מכות למצרים ולאלהיהם

בפרקנו אנו קוראים את נבואתו של ירמיהו העוסקת בחורבן מצרים בידי הבבלים וזו לשונו:

הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבוֹא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכּוֹת אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם.
(ירמיהו מו יג)

הכתוב נוקט לשון הכאה, אולי כדי לחבר את עונשה של מצרים בסוף ימי בית ראשון לעונשה בזמן יציאת מצרים. הקב"ה הפליא את מכותיו לא רק במצרים אלא גם באליליהם. היאור שהופך לדם, המטה שהופך לנחש ותנין ששוב הופכים למטה, הטלה שמוקרב כקרבן פסח, הם על פי הפשט סמלים אליליים שנפגעים. על פי הדרש גם הפסלים נפלו. כך רמוז בפסוק:

וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְ-הֹוָה.
(שמות יב יב)

וכך מופיע בחז"ל על פסוק זה:

ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה
(סוכה דף כט.)

חורבנן של ערי המקדשים המצריות מופיע במפורש בפרקנו:

...כִּי נֹף לְשַׁמָּה תִהְיֶה וְנִצְּתָה מֵאֵין יוֹשֵׁב... אָמַר יְ-הֹוָה צְבָאוֹ-ת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פוֹקֵד אֶל אָמוֹן מִנֹּא וְעַל פַּרְעֹה וְעַל מִצְרַיִם וְעַל אֱלֹהֶיהָ... 
(ירמיה מו יט, כה)

נֹף ונֹא אָמוֹן שימשו כעיר הבירה, לאורך ההיסטוריה של ממלכות מצרים. מכוח זה הן שימשו גם כערי מקדשים. נֹף היא מף היא ממפיס בשמה היוני, שכנה סמוך לראש הדלתה בגבול שבין מצרים העליונה (הדרומית) והתחתונה (הצפונית), כעשרים וחמישה ק"מ דרומה לקהיר.

כך גם מנבא יחזקאל: "וְהִשְׁבַּתִּי אֱלִילִים מִנֹּף"(יחזקאל ל יג).

נֹא אָמוֹן שכנה במצרים העליונה, ליד עמק המלכים. משמעות שמה הוא הבית של אמון – אחד מאליליה הראשיים של מצרים. גם בנף וגם בנא אמון מצאו הארכיאולוגים "עיר מתים" ששימשה כבית קברות וכמקום פולחן למוות.

הבה נתפלל ששונאי ישראל יענשו ויהרסו.

באדיבות הרב, מתוך 'חמדת ימים' גליון מטות תשע"ד