פסוק א:וכאשר השלים למדוד את הר הבית כולו הוליכו אל השער שהוציאו ממנו והוא שער המזרחי, (ב) והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים רוצה לומר שראה השכינה שהיתה באה אל בית המקדש וחוזרת לשבת שמה כימי עולם וכשנים קדמוניות, ואמנם למה ייחס ביאת כבוד ה' אל המזרח הנה הוא לפי שבתנועת הגלגל היומי וזריחת השמש בכל יום הראנו השם את כבודו ואת גדלו כי התנועה העצומה היא מורה על המניע היכול במוחלט יתברך, ולכן אמרו המדברים ברוח הקדש ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ה' (תהלים קיג, ג), ואמר הנביא שכמו שבבוקר בבוקר יזרח השמש אורו בעולם מדרך הקדים כן זרח לישראל כבוד שכינתו מדרך הקדים על דרך מה שאמר ישעיהו (ישעיה ס, ב) ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה, ואולי שרמז גם כן באומרו מדרך הקדים שראה ששכינה באה באותו דרך ואופן שבא לישראל כשהקימו המשכן במדבר כי זהו הדרך הקדים והדרך הקדום לביאת השכינה וקולו של אותו כבוד היה כקול מים רבים ומראהו היה זוהר בלתי משוער עד שלא יושג מפאת עצמו אלא מפאת מה שראה שהארץ האירה מכבודו והותרה בזה השאלה החמישית.
פסוק ג:ולפי שיחזקאל ראה שתי מראות להודיע חורבן בית המקדש וירושלים האחת בתחילת הספר והשנית כשראה את המשחית הבא לשחת העיר, והיה שראה בהם ענין השכלים הנבדלים שהיו מניעים את הגרמים השמימיים להורות ולחייב חורבן ישראל והשחתתם והשפע המגיע מאת האל יתברך על השכלים ההם לעשותו, וכן הוראות הגרמים השמימיים מפני זה להלחם בישראל, לכן אמר הנביא כאן שכאשר ראה ביאת הכבוד ראה אותו כמראה וביאר מהו כמראה ההיא באומרו אשר ראיתי בבואו לשחת העיר שהיא המראה השנית, ושגם כן ראה עתה בביאת הכבוד מראה כמראה אשר ראה אל נהר כבר כי הנה ראה השפע האלקי חוזר לשכון בישראל ושמלאכי אלקים חוזרים לחנות סביבם לחלצם ולמלטם, וכן השמש והירח והכוכבים משתחוים לו ולכן נפל הנביא על פניו והשתחוה לכבודו כי ידע כי שב השם מחרון אפו וששבו הדברים כולם כמו שנסתלקו והותרה בזה השאלה הששית.
פסוק ד:וחזר לומר שנית וכבוד ה' בא אל הבית לפי שבראשונה אמר שראה הכבוד בא מדרך הקדים אבל לא ראה אותו חל ונכנס בבית ולכן הוצרך לומר שנית שכבוד ה' בא ונכנס אל הבית דרך שער אשר פניו דרך הקדים, ומזה תדע למה היו תאים וצלעות סביב הבית לשלש הרוחות צפון ודרום ומערב ולא היה דבר לצד מזרח שהנה היה זה לרמוז שה' צבאות בא בו כי עם היותו לא גוף ולא כח בגוף הנה יפול עליו זה כלשון בני אדם והיה המקום ההוא פנוי לביאתו מבלי מונע.
פסוק ה:וזכר הנביא שנשאהו רוח נבואתו ויביאהו אל החצר הפנימי וראה שכבר היה מלא כבוד ה' את הבית, (ו) ושמע קול אדם מדבר אליו מהבית כי אחרי ששרתה שם השכינה באה משם אליו הנבואה כאשר באה למשה מאהל מועד ואמר מדבר אלי כאילו היה מדבר בינו לבין עצמו והדבור מגיע אליו.
פסוק ז:ואומר לו את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכון שם רוצה לומר זהו מקום כסאי כי בית המקדש של מטה מכוון כנגד כסא הכבוד ומקום כפות רגלי על דרך והארץ הדום רגלי (ישעיה סו, א), והענין שבזה המקום אשכון בתוך בני ישראל לעולם ולא תחרב הבית עוד לפי שלא יטמאו עוד בני ישראל שם קדשי כמו שהיו עושים בזמן העבר המה ומלכיהם רוצה לומר העמים בפני עצמם והמלכים בפני עצמם, ועל טומאת העם אמר בזנותם שזנו אחרי אלהי נכר הארץ, ואמנם על טומאת מלכיהם אמר ובפגרי מלכיהם ואמרו המפרשים שרמז בזה למנשה ואמון שנקברו בגן ביתם אמר ובפגרי מלכיהם לפי שהיו רעים וחטאים לה' מאד וכאילו היו המלכים ההם פגרים מבלי נשמות והיו מטמאים את הארץ כאשר יטמאו אותה הפגרים מתים, האמנם פירש במה היה טומאתם ואמר במותם רוצה לומר בבמותיהם שהיו עובדים עבודה זרה והיה הדבר היותר מגונה, (ח) בתתם סיפם את סיפי ומזוזתם אצל מזוזתי כלומר שהיה בית המלך סמוך לבית השם והקיר ביניהם ולכן טמאו את שם קדשי בתועבותם כי כמו שהמת יטמא את הכהן בבואו בבית אשר הוא שם כן פגרי המלכים ההם טמאו את שם הקדש בתועבותם שעשו להיותם סמוכים למקדש וקרובים אליו ולכן אכלתי אותם באפי.
פסוק ט:אמנם עתה ירחקו בני ישראל את זנותם וגם כן פגרי מלכיהם ירחקו את זנותם ממני, ובהיותם טהורים וטובים אשכון בתוכם לעולם ורש"י פירש ירחקו את תזנותם שהבדלתי לי הקף גדול סביב.
פסוק י:הנבואה העשרים תחילתה אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית וגומר עד כה אמר ה' אלקים בראשון באחד לחדש. ויש בה ששה פרשיות. הא', אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית. הב', וישב אותי דרך שער המקדש. הג', והכהנים הלוים בני צדוק. הד', ובהפילכם את הארץ לנחלה. הה', כה אמר ה' רב לכם נשאי ישראל. הו', כל עם הארץ יהיו אל התרומה. ויש לי לשאול בה ששת השאלות.
פסוק י:השאלה הראשונה באומרו הגד את בית ישראל את הבית ואמר ומדדו את תבנית ואם נכלמו מכל אשר עשו וגומר כי מה ענין צורת הביתו ומדות תבניתה לשיכלמו מעונותיהם והמפרשים פירשו שבעבורם נחרב בית זה, אבל א"א לישב ע"ז ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וגומר כי הנה הדברים ההם אינם מכלל מה שעשו כי הם לא עשו צורת הבית ולא מוצאיו ומובאיו ולא היה בזה כלימה, גם אומרו וכל צורותיו וכל תורותיו הודע אותם יקשה מאד שהיה לו לומר הראה אותה ואיך יאמר וישמרו את כל צורותיו ואת כל חקותיו ועשו אותם כי לא יפול בזה מצות שמירה ולא מצות עשייה.
פסוק י:השאלה השנית באומרו זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבולו סביב סביב קדש קדשים, הנה זאת תורת הבית כי הנה צורות הבית ותורותיו כבר נזכרו בפ' של מעלה והפסוק הזה זאת תורת הבית על ראש ההר מורה שעתה יבאר תורת הבית, ואם על מה שנזכר בפרשה שלמעלה אמר הפסוק הזה היה ראוי שיכתב בסוף הפרשה שלמעלה ומה לו במקום הזה גם אומרו שנית זאת תורת הבית הוא כפל.
פסוק י:השאלה השלישית למה הראה השם לנביא בכאן מדות מזבח העולה ולא זכר דבר משאר כלי הבית לא כיור וכנו ולא כלי ההיכל שולחן ומנורה ומזבח הקטרת להיות כולם עתידים לחזור ולהיות בבית עולמים, וכיון שבפרשה שלמעלה זכר השלחנות של שיש שישחטו עליהן הקרבנות יותר ראוי היה שיזכור כאן שולחן לחם הפנים.
פסוק י:השאלה הרביעית באומרו השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי השם אלקי ישראל בא בו והיה סגור, כי הנה האל יתברך אינו גשם ולא כח בגשם ולא יבא במקום ואם אמר זה על הכבוד שבא דרך שער הקדים למה יהיה מפני זה סגור אדרבה שראוי שיהיה פתוח תמיד לרמוז על אותה ביאה, והנה ניצוץ השמש היה נכנס בשער ההוא בכל יום להיותו כנגד המזרח ולמה יהיה סגור ויחדל האור מעבור בו, גם שמיד אחר זה אמר שהנשיא ישב בו לאכול לחם ואם כן לא יהיה סגור וכבר נפתח.
פסוק י:השאלה החמישית באומרו ויביאני דרך שער הצפון אל פני הבית וארא והנה מלא כבוד ה' את בית השם, כי זה כבר נזכר למעלה ומה צורך לזוכרו כאן פעם אחרת גם ששם נאמר כשראה הכבוד ויוליכני אל השער אשר פונה דרך הקדים וכאן אמר שראה אותו כשבא דרך שער הצפון והם מקומות מתחלפים למראה אחת.
פסוק י:השאלה השישית ממה שזכר בפרשת ובהפילכם את הארץ בנחלה וגומר שצוה יתברך שירימו תרומה מארץ ישראל למקום המקדש ולמושב הכהנים ולמושב הלוים ואמר שיהיה מזה אל הקדש ת"ק קנים על חמש מאות מרובע סביב וחמשים אמה מגרש לו סביב, וכבר נזכר בפרשה שלמעלה שהקנה הוא שש אמות וטפח ואיך יהיה אפשר הדבר הזה כי כפי האורך והרוחב מהמדות ההמה יתחייב שתהיה ירושלים יותר גדולה מחצי היישוב כולו ובית המקדש יותר גדול מכל ארץ ישראל עד שמפני זה חשבו אנשים מתפקרים מבני עמנו שלא היו הדברים האלה כפשוטם אלא שהיה כולו משל על השכר הרוחני, והביאו על זה ראיה ממה שאמר בסנהדרין פרק חלק (סנהדרין צז, ב) והוא גם כן במסכת סוכה פרק לולב וערבה (סוכה מה, ב) אמר רבי אבא תמני סרי אלפי פרסי הוי דרא קמי קודשא בריך הוא שנאמר סביב שמנה עשר אלף וכתב רש"י בפירוש שמה בירושלים של מעלה משתעי קרא בסוף יחזקאל, וכבר יתאמצו בזה חכמי הנוצרים לבטל כח הנבואה הזאת לפי שהיא חזקה ומוכרחת על הגאולה העתידה.
פסוק י:והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם.
פסוק י:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא שצוה ה' לנביא שיגד לבני ישראל ויודיעם בנין הבית ועניניו ומדותיו לא לבד מפאת עצמם אלא שמפני המדעים שיורו וירמוז אליהם, ואמר זה על הבנין שנזכר למעלה והודיעו גם כן בנין המזבח ומדותיו והקרבנות אשר יעשו עליו בחנוכת המזבח כמו שעשה משה בימי המלואים ושלמה בחנוכת המזבח וגם עולי הגולה בחנוכת המזבח שבנו בבית שני, והראהו עוד ששער המקדש המזרחית היה סגור ולא יפתח ואיש לא יבוא בו והוא הפתח אשר בו ראה שנכנס הכבוד והיה סגור לרמוז שלא יצא משם הכבוד לעולם ושהנשיא ישב קרוב לפתח ההוא לאכול לחם משלמיו לפני ה' לא שיכנס בפתח אבל שישב אצלו מחוץ, והזהיר את העם בשמירת המקדש וכבודו בכל חקותיו ובכל תורותיו ושלא יבואו לשרת בו ערלי לב ולא ערלי בשר כי אם הכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת ה' ולא נטו אחרי העבודה זרה בזמן שהיו ישראל תועים אחריה המה ישרתו במקדש, והזהיר במלבושם שילבשו בגדי פשתים ולא יעלה עליהם צמר בשעת עבודה ושיפשטו הבגדים הקדושים בלשכות הקדש כשיצאו לדבר ולהתעסק עם העם, ושאר המצות התלויות בכהנים הזהיר עליהם פה עם חידוש מה כמו שיתבאר, והראהו עוד חלוקת הארץ איך תהיה לעת"ל ר"ל שלא תתחלק א"י כולה לשבטים אבל שיעשו מן הארץ ממזרח למערב י"ג רצועות וחלקים שוים ברוחב שוה בכולם ושי"ב מהם יהיו לי"ב שבטים כמו שיתבאר עוד בסוף הספר, והחלק הי"ג יהיה תרומה לה' קדש מן הארץ ויהיה החלק ההוא אורך כ"ה אלף ורוחב עשרה אלף ושמאותו חלק התרומה באמצעיתו יהיה הר הבית שהוא הקדש מרוחב מרובע ת"ק קנה לכל רוח ובו יהיה המקדש ומושב לכהנים משרתי המקדש ומקום ללוים משרתי הבית, ומחלק התרומה ההיא ג"כ תהיה אחוזת עיר ירושלים שתהיה לעומת תרומת הקודש והיתר מאותו חלק התרומה יהיה לנשיא אחוזת נחלה לעולם והוא מלך המשיח חלף עבודתו אשר יעבוד בקבוץ הגליות וכיבוש הארץ וחלוקתה באופן שהנשיא יהיה לו נחלה משלו ולא יגזול ולא יעשוק דבר מנחלות בנ"י, ועוד נתן לנשיא תרומה מתבואות הארץ מדי שנה בשנה מהחטים והשעורים והשמן והצאן לפרנסתו ועליו יהיה מוטל הוצאת הקרבנות בכל מועדי ה' וכמו שיתבאר כ"ז בפסוקים.
פסוק י:ואתה בן אדם הגד לבני ישראל את הבית וגו' עד וישב אותי דרך שער המקדש כתבו המפרשים שצוה השם לנביא שיגיד לבני הגולה את צורת הבית כדי שיכלמו מעונותיהם שסבבו להחרב בית ה', ושיגיד להם ענין הבית העתיד שלא יחרב לעולם בעבור שלא יחטאו עוד כמו שאמר ירחקו את זנותם, ושצוהו שימדדו את תבנית צורת הבית לסימן כי עוד יעשו כן לעתיד בבוא הגואל ותחיית המתים, (יא) ושזהו אומרו וישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו שישמרו אותם בליבם ויאמינו שכן יהיה לעתיד, ויותר נכון לפרש שמפני שבזמנו של יחזקאל היו תועים בני ישראל בעבודת השמש והירח וכמו שאמר מאותם שהיו אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה משתחוים לשמש, לכן צוה לנביא שיגיד להם כל מה שראה בנבואתו מבנין הבית כדי שיתבודדו ויתבוננו בענין הבית וימדדו את תבניתו, ולפי שהדברים ההם יש להם רמיזות עליונות בדברים האלהיים כמו שבארתי בבנין בית שלמה לכן בהתבוננותם בענין הבית ומדותיו יתבאר להם טעותם בעובדם את המשרתים יכירו וידעו כי לה' המלוכה והוא המושל והמשגיח שהם הדברים אשר יורו עליו עניני הבית ומדותיו, ובזה יכלמו מעונותיהם בראותם כי לא מעבר לים הוא אבל בביתם ימצאו מה שילמדם להועיל אם יתבוננו בו, ואמר שמות רבים צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו ואמר פעם שנית וכל צורותיו ואמר בו לשון חקים ותורות לפי שהדברים הם מושגים אצלינו באחד מארבע אופנים אם בחוש ואם במושכל ראשון ואם במופת ואם בקבלה, ואמר צורת הבית על הנראית בחוש ותכונתו על התכונה הנרשמת בנפש שהיא ההתחלה שממנה תבוא ידיעת המושכלות הראשונות, ואמר מוצאיו על המופתים הנעשים מה שיוצאים מהקדמות החושים ומהמושכלות הראשונות, ומובאיו הם המקובלות הבאות לאדם מהאבות בדרך קבלה ולכן צוה השם וכל צורותיו וכל חקתיו וכל תורותיו הודע אותם כי אמר בזה צורותיו על המוחשות ועל המושכלות הראשונות כי הם כולם צורות מושגות לאדם בלי עיון וכל חוקותיו הם המקובלות שאין להם טעם וכל תורותיו הם המופתים הנודעים בהוראה ולמוד, והענין שמתכונת הבית וסדורו וחלקיו יודיע וילמד להם כל זה כדי שישתלמו באמונותיהם אם בדברים המתבארים ע"ד היקש ואם הנודעים מצד הקבלה לבד, ולהיות זאת כוונת הכתובים באמת אמר הגד לבני ישראל את הבית ואמר הודע אותם ולא אמר הראה לפי שאין הדבר תלוי בראיית העין כי אם בהבנת הנרמז והמכוון בבנין זה ועם זה הותרה השאלה הראשונה.
פסוק יב:ואומרו זאת תורת הבית כתבו המפרשים שהיא הנזכרת למעלה, ועל ראש ההר הוא הר הבית שההיכל יהיה בראש ההר כמו שכתוב בענין, כל גבולו סביב כל גבול ההר סביב סביב הוא קדש הקדשים ואמר זה כנגד ירושלים שהיא כולה קדש כמו שאמר והיתה העיר קדש אבל ההר הוא קדש קדשים, וכבר זכרתי בשאלות מה שישיגם על זה מהספק, והנראה לי בו הוא שבעבור שצוה שיגד את בני ישראל את הבית וכל צורותיו וכל תורותיו הנרמזים בעניני הבית ביאר מה הם התורות שיורה עליהם הבית בכלל, והיה הר הבית מרובע לד' רוחות לרמוז על ארבעה מחנות של מלאכים הסובבים את כסא הכבוד, והיה לכל רוח ג' אלפים אמה שהם ת"ק קנים לרמוז שאותו רביעיות נמצא בכל שלושת העולמות בשכלים הנבדלים ובגלגל ובעניני העולם השפל גם כן ועל זה אמר זאת תורת הבית שהוא על ראש ההר שזה יורה שהשוכן בו הוא על כל אלקים כי כמו שהבית היא עליון על ראש ההר כן אלהי הבית ההוא הוא גבוה מעל גבוה, עוד זכר הוראה שנית והיא אומרו כל גבוליו סביב סביב קדש קדשים רוצה לומר שאין הקדושה בלבד בדביר כי היא גם כן בהיכל ובאולם ובחצר ובכל הר הבית, וזו גם כן הוראה רבה כי כמו שהבית כולה קדש קדשים ואין בה דבר חולין כן האמונות האלהיות הם כולם אמת ויציב ונכון וקיים ואין בהם שקר ועולה כלל, ועל ההוראה הזאת השנית אמר פעם שנית הנה זאת תורת הבית רוצה לומר אחדותה בקדושה בכל חלקיה ולא בא אם כן הכתוב הזה להודיע שהיה הבית על ראש ההר ולא שהיה כל גבולו קדש כי כבר נזכר מזה למעלה והותרה בזה השאלה השנית.
פסוק יג:ומפני שהיה הנביא עתיד לבאר ענין הכהנים בעבודתם והקרבנות אשר יקריבו על המזבח כמו שיבאר אח"ז, לכן התחיל מיד ואלה מדות המזבח כי הצורך לבאר ענין המזבח ומדותיו להגיד אחר כך הקרבנות שיקריבו עליו ולזה לא זכר שאר כלי הבית לפי שלא נעשה בהם שנוי ולא חידוש ממה שזכרה בהם התורה וממה שעשה שלמה בבנינו וזכר בלבד מזבח העולה לאותה סבה שזכרתי, ואם נזכרו שלחנות השיש היה לפי שהיו דבר מחודש לעתיד והותרה בזה השאלה השלישית.
פסוק יג:והנה במדות המזבח שאמר אמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה רחב וגו' פירשו חז"ל (מנחות צז, א - ב) שחיק האמה הוא יסוד ואמה רחב הוא הסובב וגבולה לשפתה סביב זרת האחד אלו הקרנות וזה גב המזבח הוא מזבח הזהב, ויונתן תרגם ואלין משחת מדבחא באמיא באמתא והיא אמה ופשך ותשויתה אמתא ואמתא פתיא וגדנפא מקף ליה על שפתיה סחור סחור זרתא חדא ודין טקוס מדבחא, ובמס' מדות (פ"ג מ"א) שנינו המזבח היה ל"ב על ל"ב עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד נמצא שלשים על שלשים עלה חמש וכנס אמה זהו סובב נמצא כ"ח על כ"ח על שלש וכנס אמה זהו מקום קרנות אמה מזה ואמה מזה נמצא כ"ו על כ"ו זהו מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה נמצא כ"ד על כ"ד זהו מקום המערכה, אמר רבי יוסי מתחילה היו כ"ח על כ"ח וכונס ועלה במדה זו עד שנמצא מקום למערכה כ' על כ' וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ד' אמות מן הצפון וד' אמות מן המערב כמין גאם שנאמר והאריאל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב רבוע יכול שאינו אלא שתים עשרה על י"ב כשהוא אומר על ארבעת רבעיו מלמד שמן האמצע הוא מודד י"ב אמה לכל רוח הנה תראה שחכמים זכרונם לברכה פירשו כי מדות זה המזבח הם מדות מזבח מבית שני ודעת יונתן אינו כדעתם כמו שתראה. ואפשר לפרש כי מדה אחרת יהיה למזבח הקטורת ושלא דיבר הכתוב כאן אלא במזבח העולה ואמר ואלה מדות המזבח כמו שמבאר והולך עד ויאמר אלי בן אדם, ופירוש באמות באמות הידועות בנבואה הזאת שכל אמה מהם ו' טפחים כי שאר האמות בסתם בת ה' טפחים הם וזאת המדה היתה בת ו' טפחים וכן אמר בתחלת הנבואה שש אמות באמה וטפח, ואמרו וחיק האמה ואמה רוחב להגיד שבאמצע המזבח היה גובה אמה ורוחב אמה והוא מקום המערכה, וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד גבול האמה היה גבוה זרת אחד ופירוש גבולה מסגרת כמו שתרגם יונתן גדנפא, ואומרו וזה גב המזבח רוצה לומר זה שסיפר הוא גב המזבח היותר גבוה שבו שהוא מקום המערכה לפיכך קראו גב.
פסוק יד:עוד אמר ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה שתים אמות ורוחב אמה אחת ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבעה אמות ופירושו שקורא עזרה מקום מעמד הכהנים המקריבים על המזבח כמו שקרא גם כן מקום מעמד ישראל עזרה, והעזרה העליונה היא מהמזבח כלפי האולם והתחתונה היא מהמזבח כלפי מזרח והמזבח היה בנתים, ואמר עתה שמחיק הארץ שהוא מאמצע הארץ ששם המזבח עד העזרה התחתונה היו שתים אמות רוצה לומר באורך ורוחב אמה אחת ולכן היה מהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבעה אמות וברוחב אמה אחת וידמה שקרא עזרה קטנה לתחתונה וגדולה לעליונה.
פסוק טו:ואומרו וההר אל ארבע אמות הוא מקום המזבח ושטחו מלמטה על הארץ שהיה אותו שטח ארבעה אמות באורך וכן בגובה, ונקרא הראל כלומר בית אל כאילו קראו הר האל ובסוף הארבע אמות בגובה היה מתרחב המזבח והיו יוצאים אבני המזבח לחוץ ואותו המקום בייחוד הוא הנקרא אריאל ואמרו חכמים זכרונם לברכה כי נקרא המזבח אריאל לפי שהאש הקדושה היורדת מן השמים היתה רבוצה בו כארי, (טז) ואותו מקום שנקרא אריאל היה י"ב באורך וי"ב ברוחב רבוע אל ארבעת רבעיו ומשם ולמעלה היו ד' הקרנות.
פסוק יז:ואומרו והעזרה י"ד אורך וארבע עשרה רוחב לא פירש הכתוב על איזו עזרה אומר כך אם על הגדולה או על הקטנה, ורש"י פירש והעזרה י"ד אורך על גג המזבח שהיה עד מקום הקרנות ועד מקום רגלי הכהנים כ"ח על כ"ח וי"ד כאמור כאן מאמצעיתו מודד כמו שמפורש, אל ד' רבעיה והגבול כמו שפירשתי הוא המסגרת שהיה חצי אמה בגובה לעזרה סביב וחז"ל פירשוהו על הקרנות, ואומרו והחיק לה אמה סביב לא פירשו ג"כ מה היה משמש זה החיק בעזרה, אבל אומרו ומעלותיהו פנות קדים ענינו שהמעלות שהיו עולין בהן למזבח היו פונות לצד מזרח ומעלותיהו כמו מעלותיו והוא כמו מגן גבוריהו (נחום ב, ד) שהוא כמו גבוריו, ועם היות שצותה תורה ולא תעלה במעלות על מזבחי (שמות כ, כו) הנה ראה הנביא כאן מעלות למזבח אולי שהיו עשויות כמין גביש, או יהיה פירושו שהיו המעלות בין לחיק העזרה, ודעת יונתן הוא שהיו עולין לעזרה לא למזבח וכן תרגם כל חיק בזאת הפרשה תשויתא רוצה לומר מקום שוה ותרגם העזרה מסמתא, ולפי רבותינו זכרונם לברכה יהיה פירוש העזרה כבנין המזבח עצמו וקורא לו מלבן מן המלבנות עזרה כי מלבנות היה עשוי המזבח כמו שאמרו (זבחים נד, א) תני לוי כיצד בונין את המזבח מביא מלבן שהוא ל"ב על ל"ב וגובהו אמה ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא סיד וזפת וקוניא וממחה ושופך וזהו יסוד וחוזר ומביא מלבן שהוא ל' על ל' וגבהו ה' ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא סיד וזפת וקוניא וממחה ושופך וזהו סובב וחוזר ומביא מלבן שהוא כ"ח על כ"ח וגבוה שלש אמות ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא סיד וזפת וקוניא וממחה ושופך וזהו מקום המערכה וחוזר ומביא מלבן שהיא אמה על אמה וגבוה אמה ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא סיד וזפת וקוניא וממחה ושופך וזהו קרן וכן לכל קרן וקרן, ופירוש מפולמות לחות כמו דגים מפלמין.
פסוק יח:ואחרי שביאר לו מידות המזבח אמר לנביא אלה חקות המזבח ביום העשותו רוצה לומר ביום שתשלם מלאכתו יעלו עליו קרבן זה כמו שעשו במשכן ביום שמיני למלואים.
פסוק יט:ואומרו ונתת אל הכהנים הלוים צוה ליחזקאל הנביא שהיה כהן שיתן הקרבן הזה לכהנים להקריבו ובזה הודיע לנביא שתי הודעות לעתיד לבוא, האחת שבבית עולמים לא ישרתו כי אם הכהנים שהם מזרע צדוק כי לפי שנמשח צדוק לכהן גדול כאשר נמשח שלמה למלך קרה לו ולזרעו בכהונתו מה שקרה לזרע דוד במלכותו והוא שכאשר פרקו ישראל מעליהם עול מלכות שמים פרקו גם כן מעליהם מלכות בית דוד וכהונת בני צדוק ועשה ירבעם כהנים מקצה העם כלבבו, אמנם לעתיד לבוא ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם את דוד מלכם וכמו שישוב ביניהם האלהות ומלכות בית דוד כן תשוב הכהונה לזרע צדוק ולכן צוה בזה שיתן הקרבן הזה לעשותו אל הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק וכבר ביאר הנביא שבימים ההם השם יתברך יצרוף ויזקק את בני לוי, (כ) וההודעה השנית שבאה בכאן היא מתחיית המתים שיהיה בזמן קיבוץ הגליות ולכן אמר ליחזקאל ולקחת מדמו ונתת על ארבע קרנותיו כי הנה בשרו שיקום בתחייה ושהוא יהיה בחנוכת המזבח והוא יזה את דם פר החטאת, וזה ממה שיוכיח שלא היה זה מזבח של בית שני כי יחזקאל לא עלה שמה והוא מת בארץ בבל ושם נקבר כמו שביארתי בהקדמת פירוש זה הספר, גם כי סדר הקרבנות שעשו אנשי הגולה אינו כסדר הזה והם עשו המזבח קודם ההיכל והנה צוה כאן בפר בן בקר לחטאת כי כן עשה משה במלואים, ואומרו ואל ארבע פנות העזרה ואל הגבול היא העזרה הנזכרת שהיתה לפני המזבח וגבולה.
פסוק כא:ואמר ולקחת את הפר החטאת ושרפו במפקד הבית מחוץ למקדש ענינו שישרוף את הפר לפנים מחומת הר הבית רצה לומר במקום שמצווים הכהנים לשרוף בו פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין כי לשון מפקד הוא מענין מצוה כמו והוא פקד עליו במפקד יחזקיהו (דברי הימים ב' לא, יג), אמנם רש"י פירש מפקד הבית תכלית הבית מקום שהבית כלה כמו לא נפקד ממנו איש (במדבר לא, מט) ואמר שתהיה שריפת הפר מחוץ למקדש אבל לא חוץ מהר הבית.
פסוק כב:וכן צוה לו שביום השני יקחו שעיר עזים לחטאת, (כג) ושבכלותו מחטא ומכפר בשעיר באותו יום שני יקריב עוד באותו יום שני פר אחד ואיל אחד, (כד) והזהיר שיתן עליהם מלח כמו שהזהירה תורה על כל קרבנך תקריב מלח (ויקרא ב, יג), (כה) ושיעשה כן שבעת ימים עם אותו יום שני שבכל אחד מהשבעה ימים ההם יעשה שעיר ופר ואיל, (כו) ובאותם שבעת הימים יכפרו ויטהרו המזבח לקנח אותו מדרך חול שבו להכניסו בקדושה וימלאו הכהנים את ידיהם והיה זה לפי שנטמאה הארץ ביד גויי הארץ והכהנים בגלות לא אמרו איה ה'.
פסוק כז:ואמר ויכלו את הימים שהכהנים יכלו שבעת ימים על זה הסדר והיה מן היום השמיני והלאה יעשו עולות וזבחים כמו שמפורש בתורה, ואמר ורצאתי אתכם להגיד שיהיו לפניו לרצות קרבנותיהם הנה ביאר בזה שבעת ימי המלואים שבראשון יקריבו פר אחד בלבד ובשאר שבעת הימים יקריבו בכל יום שעיר אחד פר אחד איל אחד.
