמות קומתו ויהיה א״כ משוך לפנים אמה בכל צד וזהו כניסת היסוד ועליו יניחו דפוס כ״ח על כ״ח ושלש אמות קומתו ויהיה א״כ משוך לפנים אמה בכל צד וזהו כניסת הסובב ובארבע המקצעות יניחו דפוס אמה על אמה בגובה אמה והם הקרנות וימלאו כל הדפוסים באבנים ועפר וסיד ויהיה נעשה הכל מקשה אחת וישמטו לוחות הדפוסים ובין הקרנות יהיה מקום הלוך לרגלי הכהנים ועוד אמה לפנים נמצא יהיה מקום המערכה כ״ד על כ״ד ועיין בקונטרס בנין הבית:
פסוק יח:אלה חקות המזבח. אלה הם משפט המזבח לחנכו מהם ביום השלמת עשייתו למען יהא הגון וראוי להעלות עליו עולה ולזרוק עליו דם:
פסוק יט:ונתתה וגו׳. בשרו שיעמוד בתחיה ויהיה החנוך נעשה על ידו כי הוא היה כהן:
פסוק יט:אל הכהנים הלוים. אל הכהנים הבאים משבט לוי:
פסוק יט:אשר הם מזרע צדוק וגו׳. כי הם יהיו נבחרים לעתיד לעשות עבודת המזבח וכמ״ש והכהנים הלוים בני צדוק וגו׳ המה יקרבו אלי לשרתני (לקמן מד):
פסוק יט:לשרתני. מוסב על הקרובים אלי:
פסוק יט:פר בן בקר. מוסב על ונתתה וגו׳:
פסוק כ:ונתתה וגו׳. יתן הדם על ארבע קרנות המזבח ועל ארבע זויות של בנין גג המזבח:
פסוק כ:ואל הגבול סביב. יתכן שעל היסוד נאמר שהוא בגבול המזבח:
פסוק כ:וחטאת וגו׳. בזה תטהר את המזבח ותקנחו להעביר ממנו דרך חול להכניסו בקדושה:
פסוק כא:ושרפו. למי אשר תמסור אותו הוא ישרפו:
פסוק כא:במפקד הבית. בתכלית הבית מקום שהבית כלה ולתוספת ביאור אמר מחוץ למקדש:
פסוק כב:וחטאו. זורקי הדם יטהרו את המזבח בזריקת דם השעיר כאשר טהרו אותו ביום הראשון בזריקת דם הפר:
פסוק כג:בכלותך מחטא. כאשר תשלים לטהר את המזבח בזריקת דם השעיר:
פסוק כג:תקריב. זהו ההבאה אל העזרה:
פסוק כד:והקרבתם. זו היא ההקטרה שעל המזבח:
פסוק כד:והשליכו וגו׳. מלח כמ״ש על כל קרבנך תקריב מלח (ויקרא ב׳):
פסוק כד:עולה לה׳. שיהיו כליל לאישים:
פסוק כה:שבעת ימים. כדרך שעשו ביום השני כן יעשו עד כלות שבעת ימים שעיר לחטאת ופר ואיל לעולות:
פסוק כו:יכפרו. יקנחו אותו להעביר ממנו דרך חול להכניסו בקדושה:
פסוק כו:ומלאו ידיו. בזה יחנכו את המזבח:
פסוק כז:ויכלו. כאשר ישלימו שבעת הימים הוא מחונך לקרבנות וביום השמיני ומאז והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם וכו׳ ואני אהיה מרוצה לכם ע״י הקרבנות הללו:
