פסוק ג:מגן. של עור הוא והוא שלוק וכשיוצ' למלחמה מושחו בשמן:
פסוק ג:צנה. של עץ דמות תריסין שלנו:
פסוק ד:מרקו הרמחים. כמו ומורק ושוטף (ויקרא ז) פורביר בלע"ז:
פסוק ה:ולא הפנו. עוד לעמוד במלחמה לא היה להם פנאי:
פסוק ז:כיאור יעלה. שהיה רגיל להעלות גייסות סביביו כמו נהר לשטף סביביו:
פסוק ז:יתגעשו מימיו. דמטרפין מוהי:
פסוק ח:כיאור יעלה. היה רגיל לעלות:
פסוק ט:והתהוללו. לשון סכלות:
פסוק י:ורותה. לשון שובע, ל"א לשון שכרון כמו שכר דמתרגמינן מרוי:
פסוק י:בארץ צפון. שהלך פרעה על נבוכדנצר בכרכמיש וגם נפל ונהרגו גבוריו והוא ברח מן המלחמה:
פסוק יב:גבור בגבור כשלו. כשהיו בורחים היו נכשלים ונתקלים זה בזה:
פסוק יג:לבא נבוכדראצר. זו מכה שניי' שהחריב נבוכדנצר את מצרים בשנת עשרים ושבע למלכו (יחזקאל כ״ט:י״ד) כמו ששנינו בסדר עולם:
פסוק יד:התיצב והכן לך. כנגד המלחמה, והכן ואתקין:
פסוק טו:נסחף. נשטפו והחליקו גבוריך כמו מטר סוחף (משלי כ״ח:ג׳) נסתחפה שדהו בלשון משנה ומנחם חברו לשון כליון וכן חבר מטר סוחף ודונש פתר מטר סוחף כמו מטר סועף כמו מסעף פארה במערצה (ישעיהו י׳:ל״ג):
פסוק טז:הרבה כושל. הקב"ה שהדפו והרבה לו מכשול:
פסוק טז:גם נפל. נתקבצו איש אל רעהו לאמר נקומה ונשובה אל עמנו ממקום שיצאנו משם להלחם:
פסוק טז:חרב היונה. חרבא דסנאה דהיא כחמר מרויא, היונה לשון יין ל"א לשון אונאה:
פסוק יז:קראו שם. במלחמה הכריזו משל של חרפה:
פסוק יז:פרעה מלך מצרים שאון. שהיה מגביה קול שאונו תשואות להתהלל בחיילותיו:
פסוק יז:העביר המועד. שייעד היום מלחמה קבוע לצאת ולהלחם ולא יצא ועבר יום זמן המועד:
פסוק יח:כי כתבור בהרים. כי כאשר דבר אמת הוא שתבור קבוע בהרים והר הכרמל על הים כן באמת יבא הדבר הזה על מצרים:
פסוק יט:כלי גולה. אדם יוצא לדרך מתקן לו חמת ומקדה של חרס לשתות בה:
פסוק כ:עגלה יפהפיה. מלכותא יאייא:
פסוק כ:קרץ. עממין קטולין קרץ לשון חתוך וכן מחומר קרצתי (איוב לג):
פסוק כא:שכיריה. שריה כמו בתער השכירה (ישעיה ז):
פסוק כא:מרבק. קופל"א בלעז:
פסוק כא:הפנו. פנו עורף לבקש לנוס:
פסוק כב:קולה כנחש ילך. הרי הנחש בא ללמד על מצרים ונמצא למד למדנו מכאן שכשאמר הקב"ה לנחש על גחונך תלך (בראשית ג) וקיטע את רגליו והלך קולו בסוף העולם כך שנוייה בל"ב מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:
פסוק כב:כי בחיל ילכו. אליה:
פסוק כג:כרתו יערה. כח יש בהן לכרות כל יערה:
פסוק כג:כי לא יחקר. מספר צבאם:
פסוק כה:אל אמון. על אמון, על השר אמון יש שהוא לשון גדולה כמו התטבי מנא אמון (נחום ג׳:ח׳):
פסוק כה:מנא. אלכסנדרי' רבת' לאשיניוריא"ה דלישנדר"א בלע"ז:
פסוק כו:ואחרי כן. מקץ ארבעים שנה כמו שאמר יחזקאל (כ״ט:י״ג):
פסוק כז:ואתה אל תירא. צדיקים שבתוך מצרים שגלו שם על כרחם:
פסוק כח:למשפט. בדין חסוך מעט מעט:
פסוק כח:ונקה. לשון טיאוט והשמד וכן תירגמו יונתן לשון כלייה: