תנ"ך על הפרק - יחזקאל כט - התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

יחזקאל כט

481 / 929
היום

הפרק

בַּשָּׁנָה֙ הָעֲשִׂירִ֔ית בָּעֲשִׂרִ֕י בִּשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֣ים פָּנֶ֔יךָ עַל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וְהִנָּבֵ֣א עָלָ֔יו וְעַל־מִצְרַ֖יִם כֻּלָּֽהּ׃דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי׃וְנָתַתִּ֤יחחייםחַחִים֙בִּלְחָיֶ֔יךָ וְהִדְבַּקְתִּ֥י דְגַת־יְאֹרֶ֖יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֑יךָ וְהַעֲלִיתִ֙יךָ֙ מִתּ֣וֹךְ יְאֹרֶ֔יךָ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֖יךָ תִּדְבָּֽק׃וּנְטַשְׁתִּ֣יךָ הַמִּדְבָּ֗רָה אוֹתְךָ֙ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ עַל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ תִּפּ֔וֹל לֹ֥א תֵאָסֵ֖ף וְלֹ֣א תִקָּבֵ֑ץ לְחַיַּ֥ת הָאָ֛רֶץ וּלְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם נְתַתִּ֥יךָ לְאָכְלָֽה׃וְיָֽדְעוּ֙ כָּל־יֹשְׁבֵ֣י מִצְרַ֔יִם כִּ֖י אֲנִ֣י יְהוָ֑ה יַ֧עַן הֱיוֹתָ֛ם מִשְׁעֶ֥נֶת קָנֶ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃בְּתָפְשָׂ֨ם בְּךָ֤בכפךבַכַּף֙תֵּר֔וֹץ וּבָקַעְתָּ֥ לָהֶ֖ם כָּל־כָּתֵ֑ף וּבְהִֽשָּׁעֲנָ֤ם עָלֶ֙יךָ֙ תִּשָּׁבֵ֔ר וְהַעֲמַדְתָּ֥ לָהֶ֖ם כָּל־מָתְנָֽיִם׃לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֛י מֵבִ֥יא עָלַ֖יִךְ חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֥י מִמֵּ֖ךְ אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃וְהָיְתָ֤ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ לִשְׁמָמָ֣ה וְחָרְבָּ֔ה וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה יַ֧עַן אָמַ֛ר יְאֹ֥ר לִ֖י וַאֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי׃לָכֵ֛ן הִנְנִ֥י אֵלֶ֖יךָ וְאֶל־יְאֹרֶ֑יךָ וְנָתַתִּ֞י אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם לְחָרְבוֹת֙ חֹ֣רֶב שְׁמָמָ֔ה מִמִּגְדֹּ֥ל סְוֵנֵ֖ה וְעַד־גְּב֥וּל כּֽוּשׁ׃לֹ֤א תַעֲבָר־בָּהּ֙ רֶ֣גֶל אָדָ֔ם וְרֶ֥גֶל בְּהֵמָ֖ה לֹ֣א תַעֲבָר־בָּ֑הּ וְלֹ֥א תֵשֵׁ֖ב אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃וְנָתַתִּ֣י אֶת־אֶרֶץ֩ מִצְרַ֨יִם שְׁמָמָ֜ה בְּת֣וֹךְ ׀ אֲרָצ֣וֹת נְשַׁמּ֗וֹת וְעָרֶ֙יהָ֙ בְּת֨וֹךְ עָרִ֤ים מָֽחֳרָבוֹת֙ תִּֽהְיֶ֣יןָ שְׁמָמָ֔ה אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וַהֲפִצֹתִ֤י אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְֽזֵרִיתִ֖ים בָּאֲרָצֽוֹת׃כִּ֛י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה מִקֵּ֞ץ אַרְבָּעִ֤ים שָׁנָה֙ אֲקַבֵּ֣ץ אֶת־מִצְרַ֔יִם מִן־הָעַמִּ֖ים אֲשֶׁר־נָפֹ֥צוּ שָֽׁמָּה׃וְשַׁבְתִּי֙ אֶת־שְׁב֣וּת מִצְרַ֔יִם וַהֲשִׁבֹתִ֤י אֹתָם֙ אֶ֣רֶץ פַּתְר֔וֹס עַל־אֶ֖רֶץ מְכֽוּרָתָ֑ם וְהָ֥יוּ שָׁ֖ם מַמְלָכָ֥ה שְׁפָלָֽה׃מִן־הַמַּמְלָכוֹת֙ תִּהְיֶ֣ה שְׁפָלָ֔ה וְלֹֽא־תִתְנַשֵּׂ֥א ע֖וֹד עַל־הַגּוֹיִ֑ם וְהִ֨מְעַטְתִּ֔ים לְבִלְתִּ֖י רְד֥וֹת בַּגּוֹיִֽם׃וְלֹ֣א יִֽהְיֶה־עוֹד֩ לְבֵ֨ית יִשְׂרָאֵ֤ל לְמִבְטָח֙ מַזְכִּ֣יר עָוֺ֔ן בִּפְנוֹתָ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃וַיְהִ֗י בְּעֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה בָּֽרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בֶּן־אָדָ֗ם נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּ֠בֶל הֶעֱבִ֨יד אֶת־חֵיל֜וֹ עֲבֹדָ֤ה גְדֹלָה֙ אֶל־צֹ֔ר כָּל־רֹ֣אשׁ מֻקְרָ֔ח וְכָל־כָּתֵ֖ף מְרוּטָ֑ה וְ֠שָׂכָר לֹא־הָ֨יָה ל֤וֹ וּלְחֵילוֹ֙ מִצֹּ֔ר עַל־הָעֲבֹדָ֖ה אֲשֶׁר־עָבַ֥ד עָלֶֽיהָ׃לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן לִנְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְנָשָׂ֨א הֲמֹנָ֜הּ וְשָׁלַ֤ל שְׁלָלָהּ֙ וּבָזַ֣ז בִּזָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה שָׂכָ֖ר לְחֵילֽוֹ׃פְּעֻלָּתוֹ֙ אֲשֶׁר־עָ֣בַד בָּ֔הּ נָתַ֥תִּי ל֖וֹ אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר֙ עָ֣שׂוּ לִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אַצְמִ֤יחַ קֶ֙רֶן֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּלְךָ֛ אֶתֵּ֥ן פִּתְחֽוֹן־פֶּ֖ה בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו

פרעה כנראה לא מת, פרעה רק מתחלף!

שמונה מאות ותשעים שנה מפרידים בין פרעה המפורסם של יציאת מצרים לפרעה שבפרקנו. מים רבים זרמו ביאור, וכאילו שום דבר לא קרה לפרעה, לאמונותיו ולטענותיו. פרעה מִסֵּפֶר שמות צווח "מי ה' אשר אשמע בקולו... לא ידעתי את י-הוה"(שמות ה ב) והוא "יוצא המימה"(שמות ז טו) "לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה"(שמות רבה ט ז), ובחלוף מאות שנים, עומד בן בנו, פרעה שבפרקנו, וצועק: "לי יאורי ואני עשיתיני"(יחזקאל כט ג).

אם כוחות הרשע והטומאה אינם כלים, אלא פושטים צורה על מנת ללבוש חדשה, על אחת כמה וכמה נכון הדבר לגבי כוחות הקדושה והטהרה. משה הנביא ואהרון הכהן מביאים על פרעה ועל עמו עשר מכות לקיים "וידעו מצרים כי אני י-הוה"(שמות ז ה), וגם ממשיך דרכם, הנביא יחזקאל בן בוזי הכהן, מנבא על מצרים ומשתמש כמעט באותה לשון "וידעו כל יושבי מצרים כי אני י-הוה"(יחזקאל כט ו).

תכונת הגאווה של הפרעונים באה לידי ביטוי בדימוי שלהם לתנין. בפרקנו נאמרים הדבר במפורש: "כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲ-דֹנָ֣י יְ-הוִ֗ה הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי׃", ובספר שמות נרמז הדבר בציווי ה' למשה: "קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין"(שמות ז ט) – "למה אמר לו נס של תנין? לפי שפרעה נדמה לתנין"(שמות רבה ט ב).

המלבי"ם הסביר ש"המצרים היו מאמינים שהיאור נילוס קדוש, ושהתנינים הגדולים שבו יש בהם אלוהות, ושיש תנים אחד הגדול מכולם שהוא מושל על כולם והוא ברא את עצמו ואת היאור והמשיל עליו את פרעה...". המחשבה שהיאור קדוש לא התחדשה על ידי פרעה שבימי משה, גם פרעה שבימי יוסף חשב כך. כך מסביר הכלי יקר, מדוע שינה פרעה את מה שחלם "והנה עומד על היאור"(בראשית מא א), וסיפר ש"בחלומי הנני עומד על שפת היאור"(בראשית מא יז) – "כי פרעה היה מחזיק את היאור לאלוה... ורצה לחלוק כבוד לאלהותו" (או שהיה ירא לגלות למצרים שחלם שהוא מעל האלוהות שלהם).

גם חז"ל הכירו בעוצמתם של התנינים: " 'ויברא א-להים את התנינים הגדולים' – ר' יוחנן אמר: זה לוויתן נחש בריח ולוויתן נחש עקלתון... זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקים זה לזה - מחריבין כל העולם כולו. מה עשה הקב"ה, סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא"(בבא בתרא עד:). המהר"ל רואה מעלה גדולה בפוטנציאל ההרס של העולם הגלום בלוויתן-התנין: "יש בריות נמצאו בעולם, כי למעלתם וגדולתם אין העולם הזה יכול לקבל אותם לעילוי מדרגתם"(גור אריה בראשית א כא).

ועוד למדנו על הלוויתן: "אמר ר' יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לוויתן"(בבא בתרא עה.). בספרי ח"ן מסבירים שהסוכה רומזת לייחוד של הקב"ה עם עם ישראל בחופת חתנים. "לוויתן בגימטריה הוא מלכות, והסוכה מעורו של לוויתן מעידה שאכן זכתה השכינה לייחוד של מלכות אצל הצדיקים שדבקים בה ואינם נפרדים ממנה, כי לוויתן לשון לויה וחיבור 'עתה הפעם יילווה אישי אלי' "(בני יששכר מאמרי תשרי מאמר י).

מכל האמור מתבאר שהלוויתן, הוא התנין, מייצג מלכות בעולם. התורה באה לשלול את הדעה שהלוויתן מהוה מלכות אלטרנטיבית למלכות ה'. כיוון שהלוויתן הוא הבריה הגדולה שבטבע והוא ממלא את חלל העולם בפוטנציאל הריבוי שלו, אפשר לטעות ולחשוב כי הוא מלך העולם. הלוויתן שוכן בים ונקרא 'שר של ים'(מהרש"א בבא בתרא עד:), כיון שהים הוא "מקום שאין כבודו שם"(פרקי דר' אליעזר, ולכן ברח לשם יונה הנביא), ומכל המקומות בעולם, הים והלוויתן שבו רחוקים כביכול ממציאות ה' ומהשגחתו.

כדי להדגיש ש"לית אתר דפני מיניה כלל"(=אין מקום שפנוי ממנו כלל), ושליטת הקב"ה היא גם על תחתית התחתונים, מציינת התורה בסיפור הבריאה במיוחד את בריאת התנינים: "ויברא א-להים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת"(בראשית א כא). וכי אין התנינים בכלל חיות הים? במה זכו לאזכור יחיד ומיוחד מכל חיות הים והארץ? על כורחך רצתה התורה להדגיש שגם הלוויתן נוצר ע"י הקב"ה ומלכות ה' חלה גם עליו. ועל כן נס קריעת ים סוף המעיד על שליטת ה' במים, מעיד בהכללה על מלכות ה' שהיא מעל ומעבר לנס הפרטי על המים.

על כן, בניגוד לפרעה "התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני" מדגיש יחזקאל חמש פעמים מסר אחד בשינויים קלים: "וידעו כי אני י-הוה". כאשר גם רשע כפרעה וטמאים כמצרים ידעו זאת ויכריזו על כך, אז נדע אל נכון כי בא היום עליו ניבא יחזקאל "ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל"(יחזקאל כט כא).

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך