פסוק א:בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂרִית למלכות צדקיהו וגלות יהויכין, ואולי לתחילת נבואת יחזקאל. בָּחודש העֲשִׂרִי, הוא טבת, בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
פסוק ב:בֶּן־אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ עַל־פַּרְעֹה, שם כללי שמשמעו 'הבית הגדול', מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וְהִנָּבֵא עָלָיו וְעַל־מִצְרַיִם כֻּלָּהּ. כֻּלָּהּ.
פסוק ג:דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ: כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי עָלֶיךָ, פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם, הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, כנראה הקרוקודיל, הזוחל הענק המאיים הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו, הנילוס ושלוחותיו. הזוחל הטורף המצוי ביאור והניזון מדגתו הוא דימוי לשליט גדול, אכזר ושאנן, המזוהה עם יאורו ותלוי בו. אֲשֶׁר אָמַר, הכריז לכול שכן כך תפס את עצמו: לִי יְאֹרִי, היאור שייך רק לי, השליט הגדול, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי. אני הוא שעשיתי את עצמי ואת ממלכתי. הצהרה מתנשאת זו אינה רק פוליטית או משפטית; יש לראות בה גם הכרזה תיאולוגית שכן פרעה נחשב לאל בעיני עצמו, ואף הוכר כך באופן רשמי. על כן סבר שקיומו נצחי, ושלא נברא על ידי מישהו זולתו, והניח שהוא אחראי אף על תופעת טבע, כמו היאור.
פסוק ד:ראוי שאשליה זו תתנפץ – וְנָתַתִּי חַחִים, טבעות ברזל, קרסים בִּלְחָיֶיךָ. אתה תילכד כדג ובהמה הנתפסים בחח שבלחייהם. ובדימוי יוצא דופן – וְהִדְבַּקְתִּי את דְגַת־יְאֹרֶיךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶיךָ, דגי היאור יידבקו בך, וְהַעֲלִיתִיךָ במצב זה מִתּוֹךְ יְאֹרֶיךָ, וְאֵת כָּל־דְּגַת יְאֹרֶיךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶיךָ תִּדְבָּק, כשתילכד יהיו דבוקים בך כל הדגים. כלומר, כשאתה, פרעה, תיתפס, ייפלו אתך כל נתיני ממלכתך.
פסוק ה:וּנְטַשְׁתִּיךָ, אשליך אותך עזוב, או: אשטח אותך הַמִּדְבָּרָה, אוֹתְךָ וְאֵת כָּל־דְּגַת יְאֹרֶיךָ, עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל אל מותך. לֹא תֵאָסֵף וְלֹא תִקָּבֵץ לקבורה. לְחַיַּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה.
פסוק ו:וְיָדְעוּ כָּל־ישְׁבֵי מִצְרַיִם באמצעות עונש זה כִּי אֲנִי ה', ואילו מלכם שלהם אינו אלוהים. חומרתו של העונש אינה נעוצה רק בגאווה ובתפיסה המעוותת, אלא יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה, שאינה חזקה דיה להישען עליה, לְבֵית יִשְׂרָאֵל. ייתכן שהנבואה מדוברת בזמן שהבטחת מצרים לסייע לממלכת יהודה מבחינה צבאית עדיין עמדה בתוקפה.
פסוק ז:בְּתָפְשָׂם בְּךָ בַכַּף, כשישראל מחזיקים בך בכפם כדי להישען עליך – תֵּרוֹץ, תישבר כפם, וּבָקַעְתָּ, הקצוות החדים שלך, הקנה הרצוץ, יפצעו לָהֶם כָּל־כָּתֵף, וּבְהִשָּׁעֲנָם עָלֶיךָ תִּשָּׁבֵר וְהַעֲמַדְתָּ, המעדת לָהֶם כָּל־מָתְנָיִם. אתה תכשיל את ישראל. במשך דורות הכזיבה משענתם של המצרים. הם הבטיחו לישראל הבטחות שמעולם לא כיבדו. ולא זו בלבד, המשענת של מצרים גם פצעה את הנשען עליה; ביטחונם של ישראל במצרים נהפך עליהם לרועץ כאשר הבבלים פגעו קשות במורדיהם.
פסוק ח:לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ חָרֶב, וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ אָדָם וּבְהֵמָה.
פסוק ט:וְהָיְתָה אֶרֶץ־מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה וְחָרְבָּה, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה', יַעַן אָמַר פרעה: יְאֹר לִי, וַאֲנִי עָשִׂיתִי. באופן מהותי בא חורבנה של מצרים באשמת פרעה, שהחשיב את עצמו לאל שיצר את היאור ואת מצרים כולה. תחת תחושת הקיום הנצחי יבוא בה חורבן; ותחת רווית היאור וברכתו יבוא יובש ושיממון.
פסוק י:לָכֵן הִנְנִי אֵלֶיךָ וְאֶל־יְאֹרֶיךָ, וְנָתַתִּי אֶת־אֶרֶץ מִצְרַיִם לְחָרְבוֹת חֹרֶב, יובש שְׁמָמָה מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה, אולי עיר בצפון מצרים וְעַד־גְּבוּל כּוּשׁ, גבולה הדרומי של מצרים.
פסוק יא:לֹא תַעֲבָר־בָּהּ – בארץ מצרים רֶגֶל אָדָם, וְרֶגֶל בְּהֵמָה לֹא תַעֲבָר־בָּהּ, וְלֹא תֵשֵׁב, תהיה מדינה מיושבת אַרְבָּעִים שָׁנָה.
פסוק יב:וְנָתַתִּי אֶת־אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה בְּתוֹךְ, יחד עם אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת, שוממות, וְעָרֶיהָ בְּתוֹךְ עָרִים מָחֳרָבוֹת תִּהְיֶיןָ שְׁמָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַהֲפִצֹתִי אֶת־מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִים, אפזר אותם בָּאֲרָצוֹת.
פסוק יג:לאחר פירוט אסונות מצרים, יחזקאל מודיע את סופה: כִּי כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲקַבֵּץ אֶת־מִצְרַיִם מִן־הָעַמִּים אֲשֶׁר־נָפֹצוּ שָׁמָּה. שלא כמפלותיהם המוחלטות של עמים אחרים, מפלתה של מצרים אינה נצחית.
פסוק יד:וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּת מִצְרַיִם וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם – את הגולים אל אֶרֶץ פַּתְרוֹס, מצרים הדרומית, עַל, אל אֶרֶץ מְכוּרָתָם, מקורם, או: מגוריהם, וְהָיוּ שָׁם מַמְלָכָה שְׁפָלָה. גאות מצרים תאבד.
פסוק טו:מִן־הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה וְלֹא־תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל־הַגּוֹיִם. וְהִמְעַטְתִּים לְבִלְתִּי רְדוֹת, כדי שלא תשלוט עוד בַּגּוֹיִם.
פסוק טז:וְכך לֹא יִהְיֶה־עוֹד העם המצרי ומלכם לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח, למשען שמַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלוֹהִים.
פסוק יז:מכאן לנבואה מאוחרת יותר, הקשורה גם היא במצרים. וַיְהִי בְּעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה למלוכת נבודנאצר, בָּרִאשׁוֹן, בחודש ניסן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר־ ה' אֵלַי לֵאמֹר:
פסוק יח:בֶּן־אָדָם, נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל הֶעֱבִיד אֶת־חֵילוֹ עֲבֹדָה גְדוֹלָה בבניית המצור אֶל, על העיר צֹר. המצור על צור נמשך שנים רבות; יש אומרים שארך שלוש-עשרה שנה. כָּל־רֹאשׁ מחייליו מֻקְרָח, וְכָל־כָּתֵף מְרוּטָה. הראש והכתף ניזוקו מנשיאת החומרים הרבים והכבדים לצורך בניית הדייק והסוללות. וְעל אף תלישת השֵּׂער והכתף שָׂכָר לֹא־הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר עַל־הָעֲבֹדָה אֲשֶׁר־עָבַד עָלֶיהָ. חילות נבוכדראצר שסיימו את עבודת המצור עייפים ופצועים, לא ראו פֵּרות מעמלם המתיש. נבוכדראצר החריב את חלקה היבשתי של צור, אבל לא הצליח להכניע את האי.
פסוק יט:לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי נֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם, וְנָשָׂא הֲמֹנָהּ. הוא ייקח בשבי את אזרחי מצרים לעבדים ושפחות, וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ, וְהָיְתָה שָׂכָר ופיצוי לְחֵילוֹ, על הכוח שהשקיע בעבודה הסיזיפית בצור.
פסוק כ:כשכר פְּעֻלָּתוֹ אֲשֶׁר־עָבַד בָּהּ, נָתַתִּי לוֹ אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר עָשׂוּ הבבלים לִי, בשליחותי בצור. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. הדימוי המליצי ממחיש שהמושל הגדול נבוכדראצר, על כיבושיו הכבירים, אינו אלא פועל המבצע את המשימות שהטיל עליו אדונו.
פסוק כא:בַּיּוֹם הַהוּא, לאחר שנבוכדראצר יכבוש את מצרים, אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל, וּלְךָ, יחזקאל, אֶתֵּן פִּתְחוֹן־פֶּה, יכולת דיבור בְּתוֹכָם. מאז נאמרה הנבואה הראשונה, בשנה העשירית, טענו אנשים כנגד הנביא: הנה עבר זמן רב מנבואתך על אבדנה של מצרים, ולא אירע לה מאום. בינתיים דווקא ממלכת יהודה נחרבה. כעת ה' אומר ליחזקאל שבסופו של דבר תפרוץ מלחמה נוספת, שבה נבוכדראצר וכל חילו יכבשו את מצרים, ואז יתחילו להאמין ביחזקאל ובאלוקיו – וְיָדְעוּ ישראל כִּי־אֲנִי ה', המקיים את דברו.
