פסוק א:וַיּוֹלִכֵנִי האיש אֶל־הַשָּׁעַר, הוא השַׁעַר אֲשֶׁר פֹּנֶה דֶּרֶךְ הַקָּדִים, מזרחה.
פסוק ב:וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים, וְקוֹלוֹ, הקול המתלווה אל בואו כְּקוֹל מַיִם רַבִּים, כהמולת ים או שטף מים גדול, וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ.
פסוק ג:וּכְמַרְאֵה, כפי שנראה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בעבר – כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר־רָאִיתִי בְּבֹאִי לְהתנבא על שַׁחֵת אֶת־הָעִיר, הנבואה על חורבן הבית, וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בהתגלות הראשונה אֶל־נְהַר כְּבָר, וָאֶפֹּל אֶל, על פָּנָי. החזרות הרבות של הפועל 'ראה' מדגישות את המראה והחוויה המיוחדת שיחזקאל חזר וראה כמה פעמים,
פסוק ד:אך בניגוד למראה העבר שבו הכבוד מסתלק מהבית – וּכְבוֹד ה' בָּא אֶל־הַבָּיִת דֶּרֶךְ השַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו, חזיתו דֶּרֶךְ הַקָּדִים.
פסוק ה:וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וַתְּבִאֵנִי אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִי, וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד־ה' את כל הַבָּיִת.
פסוק ו:וָאֶשְׁמַע קול מִדַּבֵּר, מתדבר אֵלַי מֵהַבָּיִת, לא בדרך שיחה אלא כדיבור המדבר בחלל העולם ואני מקשיב לו. וְאִישׁ, המלאך שליווה אותי הָיָה עֹמֵד אֶצְלִי.
פסוק ז:וַיֹּאמֶר אֵלַי הקול האלוקי: בֶּן־אָדָם, אֶת־מְקוֹם כִּסְאִי – כינוי למקדש ולירושלים בהרבה מקומות – וְאֶת־מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, ההדום, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן־שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, זה המקום בו אשכון לעולם – וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית־יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי, הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, בעבודה זרה וספיחיה, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם שהם מניחים על בָּמוֹתָם, מקום מוגבה,
פסוק ח:בְּתִתָּם סִפָּם, מפתנם אֶת־סִפִּי, הם הכניסו את פסיליהם לתחומי המקדש, כפי שתואר בספר, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְרק הַקִּיר מפריד בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם, וְטִמְּאוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל, השמדתי אוֹתָם בְּאַפִּי.
פסוק ט:עַתָּה יתחיל עידן חדש – יְרַחֲקוּ אֶת־זְנוּתָם וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם מִמֶּנִּי, אולי מרמז על קברי בית דוד שהיו סמוכים מדי למקדש. וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם.
פסוק י:אַתָּה, בֶן־אָדָם, הַגֵּד אֶת־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל אֶת דבר הַבַּיִת שהָראית בחזון, וְיִכָּֽלְמוּ מֵֽעֲוֹנֽוֹתֵיהֶם, שבגללם אין עכשיו בית, וּמָֽדְדוּ, ישערו בלבם, ידמו אֶת התָּכְנִֽית.
פסוק יא:וְאִֽם־נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר־עָשׂוּ – צוּרַת הַבַּיִת וּתְכֽוּנָתוֹ וּמֽוֹצָאָיו וּמֽוֹבָאָיו, מבואיו, כניסותיו וְֽכָל־צֽוּרֹתָו וְאֵת כָּל־חֻקֹּתָיו, מידותיו, מתכונתו ונוהלי השימוש בו, וְכָל־צוּרֹתָו וְכָל־תּֽוֹרֹתָו, הוֹדַע אוֹתָם וּכְתֹב אותם בספר – כפי שאכן הדברים כתובים פה – כדי שהדברים יהיו לְעֵֽינֵיהֶם, וְיִשְׁמְרוּ בלבם אֶת־כָּל־צֽוּרָתוֹ וְאֶת־כָּל־חֻקֹּתָיו – וְעָשׂוּ אוֹתָֽם בבוא הזמן. הגש להם את הידע המפורט על הבית כדי שאפשר יהיה ללמוד אותו, להתפעל ולהתרגש ולחשוב על הקמתו לעתיד לבוא.
פסוק יב:זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת: עַל־רֹאשׁ הָהָר ייבנה, כָּל־גְּבֻלוֹ סָבִיב סָבִיב קֹדֶשׁ קָֽדָשִׁים, קדושתו יתרה על ירושלים עיר הקודש, הִנֵּה־זֹאת תּוֹרַת הַבָּֽיִת.
פסוק יג:כאן יבוא תיאור מפורט של המזבח הגדול שיעמוד בעזרה, כיחידה נפרדת מההיכל. גם בתורה קדם הציווי על המזבח לציווי על עשיית המשכן. וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּֽאַמּוֹת: ראשית, הערה כללית: האַמָּה – אַמָּה וָטֹפַח. האמות של גוף המזבח גדולות מאמה אחרת בטפח. חכמים מסרו שאמת המזבח מקבילה למידת שישה טפחים. ועתה פירוט מבנה המזבח מלמטה למעלה, כסדר בנייתו: וְחֵיק הָֽאַמָּה, יסוד המזבח ייבנה בתוך שקע באדמה. ייתכן ש'אמה' זו מובנה תעלה, או ציון מידה לעומק השקע. מכל מקום חכמים דרשו מהכתובים הללו שלעומת האמות שמדדו בהן את המזבח, שהן של שישה טפחים, אמת היסוד היתה מצומצמת – בת חמישה טפחים. וְאַמָּה־רֹחַב, רוחב החיק אמה, וּגְבוּלָהּ, האדמה הגובלת עם תחתית המזבח אֶל־שְׂפָתָהּ מסָבִיב – זֶרֶת, חצי אמה, בצד הָֽאֶחָד, וכך לכל צד. ייתכן שזו מידת רוחב רצועת הקרקע המוגבהת שתקיף את המבנה, או מידת העומק שהחיק תחוב באדמה. וְזֶה תחילתו של גַּב הַמִּזְבֵּֽחַ. והנה פירוט כל הגב:
פסוק יד:וּמֵחֵיק הָאָרֶץ, מרצפת השקע, בסיס היסוד, עַד־הָֽעֲזָרָה הַתַּחְתּוֹנָה, המשטח הריבועי התחתון של המזבח – גובה שְׁתַּיִם אַמּוֹת וְרֹחַב בולט אַמָּה אֶחָת. זהו 'יסוד המזבח', העשוי כטבלה ריבועית שטוחה שהמזבח בנוי עליה, והיא בולטת מקירות המזבח ברוחב אמה לכל צד, כעין מדרגה. וּמֵהָֽעֲזָרָה הַקְּטַנָּה עַד־הָֽעֲזָרָה הַגְּדוֹלָה, מעין טבלה ריבועית נוספת שגובהה כפול מהעזרה הקטנה – אַרְבַּע אַמּוֹת, וְגם היא בולטת ממה שייבנה עליה רֹחַב הָֽאַמָּֽה. אמה זו נקראת בלשון חכמים 'סובב'. ועליה הולכים הכהנים המשמשים על המזבח.
פסוק טו:וְהַֽהַרְאֵל, כינוי למבנה הריבועי העליון של המזבח, שעליו הקרבנות נאכלים באש. חכמים דרשו שכינוי זה, אשר צורתו המשנית האֲרִיאֵל, נגזר מלשון אריה, או שהסבירו אותו כסמל לקדושה עליונה. גובהו אַרְבַּע אַמּוֹת, וּמֵהָֽאֲרִאֵיל וּלְמַעְלָה בולטות הַקְּרָנוֹת, אַרְבַּֽע, בארבע פינות המזבח. עד כאן תיאור גב המזבח ומידותיו, ומכאן למידות המשטח האופקי, בסדר יורד מלמעלה למטה –
פסוק טז:וְהָֽאֲרִאֵיל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רֹחַב, רָבוּעַ אֶל אַרְבַּעַת רְבָעָֽיו, עבריו, צדיו.
פסוק יז:וְהָֽעֲזָרָה הגדולה, שטחה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֹרֶךְ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה רֹחַב אֶל אַרְבַּעַת רְבָעֶיהָ, וְהַגְּבוּל, מעין מסגרת המשמשת מעקה או מעין מרפסת אופקית, סָבִיב אוֹתָהּ, לה – חֲצִי הָֽאַמָּה, וְהַחֵֽיק־לָהּ אַמָּה סָבִיב, הוא רוחב העזרה הקטנה, כנזכר לעיל. וּמַֽעֲלֹתֵהוּ, הכבש פְּנוֹת קָדִֽים, פונה לצד מזרח, או: ממנו פונים למזרח המזבח.
פסוק יח:וַיּאמֶר אֵלַי: בֶּן־אָדָם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלוֹהִים: אֵלֶּה הדברים שייאמרו להלן, חֻקּוֹת, חובות הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הֵעָֽשׂוֹתוֹ, כדי לאפשר לְהַֽעֲלוֹת עָלָיו קרבנות העוֹלָה וְלִזְרֹק עָלָיו את דָּֽם הקרבן. העולה הוא הקרבן הקבוע והעיקרי, ועל שמו קרוי המזבח 'מזבח העולה':
פסוק יט:וְנָֽתַתָּה אֶל־הַכֹּֽהֲנִים הַֽלְוִיִּם, שמשבט לוי, אֲשֶׁר הֵם מִזֶּרַע צָדוֹק, הכהן הגדול שבמקדש שלמה, הַקְּרֹבִים אֵלַי, נְאֻם אֲדֹנָי אֱלוֹהִים, לְשָֽׁרְתֵנִי. הכהנים ממשפחה זו מסורים ונאמנים לי. להם תתן פַּר בֶּן־בָּקָר לְחַטָּֽאת.
פסוק כ:וְלָֽקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל־אַרְבַּע קַרְנֹתָיו וְאֶל־אַרְבַּע פִּנּוֹת הָֽעֲזָרָה הגדולה וְאֶֽל־הַגְּבוּל שביסוד המזבח סָבִיב. כאמור בתורה, את הנשאר מן הדם הניתן על המזבח שופכים על יסוד המזבח. וְחִטֵּאתָ אוֹתוֹ וְכִפַּרְתָּֽהוּ. בנתינת דם החטאת על המזבח תטהר אותו, וכך תכשיר אותו לעבודה. ביטויים אלו נאמרו גם על פר החטאת שבחנוכת המשכן בימי משה.
פסוק כא:וְלָקַחְתָּ אֵת הַפָּר הַֽחַטָּאת וּשְׂרָפוֹ בְּמִפְקַד הַבַּיִת, במקום שהופקד עליו, שיועד לכך, או: במקום שכלה הבית, כלומר מִחוּץ לַמִּקְדָּֽשׁ.
פסוק כב:וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי תַּקְרִיב שְׂעִֽיר־עִזִּים תָּמִים לְחַטָּאת, וְחִטְּאוּ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ כַּֽאֲשֶׁר חִטְּאוּ בַּפָּֽר.
פסוק כג:בְּכַלּֽוֹתְךָ מֵֽחַטֵּא, כאשר תסיים לטהר בשעיר החטאת, תַּקְרִיב פַּר בֶּן־בָּקָר תָּמִים וְאַיִל מִן־הַצֹּאן תָּמִֽים,
פסוק כד:וְהִקְרַבְתָּם לִפְנֵי ה'. וְהִשְׁלִיכוּ הַכֹּֽהֲנִים עֲלֵיהֶם מֶלַח, וְהֶֽעֱלוּ, ויעלו אוֹתָם עֹלָה לַֽה'.
פסוק כה:שִׁבְעַת יָמִים תַּֽעֲשֶׂה כך: שְׂעִֽיר־חַטָּאת לכל יּוֹם וּפַר בֶּן־בָּקָר וְאַיִל מִן־הַצֹּאן עולות. תְּמִימִים יַֽעֲשֽׂוּ.
פסוק כו:שִׁבְעַת יָמִים יְכַפְּרוּ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ, וְטִֽהֲרוּ אֹתוֹ וּמִלְאוּ יָדָֽו. יכשירו אותו לתפקידו בהקרבת הקרבנות. זהו תיאור חנוכת המזבח בחידושו של מקדש העתיד. סדר זה אינו מופיע בתורה והוא נאמר ליחזקאל כהוראת שעה.
פסוק כז:וִֽיכַלּוּ, כאשר יסיימו הכהנים אֶת־הַיָּמִים, וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יַֽעֲשׂוּ הַכֹּֽהֲנִים עַל־הַמִּזְבֵּחַ אֶת־עוֹלֽוֹתֵיכֶם וְאֶת־שַׁלְמֵיכֶם, וְרָצִאתִי, ארצה אֶתְכֶם, תהיו רצויים לפני, נְאֻם אֲדֹנָי אֱלוֹהִים.
