התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו
פרעה כנראה לא מת, פרעה רק מתחלף!
שמונה מאות ותשעים שנה מפרידים בין פרעה המפורסם של יציאת מצרים לפרעה שבפרקנו. מים רבים זרמו ביאור, וכאילו שום דבר לא קרה לפרעה, לאמונותיו ולטענותיו. פרעה מִסֵּפֶר שמות צווח "מי ה' אשר אשמע בקולו... לא ידעתי את י-הוה"(שמות ה ב) והוא "יוצא המימה"(שמות ז טו) "לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה"(שמות רבה ט ז), ובחלוף מאות שנים, עומד בן בנו, פרעה שבפרקנו, וצועק: "לי יאורי ואני עשיתיני"(יחזקאל כט ג).
אם כוחות הרשע והטומאה אינם כלים, אלא פושטים צורה על מנת ללבוש חדשה, על אחת כמה וכמה נכון הדבר לגבי כוחות הקדושה והטהרה. משה הנביא ואהרון הכהן מביאים על פרעה ועל עמו עשר מכות לקיים "וידעו מצרים כי אני י-הוה"(שמות ז ה), וגם ממשיך דרכם, הנביא יחזקאל בן בוזי הכהן, מנבא על מצרים ומשתמש כמעט באותה לשון "וידעו כל יושבי מצרים כי אני י-הוה"(יחזקאל כט ו).
תכונת הגאווה של הפרעונים באה לידי ביטוי בדימוי שלהם לתנין. בפרקנו נאמרים הדבר במפורש: "כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲ-דֹנָ֣י יְ-הוִ֗ה הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי׃", ובספר שמות נרמז הדבר בציווי ה' למשה: "קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין"(שמות ז ט) – "למה אמר לו נס של תנין? לפי שפרעה נדמה לתנין"(שמות רבה ט ב).
המלבי"ם הסביר ש"המצרים היו מאמינים שהיאור נילוס קדוש, ושהתנינים הגדולים שבו יש בהם אלוהות, ושיש תנים אחד הגדול מכולם שהוא מושל על כולם והוא ברא את עצמו ואת היאור והמשיל עליו את פרעה...". המחשבה שהיאור קדוש לא התחדשה על ידי פרעה שבימי משה, גם פרעה שבימי יוסף חשב כך. כך מסביר הכלי יקר, מדוע שינה פרעה את מה שחלם "והנה עומד על היאור"(בראשית מא א), וסיפר ש"בחלומי הנני עומד על שפת היאור"(בראשית מא יז) – "כי פרעה היה מחזיק את היאור לאלוה... ורצה לחלוק כבוד לאלהותו" (או שהיה ירא לגלות למצרים שחלם שהוא מעל האלוהות שלהם).
גם חז"ל הכירו בעוצמתם של התנינים: " 'ויברא א-להים את התנינים הגדולים' – ר' יוחנן אמר: זה לוויתן נחש בריח ולוויתן נחש עקלתון... זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקים זה לזה - מחריבין כל העולם כולו. מה עשה הקב"ה, סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא"(בבא בתרא עד:). המהר"ל רואה מעלה גדולה בפוטנציאל ההרס של העולם הגלום בלוויתן-התנין: "יש בריות נמצאו בעולם, כי למעלתם וגדולתם אין העולם הזה יכול לקבל אותם לעילוי מדרגתם"(גור אריה בראשית א כא).
ועוד למדנו על הלוויתן: "אמר ר' יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לוויתן"(בבא בתרא עה.). בספרי ח"ן מסבירים שהסוכה רומזת לייחוד של הקב"ה עם עם ישראל בחופת חתנים. "לוויתן בגימטריה הוא מלכות, והסוכה מעורו של לוויתן מעידה שאכן זכתה השכינה לייחוד של מלכות אצל הצדיקים שדבקים בה ואינם נפרדים ממנה, כי לוויתן לשון לויה וחיבור 'עתה הפעם יילווה אישי אלי' "(בני יששכר מאמרי תשרי מאמר י).
מכל האמור מתבאר שהלוויתן, הוא התנין, מייצג מלכות בעולם. התורה באה לשלול את הדעה שהלוויתן מהוה מלכות אלטרנטיבית למלכות ה'. כיוון שהלוויתן הוא הבריה הגדולה שבטבע והוא ממלא את חלל העולם בפוטנציאל הריבוי שלו, אפשר לטעות ולחשוב כי הוא מלך העולם. הלוויתן שוכן בים ונקרא 'שר של ים'(מהרש"א בבא בתרא עד:), כיון שהים הוא "מקום שאין כבודו שם"(פרקי דר' אליעזר, ולכן ברח לשם יונה הנביא), ומכל המקומות בעולם, הים והלוויתן שבו רחוקים כביכול ממציאות ה' ומהשגחתו.
כדי להדגיש ש"לית אתר דפני מיניה כלל"(=אין מקום שפנוי ממנו כלל), ושליטת הקב"ה היא גם על תחתית התחתונים, מציינת התורה בסיפור הבריאה במיוחד את בריאת התנינים: "ויברא א-להים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת"(בראשית א כא). וכי אין התנינים בכלל חיות הים? במה זכו לאזכור יחיד ומיוחד מכל חיות הים והארץ? על כורחך רצתה התורה להדגיש שגם הלוויתן נוצר ע"י הקב"ה ומלכות ה' חלה גם עליו. ועל כן נס קריעת ים סוף המעיד על שליטת ה' במים, מעיד בהכללה על מלכות ה' שהיא מעל ומעבר לנס הפרטי על המים.
על כן, בניגוד לפרעה "התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני" מדגיש יחזקאל חמש פעמים מסר אחד בשינויים קלים: "וידעו כי אני י-הוה". כאשר גם רשע כפרעה וטמאים כמצרים ידעו זאת ויכריזו על כך, אז נדע אל נכון כי בא היום עליו ניבא יחזקאל "ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל"(יחזקאל כט כא).