פסוק א:אשר היה. כאומר עתה יספר אשר היה וכו׳:
פסוק ב:למצרים. ר״ל זהו אמר על מצרים ולתוספת ביאור אמר על חיל פרעה נכו שהוא מלך בימים ההם:
פסוק ב:אשר היה. ר״ל על הדבר אשר היה אצל נהר פרת במקום כרכמוש אשר הכם שם נ״נ וכו׳:
פסוק ג:ערכו. על מצרים יאמר בדרך לעג סדרו עצמיכם בלבישת מגן וצנה והתחזקו וגשו למלחמה מול הכשדים הנלחמים בכם:
פסוק ד:אסרו. קשרו הסוסים ברכב ועלו הפרשים על הסוסים והתיצבו במערכה בכובעים:
פסוק ד:מרקו. צחצחו הרמחים מן החלודה למען היות להם ברק ולבשו הסריונות להגן ממכת חרב וחנית:
פסוק ה:מדוע. למה ראיתי שהמה מתפחדים וחוזרים לאחור לברוח מן המלחמה:
פסוק ה:וגבוריהם. אף הגבורים שבהם המה כתותים ונסים מן הכשדים ולא פנו אליהם להלחם בם:
פסוק ה:מגור מסביב. פחד אחזתם מסביב, ר״ל את כולם אחז הפחד איש לא נעדר:
פסוק ו:אל ינוס הקל. אף הקל ברגליו לא ינוס למלט נפשו כי האויב ישיגו:
פסוק ו:צפונה. בפאת צפון אצל מקום נהר פרת שמה כשלו ונפלו:
פסוק ז:מי זה. אמר המלעיג מי זה העם שהיה עולה ומתפשט כמו היאור העולה ומתפשט על כל פני האדמה ומי הוא העם המרים קול שאון כמו הנהרות אשר מימיו נעים בתנועה חזקה ומרימים קול שאון:
פסוק ח:מצרים. כאלו משיב לעצמו הנה זהו מצרים כי היה עולה ומתפשט ברוב חיילותיו כמו היאור המתפשט והיה מרים קול שאון כמו הנהרות אשר ינידו המים בחוזק רב ובהרמת קול:
פסוק ח:ויאמר. היה חושב בלבו אעלה ואכסה ארץ ברוב חיילותי ואובידה עיר זהו כרכמיש שהיתה ביד מלך אשור:
פסוק ט:עלו הסוסים. אתם רוכבי הסוסים עלו למלחמה ואתם אנשי הרכב התהוללו והיו רצים לכאן ולכאן:
פסוק ט:כוש ופוט. כי גם המה באו בעזרתה:
פסוק ט:תופשי דורכי קשת. ר״ל תופשי קשת ודורכים בה למתחה היטב לירות למרחוק:
פסוק י:והיום וכו׳. ר״ל אבל לא יהיה כמחשבתו כי ארכו לו ימי המצור עד שבא עליה נ״נ מלך בבל (והיתה בגזירת המקום לנקום ממנו נקמת יאשיהו מלך יהודה שהרגו כמ״ש במ״ב):
פסוק י:ואכלה חרב. של הכשדים:
פסוק י:כי זבח לאד׳. ר״ל בגזירת המקום באה הזבח:
פסוק י:אל נהר פרת. סמוך לנהר פרת כי שם היתה המלחמה:
פסוק יא:עלי גלעד. אמר בדרך לעג את מצרים עלי לגלעד מקום הצרי וקחי שמה צרי לרפאות את תחלואיך:
פסוק יא:בתולת. קראה בתולה על שלא נכבשה עדיין משום אומה כבתולה שלא משל בה איש לשכב עמה:
פסוק יא:לשוא הרבית. על חנם הרבית מיני רפואות כי אין לך בהם תעלה ומרפא והוא ענין מליצה:
פסוק יב:קלונך. מה שנמסרת ביד בבל:
פסוק יב:מלאה הארץ. ר״ל בכל מקום יהיה נשמע צעקתם כי כשינוסו הנה והנה יכשלו גבור בגבור בדרך מרוצתם ושניהם יחדיו יפלו ויאבדו:
פסוק יג:לבוא. שיבוא נבוכדנאצר על ארץ מצרים להכות אותם בארצם:
פסוק יד:הגידו וכו׳. אשר נבוכדנאצר מעותד לבוא עליהם:
פסוק יד:אמרו. אתם המשמיעים קול אמרו למלך מצרים התיצב לעמוד בקשרי המלחמה והכן לך כל צרכי המלחמה כי חרב האויב אכלה אותך מסביב:
פסוק טו:נסחף אביריך. הגבורים שבך מדוע כל אחד נשטף ונגרף לבל יוכל לעמוד על רגליו:
פסוק טו:לא עמד. כאלו משיב בעבור זה לא עמד כי ה׳ הדפו והוא נלחם בו:
פסוק טז:הרבה כושל. הוא הרבה לו מכשולים:
פסוק טז:גם נפל איש וכו׳. ר״ל העכו״ם הבאים לעזרת מצרים נטו והתחברו זה לזה ואמרו קומה מכאן ונשובה אל עמנו וכו׳:
פסוק טז:מפני חרב היונה. זה חרב נ״נ המאנה ואונסת לעשוק הגוף והממון:
פסוק יז:קראו שם. במעדכת צבא כשדים הכריזו לומר אשר פרעה מלך מצרים המרים קול שאון בגאוה ובגודל לבב הנה עתה העביר המועד ר״ל לא בא להלחם מערכה מול מערכה ביום המיועד והקבוע כי בא מורך בלבבו:
פסוק יח:כי כתבור בהרים. כמו הר תבור הוא קבוע בהרים ולא יזוז ממקומו וכמו שהר ככרמל עומד על הים ולא ימוש משם כן יבוא נ״נ על מצרים ולא ישתנה ולא יזוז מביאתו שמה:
פסוק יט:כלי גולה. דרך הולכי גולה לתקן לעצמם כלי לשתות בו וכלי ללוש בו עיסה וכדומה:
פסוק יט:לשמה תהיה. כי תגלו ממנה:
פסוק יט:ונצתה. תהיה שממה מבלי ישאר מי יושב בה:
פסוק כ:עגלה. מצרים שהיתה מלכות יפה כעגלה היפה מאד הנה מפאת צפון יבוא עליה נ״נ המחתך וכורת אותה:
פסוק כ:בא בא. כפל המלה לחזק ולומר שבודאי יבוא:
פסוק כא:גם שכיריה. גם השרים הגדולים אשר בקרבה יובלו לטבח כעגלים המפוטמים במרבק שאחר שנעשו שמנים מוצאים לטבח:
פסוק כא:כי גם המה. אף שדרך השרים להיות אמיצי לבב לעמוד בקשרי המלחמה הנה המה לא כן עשו כי פנו מן המלחמה ונסו יחדיו ולא עמדו על עמדם ולזה כאשר השיגם האויב נפלו בנופלים ולא לקחום בשבי כדרך השרים:
פסוק כא:כי יום אידם. ר״ל על כי בא עליהם יום אידם עת מותם שהוא פקודת כל חי לכן בא מורך בלבבם:
פסוק כב:קולה. קול של מצרים ילך להיות נשמע למרחוק כמו קול הנחש הנשמע למרחוק:
פסוק כב:כי בחיל ילכו. הכשדים ילכו עליהם בחיל רב ובקרדמות יבואו עליהם לכרתם כחוטבי עצים ר״ל כמו שאין ביד העצים למנוע מעצמם כריתת החוטבים כן לא יוכלו מצרים למנוע מעצמם חרב הכשדים:
פסוק כג:כרתו יערה. ר״ל אתם בני כשדים הרגו כל אנשי מצרים כי הכח בכם לכרות הכל כי לא יחקר מספר אנשי כשדים כי רבו מארבה:
פסוק כד:הובישה. הכלמי עדת מצרים כי הנה נמסרה ביד עם צפון הם הכשדים:
פסוק כה:הנני פוקד. אשגיח להביא פורעניות על המון עם של נא שהיתה בת רבת עם וכן נאמר את המון נא (יחזקאל ל׳:ט״ו):
פסוק כה:ועל מלכיה. ממלכות רבות היו בארץ מצרים כמ״ש ממלכה בממלכה (ישעיהו י״ט:י״ח):
פסוק כה:ועל פרעה וכו׳. ר״ל וכמו שאפקוד על פרעה כן אפקוד על העכו״ם הבוטחים בו:
פסוק כו:ואחרי כן. מקץ ארבעים שנה תשכון בארצם בלי גלות כימי קדם וכמ״ש ביחזקאל:
פסוק כז:ואתה אל תירא וכו׳. בא לנחם בני הגולה לבבל לבל יתייאשו מן הגאולה בראותם שמצרים גלו למקום קרוב וחזרו מהר והם גלו למרחוק ועדיין לא שבו ובעבור זה יחשבו פן ישתקעו שמה לכן אמר ואתה אל תירא וכו׳:
פסוק כז:מרחוק. מארץ מרחק שגליתם שמה:
פסוק כז:ושב יעקב. יהיה בשובה ונחת והשקט ושאנן ואין מי מחריד אותו:
פסוק כח:כי אעשה כלה. ר״ל אף אם אעשה כלה וכו׳ הנה אותך לא אכלה עם כי תהיה בארצם:
פסוק כח:ויסרתיך למשפט. אייסר אותך במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר ולא אנקה אותך מן העולם שישאר העולם נקי ממך ר״ל לא ארכיתך מן העולם:
