פסוק א:בשנה העשירית. לגלות יהויכין ומלכות צדקיה:
פסוק א:בעשירי. בחדש העשירי:
פסוק ג:הנני עליך. הנה אני אלחם עמך:
פסוק ג:התנים הגדול. לפי שכל שבח מצרים היה במה שהיאור השקה שדותיהם מבלי מטר השמים לכן המשיל מלכה לתנין ועמה לשאר דגים:
פסוק ג:לי יאורי. היאור הוא לי להשקות שדותי ואין לי צורך במטר השמים:
פסוק ג:ואני עשיתני. אני גדלתי ורוממתי את עצמי בחכמתי ובפועל ידי:
פסוק ד:ונתתי חחים. לפי שהמשילו לתנין שהוא דג אמר בו לשון הנופל בצדיית הדג שמשימין חחים בלחייו להעלותו מן המים:
פסוק ד:והדבקתי. אדבק בקשקשתיך את דגת היאור:
פסוק ד:והעליתיך. אעלה אותך מתוך היאור ועם כל דגת יאוריך אשר תדבק בקשקשתיך כי כולם יהיו נמשכים אחריך ור״ל בנפול השר יפול כל העם:
פסוק ה:ונטשתיך. אפזר אותך במדבר ואמר לשון הנופל באבדן הדגים שהמה כשבאים על היבשה ור״ל שיכלה אותו ואת עמו מן העולם:
פסוק ה:על פני השדה תפול. בעת המלחמה ולא תאסף אל הקבר:
פסוק ו:כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול:
פסוק ו:יען. על כי היו לבית ישראל כמו ההשענה שעל הקנה שאין בו די להשעין את השוען כי בקל ישבר ויתרוצץ:
פסוק ז:בתפשם בך. בעת אחזו בך בכף נשברת וחדודי השברים נכנסו בכתף ובקעו אותו:
פסוק ז:והעמדת להם. כי בהשען האדם על המשענת הוא כפוף מעט ולכן אמר כאשר נשברת העמדת כל המתנים להיות עומדים זקופים כדרך עמידה בלי משענת ולפי שהמשילו למשענת אמר לשון הנופל בו ור״ל הנה הבטחת להם עזרה מול האויב ולא עזרת להם והיה א״כ הבטחתך להם לרעה כי עי״ז הוסיף האויב לחרות בהם:
פסוק ט:כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול:
פסוק ט:יאור לי. היאור הוא לצרכי להשקות שדותי ואין לי צורך במטר השמים:
פסוק ט:ואני עשיתי. אני גדלתי ורוממתי את עצמי בחכמתי ובפועל ידי:
פסוק י:הנני אליך. הנה אני אלחם עמך ועם יאוריך ר״ל אחריב מימיה ותסור טובתך:
פסוק י:לחרבות. להיות חרבה ולתוספ׳ ביאור אמר שתהיה חרבן של שממון:
פסוק י:ממגדל סונה. הוא התחלת גבול מצרים:
פסוק יא:לא תעבר בה. מגודל השממון:
פסוק יא:ולא תשב. לא תהיה מיושבת באנשים:
פסוק יב:בתוך ארצות. ר״ל דומה לשאר ארצות נשמות:
פסוק יג:מקץ וגו׳. ר״ל מסוף מ׳ שנה אקבצם ולא בתוך הזמן:
פסוק יד:ושבתי. אשיב בני השבי של מצרים ואשיב אותם לארץ פתרוס לארץ מגורתם:
פסוק טו:מן הממלכות. משאר הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים למשול בהם:
פסוק טו:והמעטתים. אמעיט אנשיה לבל תמשול בגוים ביד חזקה בכח מרבית אנשי מלחמה:
פסוק טז:ולא יהיה עוד. מעתה לא יבטחו בו ישראל כי לא יהיה לאל ידו להיו׳ לעזר:
פסוק טז:למבטח וגו׳. לבטחון המזכיר עון ישראל במה שהם פונים אחריהם ואינם בוטחים בה׳:
פסוק טז:וידעו. אז ידעו הכל שאני ה׳ והכל בידי:
פסוק יז:בעשרים ושבע שנה. למלכות נ״נ כ״כ בס״ע:
פסוק יז:בראשון. בחדש הראשון:
פסוק יח:העביד את חילו. הכריח את חילו לעבוד עבודה גדולה על צור לצור עליה ימים רבים וכל ראש מהם היה מוקרח וכו׳ מטורח משא האבנים שנשאו על הראש ועל הכתף לבנות דיק וכדומה:
פסוק יח:ושכר. לא היה להם שכר משל צור על העבודה וכו׳ ר״ל לא מצאו בה בערך שווי העבודה:
פסוק יט:ונשא המונה. יקח המון עמם בשבי וכו׳ וזה יהיה לשכר על עבודת צור:
פסוק כ:פעולתו. שכר פעולתו אשר עבד בצור אתן לו את ארץ מצרים:
פסוק כ:אשר עשו לי. כאומר אולם לא על חנם תפול מצרים כ״א בגמול אשר עשו לי שהיו משענת קנה לבית ישראל כמ״ש למעלה:
פסוק כא:ביום ההוא. מוסב על מה שאמר למעלה מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים ואמר ביום ההוא אצמיח קרן ממשלה לבית ישראל כי מ׳ שנה נשלמו בשנת מלוך בלשצר כי נ״נ מלך מ״ה שנה ובנ״ז למלכו כבש את מצרים א״כ נשארו משנותיו ח״י שנים אויל מרודך בנו מלך כ״ג שנים אלא שנבלע שנה אחת במלכות אביו כי השנה הראשונה עלתה לזה ולזה הרי נשלמו מ׳ שנה ביום שמת אויל מרודך ומלך בלשאצר ואז נאמרה לדניאל נבואת נצחון פרס כמ״ש בשנת חדא לבלשאצר וכו׳ וארו וכו׳ דמיא לדוב (דניאל ז) ועל פרס יאמר ונבואת ביאת פרס על בבל היתה צמיחת קרן לבית ישראל כי ע״י נצחון פרס יצאו חפשי מתחת יד בבל:
פסוק כא:ולך אתן. ר״ל אז תוכל לפתוח פיך להוכיחם גם מלבך כי אז ישמעו לך בראותם שנבואתך מתקיימת:
פסוק כא:וידעו. ואז ידעו שאני ה׳ נאמן במאמרו:
