חרב היונה
בפרקנו מתאר ירמיהו את נפילת מצרים בידי מלך בבל.
בתרבות זמננו מסמלת היונה את השלום, אך גם היונים שבתוכנו יודו שהיונים המצויות במקורותינו אינן רומזות לשלום דווקא. יש ליונה מעלות להתגדר בהן: היא זו שבישרה על תום תקופת ההרס של המבול (בראשית ח יא); ישראל נמשלו ליונה התמה והצנועה (שיר השירים ב יד); המצוות בכללן נמשלו לכנפי היונה (ברכות דף נג:) ומצוות תפילין בפרט (שבת דף קל.). אבל המקור של יונת השלום, כנראה, אינו קן יהודי. בפרקנו מצאנו דווקא ביטוי הפוך "הרבה כושל גם נפל איש אל רעהו, ויאמרו קומה ונשובה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו מפני חרב היונה"(ירמיהו מו טז).
לפי כל המפרשים הפסוק מתאר את מפלת המצרים מפני צבא בבל. כשרבו הנכשלים והנופלים בין חיילי פרעה, מתכוננים שרידי הצבא המצרי לנוס חזרה אל ארצם מפני "חרב היונה - היא חרב נבוכדנצר" (אברבנל; מלב"ם; מצודות). מתברר שה"יונה" שבפסוקנו אינה העוף התמים והצנוע, אלא מילה אחרת שבאה לתאר את צבאו האכזרי של האויב מצפון.
הפירוש הרווח ביותר הוא שהמילה "יונה" היא פועל "בינוני נקבה בבנין קל משרש 'ינה' ופירושה המשחתת, המשמידה, כאמור 'אמרו בלבם נינם יחד'(תהילים עד ח) "(דעת מקרא כאן. ופירוש הפסוק בתהילים, שהגויים אמרו על עם ישראל 'נהרגם ביחד', וכן פירש רד"ק: "נינם יחד – נהרגם כמו חרב היונה"). רד"ק פירש "יונה" מלשון אונאה בהוראה של "אונסת". גם מצודת ציון פירש "מלשון אונאה וענינו עושק הגוף והממון". וכן במצודת דוד "זה חרב נבוכדנצר המאנה ואונסת לעשוק הגוף והממון". המפרשים מביאים ראיות מפסוקים נוספים שבהם לשון "יונה" באה במובן של אונס ועושק: "הוי מוראה ונגאלה העיר היונה"(צפניה ג א); "והאכלתי את מוניך את בשרם…"(ישעיהו מט כו). אברבנאל מוסיף שגם הפסוק "ולא יונו עוד נשיאי את עמי"(יחזקאל מה ח) מכוון לאונס, לעושק ולהריגה של הנשיאים את צאן מרעיתם.
אברבנאל עצמו פירש את המילה "יונה" מלשון ההונאה, דהיינו רמאות וערמה, אך בלא אונס ועושק המציינים פעולה של כוח פיזי: "חרב היונה - הוא נבוכדנצר. וקראו יונה לפי שכל בני האדם היו נכנעים לפניו בהונאת דבריו". יש לציין שהפסוקים הרבים בספר יחזקאל שבהם מדובר על הונאת הנשיאים את העם מסייעים לפשט של האברבנאל, שמדובר בהונאת דברים ללא שימוש בכח, שכן לא מצינו שהנשיאים השמידו ואנסו את העם באופן פיזי.
לתרגום יונתן שיטה אחרת בפירוש הפסוק: "חרבא דסנאה דהיא כחמר מרוויא", ובעקבותיו פירש רש"י "היונה לשון יין". מה עניין יין המשמח לבב אנשים אצל חרבות והרג? מהר"י קרא פירש: "מפני חרב היונה – חרב נבוכדנצר שהייתה שבעה מדם צרים כשיכור מיין. היונה – לשון יין". ואולי יש כאן רמז להלכה שמשכרים את הנדון למוות לפני מותו. כך שנינו: "אמר רב חסדא, היוצא ליהרג משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתיטרף דעתו, שנאמר 'תנו שכר לאובד ויין למרי נפש'(משלי לא ו) "(סנהדרין מג.; וכן פסק הרמב"ם במשנה תורה סנהדרין יג ב; וגם כיום המנהג כך).
ברם נראה שירמיהו רומז כאן לדבריו בסוף פרק כ"ה, לפסוק הדומה לפסוקנו: "כי היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו"(ירמיה כה לח), וגם שם תרגם יונתן: "חרב סנאה דהיא כחמר מרוויא" [=חרב השונא שהיא כיין המשכר]. אחד המוטיבים המרכזיים בנבואה שם הוא כוס יין חמה: "קח את כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אותו את כל הגויים אשר אנוכי שולח אותך אליהם ושתו והתגועשו והתהוללו מפני החרב אשר אנוכי שולח בינותם. ואקח את הכוס מיד ה' ואשקה את כל הגויים אשר שלחני ה' אליהם"(ירמיהו כה טו-יז).
גם אצל נביאים אחרים מסמלת הכוס את האבדון. ישעיהו מנבא: "אשר שתית מיד ה' את כוס חמתו, את קובעת כוס התרעלה שתית מצית"(ישעיה נא יז); "הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה, את קובעת כוס חמתי, לא תוסיפי לשתותה עוד"(ישעיה נא כב). יחזקאל מנבא על "כוס שמה ושממה"(יחזקאל כג לג), ורימיהו עצמו קורא לאסון "כוס" בלא שום תואר לוואי, "גם עליך תעבור כוס"(איכה ד כא). הכוס מציין אפוא אסון וממילא גם היין נתפס כאן כגורם לאסון, הרס ואבדן. בדיוק כמו שתגרום חרב נבוכדנצר, ולכן חרבו היא חרב היונה [=חרב היין, כוס התרעלה].
המלבי"ם מפרש שם בסוף פרק כ"ה: "מפני חרון היונה - שהוא נבוכדנצר שהיה דגלו צורת יונה. שזה היה דגל מלכות אשור ובבל, על שם מלכה קדומה שנקראה כן".
נסיים בפירוש של הרב יעקובסון: "חרב היונה - כלומר חרב נבוכדנצר הבאה כעונש למעשה אונאה של פרעה"(חזון המקרא ח"א הפטרת בא עמ' 161). לפי פירוש זה הביטוי אינו מתאר את העונש של מצרים אלא דווקא את החטא שלהם, ואינו מתייחס למלך נבוכדנצר אלא למלך פרעה. שכן החטא ועונש חד הם, מידה כנגד מידה. היונה כאן מציינת גם את תיאור חטאי מצרים וגם תיאור קיצם ועונשם. "וכן אמר ירמיהו 'תייסרך רעתך'(ירמיה ב יט), שהפעולה עצמה היא תהיה התשלומין שלה"(נפש החיים שער א פרק יב; ועיין בלכתך בדרך קיץ תשס"ב עמ' 109).
יהי רצון שנזכה במהרה ליונה שתבשר את סוף עידן החורבן ולזמן שלום אמיתי.