נצחיות עם ישראל וגאולת עם ישראל

הקדמה

נאמר בסוף פרקנו:

כז. ואתה אל תירא עבדי יעקב, ואל תֵחַת ישראל, כי הנני מושִעך מרחוק, ואת זרעך מארץ שבים, ושב יעקוב ושָקַט ושאנן, ואין מחריד.
כח. אתה אל תירא עבדי יעקב, נאֻם ד', כי אתך אני. כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה, ואֹתך לא אעשה כלה. ויִסַרתיך למשפט, ונקה לא אנקךָּ.

בפסוק הראשון ניבא ירמיהו על גאולת עם ישראל, ובפסוק השני על נצחיות עם ישראל!

א. דברי ה"חפץ חיים" על נצחיות עם ישראל

כתב ה"חפץ חיים" בספרו "נדחי ישראל" בהקדמה:

כי האומה הישראלית כבר כרת ד' עם אבותינו ברית להיות להם לאלקים, ולזרעם אחריהם. והבטיח לנו בשמו הגדול שלא יכלה אומתנו בשום זמן, כמו שכתוב: 'כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם, אך אותך לא אעשה כלה, ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך' (ירמיה ל, יא, וכעין זה בפרקנו). וכשנרבה לחטוא לפניו, ובמשפטיו לא נלך, ואת חקותיו נחלל חס ושלום - לא יפר בריתו אתנו מהיות לנו לאלקים, אלא יפקוד עלינו עוונותינו ליסר אותנו, וכמו שכתוב: 'רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם' (עמוס ג, ב).

ב. דברי הרמב"ם באיגרת תימן על נצחיות עם ישראל

גם הרמב"ם באיגרת תימן כתב על נצחיות עם ישראל, והביא על כך פסוקים אחרים.

כך כתב הרמב"ם שם:

וכבר הבטיח הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו עליו השלום, שאף על פי שישתעבדו האומות בזרעו ויענו אותם ויגברו עליהם, הם ישארו ויעמדו, והמשתעבדים בהם יחלפו ויאבדו, כמו שנאמר: 'והיה זרעך כעפר הארץ', (בראשית כח, יד), כלומר: אף על פי שהם נתונים למרמס ולמרפס, כעפר הזה שהכל דורסים אותו - סוף שיגברו וינצחו.
וכן על דרך המשל: כמו שהעפר באחריתו יעלה על הדורסים אותו, וישאר הוא, והדורסים אותו לא יעמדו.
והנה באר ישעיהו עליו השלום והודיענו משמו של הקדוש ברוך הוא, שהאומה הזאת כל ימי היותה בגלות, כל מי שיעלה במחשבתו להתגבר עליה ולאנס אותה - אפשר לו לעשות ויצליח, אבל באחריתו ישלח הקדוש ברוך הוא מושיע, ויסיר ממנה חליה וכאבה, שכן אמר: 'חזות קשה הגד לי, הבוגד בוגד, והשודד שודד, עלִי עילם צורִי מדי, כל אנחתה הִשְבַּתִי' (ישעיהו כא, ב).
וכן הבטיחנו הבורא על ידי נביאיו, שלא נאבד, ולא יעשה עמנו כליה, ולא נסור לעולם מלהיות אומה חסידה. וכמו שאי אפשר שתתבטל מציאותו של הקדוש ברוך הוא, כן אי אפשר שנאבד ונתבטל מן העולם, שכן אמר: 'אני ד' לא שָניתי, ואתם בני יעקב לא כְליתם' (מלאכי ג, ו).
וכמו כן בִּשְרָנוּ והאמיץ אותנו יתברך שמו, שנמנע אצלו למאוס אותנו בכללנו, ואף על פי שנכעיסהו ונעבור על מצוותיו, שכן כתוב: 'כה אמר ד': אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי הארץ למטה, גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו' נאֻם ד'' (ירמיהו לא, לז). וכענין זה בעינו הבטיחנו בתורה על ידי משה רבנו עליו השלום, שכן כתוב: 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלתם, להפר בריתי אתם, כי אני ד' אלקיהם' (ויקרא כו, מד).

ג. מדוע כתוב בפרקנו: "יעקוב" עם וו?

נאמר בסוף פסוק כ"ז: "ושב יעקוב ושָקַט ושאנן, ואין מחריד".

נשאלת השאלה : מדוע כתוב "יעקוב" בכתיב מלא - בוו?

דבר דומה מצאנו כבר בתורה, בפרשת בחקתי (ויקרא כו, מב): "וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכר, והארץ אזכר".

כתב על כך רש"י שם: "וזכרתי את בריתי יעקוב - בחמישה מקומות נכתב מלא, ואליהו חסר בחמישה מקומות, יעקב נטל אות משמו של אליהו, ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו".

כתב רבי אליהו מזרחי שם:

בחמישה מקומות נכתב מלא - חד דהכא [בויקרא], וחד (ירמיהו לג, כו): 'גם זרע יעקוב... אמאס', וחד (ירמיהו מו, כז): 'ושב יעקוב ושקט', וחד (ירמיהו ל, יח): 'הנני שב שבות אהלי יעקוב', וחד (ירמיהו נא, יט): 'לא כאלה חלק יעקוב'.
ואליהו נכתב חסר בחמישה מקומות: חד (מלכים ב' א, ג): 'ומלאך ד' דבר אל אֵלִיָה", וחד (שם, ד): 'וילך אֵלִיָה', וחד (שם, ח): 'ויאמר: אֵלִיָה התשבי הוא', וחד (שם, יב): 'ויען אֵלִיָה וידבר אליהם: אם איש האלקים אני', וחד (מלאכי ג, כג): 'הנה אנכי שולח לכם את אֵלִיָה הנביא'.

עוד כתב הרא"ם:

יעקב נטל אות משמו של אליהו, ערבון שיבא ויבשר גאולת בניו - לא ידעתי טעם לחמישה מקומות, כי כבר היה מספיק זה במקום אחד!
ושמא היה זה כאילו נשבע בחמישה חומשי תורה, כמו שנכתב ישראל חמש פעמים בפסוק אחד, כנגד חמישה חומשי תורה (במדבר ח, יט וברש"י שם).

יהי רצון שנזכה לראות בקרוב את ביאת אליהו, שיבוא ויבשר את הגאולה השלמה.