פסוק א:הנבואה הששה עשר תחילתה אשר היה דבר ה' אל ירמיהו הנביא על הגוים וכו' עד הדבר אשר דבר ה' אל בבל. ויש בה חמש' עשר פרשיות. הראשונ', אשר היה דבר ה' אל ירמיהו הנביא אל הגוים. השנית, הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו הנביא לבא נבוכדנצר מלך בבל. השלישית, עגלה יפפיה מצרים. הרביעית, ואתה אל תירא עבדי יעקב. החמישית, אשר היה דבר ה' אל ירמיהו הנביא אל פלשתים. השישית, למואב כה אמר ה'. השביעית, לכן הנה ימים באים. השמינית, כי כה אמר ה' הנה כנשר ידאה. התשיעית, לבני עמון. העשירית, לאדום כה אמר ה' צבאות. האחד עשר, כי כה אמר ה' הנה אשר אין משפטם. השנים עשר, לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ. השלשה עשר, לדמשק בושה חמת. הארבעה עשר, לקדר ולממלכות חצור. החמשה עשר, אשר היה דבר ה' אל ירמיהו הנביא על עילם. ושאלתי בפסוקים האלה ששת השאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה למה זה מכל האומות והעמים אשר ניבא עליהם ירמיהו בפרשת כוס היין החמה שהם כ"ו אומות לא ניב' פה כי אם על י"א מהם מלבד יהודה, וזה כי הנה בנבואות שלמעלה ניבא על חרבן מלכות יהודה ועריו וכאן ניבא על מצרים ועל פלשתים צור וצידון עזה ואשקלון ועל מואב ועל בני עמון ועל אדום ועל בבל שהם עם מלכות יהודה שנים עשר ועל השאר לא ניבא בפרט, והנה פרשת הכוס כוללת לאותם שזכר ולאשר לא זכר שהם כל הערב כל מלכי ארץ העוץ עקרון ושארית אשדוד מלכי האי אשר בעבר הים דדן תימא בוז קצוצי פאה מלכי ערב מלכי הערב השוכנים במדבר מלכי זמרי מלכי מדי מלכי הצפון הקרובים הרחוקים:
פסוק א:השאלה השנית למה ניבא בכאן על דמשק ועל קדר, בהיות אותם שתי האומות לא נזכרו בתוך הגוי' בפרשת כוס היין החמה וידוע שאין ענין הפרשה ההיא אלא ליעד שיאבדו ויחרבו אותם האומות ולמה אם כן לא נזכרו בתוך הנחרבים ההמה:
פסוק א:השאלה השלישית למה בקצת הנבואות האלה זכר הכתוב השנה שנאמרו בה ובקצתם לא נזכרה, כי הנה בנבואה הראשונה שניבא על מצרים אמר שבאה בשנה הרביעית ליהויקים ובנבואה השנית שניבא גם כן על מצרים לא זכר בה דבר מזה, וכן במואב ובני עמון ובאדום לא אמר מתי נאמרו ולא גם כן בדמשק וקדר אמנם בעילם נאמרה בראשית ממלכת צדקיהו ונבואת בבל שהיא האחרונה לא נזכר בה מתי נאמרה ומה היה החלוף הזה:
פסוק א:השאלה הרביעית למה בסוף הנבואה השנית שניבא על מצרים אמר ואתה אל תירא עבדי יעקב ושאר הפסוקים שבאותה נחמה ולא אמר כזה בשום נבואה מנבואות שאר האומות, וידוע שהייעוד ההיא כולל שאומר כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ולכן היה ראוי שיכתב הייעוד הזה אם בתחילת הנבואות האלה או באופן לשיובן על כולן לא במצרים בלבד, ועוד כי הנה ירמיהו ניבא למעלה לבני יהודה הבאים לגור מצרים ששם יתמו וימותו כולם והייעוד הזה הוא הפכי לאותו הייעוד האחר הנזכר אם עליהם נאמר, גם ראוי לעיין למה אמר שני פעמים ואתה אל תירא עבדי ובראשונה הוסיף ואל תחת ישראל ולא אמר כן בשנית:
פסוק א:השאלה החמישית מהו אדום שעליו ניבא ירמי' האם הוא אותו קרוב לארץ ישראל שעבר ישראל קרוב לארצם כשהלכו במדבר ואשר כבש דוד המלך והציב שם נציבים ואשר כבש הורקנוס המלך בזמן בית שני והכריחם לבוא בברית מילה או אם הוא אדום אחר, ואם חרבן אדום שניבא בכאן הוא מה שעשה נבוכדנצר או הוא שעשה בהם דוד המלך עליו השלום או הוא העתיד להיות באחרית הימים, ובפירוש הפרשה ארחיב הדבור בזה הספק כפי ענינו:
פסוק א:השאלה השישית מדוע אמר כאן על אדום בלבד כי כה אמר ה' הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה, והוא כי כדומה לזה אמר הנביא למעלה בפרשת כוס היין החמה ונאמר שם על כל האומות וכאן אמרו בייחוד על אדום ולא זכרו בשאר האומות וראוי לדעת הסבה בזה. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם:
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואות האלה הוא להודיע וליעד חרבן ורעות על כל גוים אשר הרעו לישרא' בחורבן ירושלם וגלות עמו, כי אחרי שזכר הנביא הנבואות אשר ניבא על חרבן ירושלם וגלות בני יהודה ואיך נתקיימו כולם, זכר אחריו מה שניבא גם כן על כל הגוים שעזרו לרעת חרבנה כדי להודיע שקדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה', וכמו שיתבאר בפסוקים:
פסוק א:אשר היה דבר ה' אל ירמיהו הנביא על הגוים וגומר עד הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו הנביא לבא נבוכדנצר מלך בבל. למעלה בפרשת כוס היין החמה ניבא ירמיהו כל האומות שיחריב נבוכדנצר או שימשול עליהם ויכניעם בדרך כלל לא בערך ישראל, ועתה במקום הזה אחרי שזכר חרבן ירושלם וגלות בני יהודה זכר הנביא שכל האומות שעזרו ברעתו ובחרבנו של יהודה יחרבו ויגלו כמוהו, ולזה לא זכר מהאומות אלא אלו שנזכרו כאן נבואותיהם לפי שאלה היו בחרבנן של בני יהודה אם מצרים כי הם שנדרו ואמרו לעזור אותם כנגד נבוכדנצר נתנו לב לצדקיהו למרוד במלך בבל וזה הית' סבת החרבן והגלו' שהמצריים הוציאו חילם לעוזרם ושבו למצרים, ונבוכדנצר כשראה זה הכביד עליהם המצור עד שהחריב את ירושלם, ואם פלשתים עמון ומואב ואדום לפי שהיו בחורבנה וכמ"ש המשורר (תהלים פג, ו) כי נועצו יחדו עליך ברית יכרותו אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים גבל ועמון ועמלק פלשת עם יושבי צור, והנה דמשק גם הוא היה בכלל הפלשתים, וקדר הוא מבני ערב השוכנים באהלים במדבר והם ישמעאלים, ונזכרו כולם בפרשת כוס היין החמה בכללות שאר האומות, הנה אם כן זכר אלה האומות כאן בלבד לפי שהם עזרו לרעה ושאר האומות שנזכרו בפרשת כוס היין החמה היו רחוקים מירושלם ולא היו בחורבנה וכן לא נזכרו כאן. והותרה בזה השאלות האחד והב':
פסוק א:והנה הנבואה הראשונה מאלה זכר הכתוב שהיתה בשנה הרביעית ליהויקים להגיד שניבא אותה ירמיהו קודם מפלת מצרים, כי לפי שהיה הענין ההיא קודם זה זמן הרבה מהימים הוצרך הכתוב להודיע שעם היות שנכתבה כאן הנבואה הזאת הנה נאמרה קודם שקרה המלחמה ההיא בשנה הרביעית ליהויקים, אבל הנבואה השנית למצרים שנאמרה עתה על מה שיהיה אחר כך לא הודיע הכתוב בה מתי נאמרה לפי שבידוע שנאמרה עתה אחרי החרבן קודם שנתקיימה ויצתה לפועל, וכן נבואת פלשתים בעבור שכבר עברה קודם לזה ונכתבה עתה הוצרך הכתוב לומר בה שנאמרה לירמיהו קודם המעשה והוא אומרו בטרם יכה פרעה את עזה, וכן עילם לפי שלכדה מלך בבל קודם חורבן ירושלם הוצרך לומר בה שהיתה בראשית ממלכת צדקיהו, אבל למואב ולעמון ולאדום ולקדר ולבבל למה שהיה חרבנם אחר חרבן ירושלם ונכתבה נבואתם קודם בוא חרבנם לא הוצרך הכתוב להודיע בהם מתי נאמרה. הנה התבאר שהנבואות שקדמו לחרבן ירושלם נאמר בהם מתי נאמרו להגיד כי עם היות שנכתבו אחר החרבן הנה באמת נאמרו לנביא קודם החרבן, אבל הנבואות שנאמרו אחר החרבן ונכתבו כפי סדרם וזמניהם לא הוצרך הכתוב לומר דבר מזה כידוע שנאמרו כמו שנכתבו אחרי חרבן ירושלם. והותרה בזה השאלה השלישית:
פסוק ב:ואשוב אל פי' הפסוקים ואומר שהנה זכר כאן על מצרים שתי נבואות לפי ששתי פעמים נפלו ביד מלך בבל, כי בראשונה אחרי שפרעה נכה הלך על נהר פרת בכרכמיש שלכדה מלך אשור ומלך ארם כמו שאמר הלא ככרכמיש כלנו וגו', והרג יאשיהו בהלכו שמה ארכו לו ימי המצור עד השנה הרביעית ליהויקים שסבב הקדוש ברוך הוא כדי לנקום נקמת יאשיהו שיעל' עליו שמה נבוכדנצר ויכם מכה רבה, (ג) ואז ניבא ירמיהו נבואה זאת ואמר על הכשדים ערכו מגן וצנה וגושו למלחמה שיגשו להלחם על המצריים, (ד) ועליהם גם כן אמר אסרו הסוסים וגומר, ואולי שאמרו כנגד המצריים שיתחזקו ויעמדו כנגד חיל נבוכדנצר, (ה) וזכר שהיה אומר להם כן לפי שראה המה חתים רוצה לומר שהיה רואה את המצריים יראים ופוחדים נסוגים אחור מפני חיל נבוכד נצר וגבוריהם יוכתו מכה רבה ומנוס נסו וברחו ולא יפנו רוצה לומר שלא החזירו פניהם כנגד האויבים הרודפים אחריהם אבל היה בלבם מגור מסביב ופחד שמכל פאה יצאו הכשדיי' עליהם, (ו) וראה הנביא שלא ינוס הקל עם כל קלותו ואל ימלט הגבור עם כל גבורתו בפאת צפון לכרכמיש שהוא על יד נהר פרת לפי שכל המצריים כשלו ונפלו, (ז) ואמר כמלעיג מי זה כיאור יעלה (ח) שהוא מצרים שברבוי חייליו היה עולה על הארץ כנהר בעת שיעלה ויכסה את האדמה ברוב מימיו, והיה מתהלל ואומר אעלה אכסה ארץ אובדה עיר רוצה לומר אוביד עיר כרכמיש ויושבי בה, (ט) עלו הסוסים של פרעה על הארץ והתהוללו הרכב שהיו רצים לכאן ולכאן בהוללות ושמחה ויצאו הגבורים ממצרים וכוש ופוט היו באים לעזרם שהם אנשים רגליים תופשי מגן ולודים שהם דורכי קשת.
פסוק י:אבל לא יהיה דבר כמחשבותם כי יהיה היום ההוא יום נקמה לה' צבאות להנקם מצריו שהם המצריים ממה שעשו ליאשיהו שהמיתו פרעה נכה, ולהנקם מזה תאכל חרב הכשדיים במצרים ושבעה ורותה מדמם וגומר, (יא) עלי גלעד ששם היו עושים הצרי הטוב וקנה לך משם אתה בתולת בת מצרים צרי למכתך כי בלי ספק לשוא יהיה רב הצרי לפי שרפואות תעלה אין לך, (יב) ואילו לא היה נודע בגוים הקלון הזה היתה זאת נחמתך אבל לא יהיה כן כי ישמעו גוים קלונך וצוחתך רוצה לומר צעקתך תמלא הארץ לפי שגבור וגבור כשלו הם גבורי מצרים בנוסם שהיו נכשלים זה בזה ויחדו נפלו שניהם. הנה התבארה הנבואה הראשונה הזאת שנאמר על מפלת מצרים בהיותו על כרכמיש והיא קדמה לחרבן ירושלם, (יג) ואחריה יזכור המפלה השנית כאשר בא מלך בבל להכות את ארץ מצרים שהיה זה אחר חרבן ירושלם בשנת שבעה ועשרים למולכו:
פסוק יד:הגידו במצרים וגומר עד אשר היה דבר ה' אל ירמיהו הנביא אל פלשתים. בעבור שמדרך המלכים הוא כשיבאו להלחם זה בזה להודיעו שיקח כלי מלחמתו ויכין צרכיו כי הוא רוצה להלחם בו, וזה כדי שלא יאמרו שבאו כגנבים ושודדים לילה פתע פתאום לכן אמר כאן הנביא הגידו במצרים שהוא כלל המלכות והשמיעו במגדול שהוא מקום קרוב למצרים כמו שאמר בין מגדול ובין הים (שמות יד, ב), וכן בנוף ובתחפנחס ערי ממלכה לפרעה והמשמיעים יאמרו אל מצרים התיצב והכן לך לקראת נבוכדנצר כי אכלה חרב סביבך ירמוז לארץ יהודה שכבר החריבה נבוכדנצר והוא יבא גם כן עליך, ואחרי שקודם בואו גילו את אזן מצרים וידע זה (טו) מדוע אם כן נסחף אביריך וגדודיך ולא עמד רוצה לומר כל אחד מהם לא עמד בפני הכשדיים אבל ברחו הכל, אין זה אלא שה' הדפו למצרים וממנו מסיבה שתחרב מצרים לפי שהוא היה הסבה בחרבן בית יהודה, ונסחף הוא מלשון מטר סוחף, ובא בפסוק אביריך בלשון רבים ונסחף ולא עמד והדפו בלשון יחיד לכל אחד מהם, (טז) וכבר יורה גם כן שה' הדפו ממה שהרבה כושל והיו רובם כושלים ונופלים במלחמה וזהו גם נפל איש אל רעהו רוצה לומר שהיו נכשלים זה בזה ונופלים ארצה, והמתרגם פירש גם נפל מלשון אל הכשדים אתה נופל והוא שתרגם ואף ישתמעו גבר לחבריה, עד שהנכרים שהיו בהם שבאו לעזרת מצרים היו אומרים זה לזה קומה ונשובה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו מפני חרב היונה שהוא נבוכדנצר שחרבו מכלה את הכל, וקראו יונה לפי שכל בני אדם היו נכנעים לפניו בהונאות דבריו, והמפרשים פירשו היונה האונסת שאין מי שיעמוד כנגדו וכן והאכלתי את מוניך (ישעיה מט, כו) אונסיך ולא יונו עוד נשיאי את עמי (יחזקאל מה, ח), ויונתן תרגם מענין יין חרבא דסנאה דהא כחמר ברויא.
פסוק יז:וזכר הנביא מפחיתות פרעה שעם היות שידע מביאת נבוכדנצר על ארצו הנה לא יצא לקראתו להלחם בו וזהו קראו שם ונתפרסם במצרים שאון רוצה לומר בושה ופחיתות גדול שפרעה מלך מצרים העביר המועד שהיה נועד למלחמה ולא יצא אליה וכדי בזיון וקצף, ופירש רש"י קראו שם במלחמה במקום מחנה בבל הכריזו פרעה מלך מצרים שאון רוצה לומר פרעה מלך מצרים שהיה שאון מגביה קול תשואות להתהלל בחיילותיו, הנה עתה העביר המועד ולא בא למלחמה, ולפי שלא היו מאמינים המצריים שיבוא נבוכדנצר אל ארץ מצרים לכן הוצרך הנביא להודיע על זה באומרו (יח) חי אני נאם המלך ה' צבאות שמו כי הוא המלך האמתי לא מלכי האדמה כי כתבור בהרים הוא דבר קיים שלא ישתנה ולא יזוז ממקומו, וככרמל שהר הכרמל נטוע על הים לא ימיש משם כן יבא רוצה לומר יבוא נבוכדנצר להחריב את ארץ מצרים ולא ישתנה ולא יזוז מביאתו שמה ולזה נטה יונתן בתרגומו, (יט) ולכן כלי גולה עשי לך יושבת בת מצרים שלוה ושקטה שתחשוב שתמיד תשב לבטח כי נוף שהיא עיר מלוכה למלך מצרים לשמה תהיה ונתצה ונשרפה באש תהיה מבלי שישאר בה יושב. והרד"ק פירש בשם אביו כי כתבור בהרים כמו שהר תבור מיועד לצוד שם ולפרוש שם רשתות וכמו שאמר ורשת פרושה על תבור (הושע ה, א) כן יצודו אותם הכשדיים, וכמו שעצי הכרמל יביאום בים כן יביא נבוכדנצר את המצריים בים בשביה.
פסוק כ:ולפי שמצרים היה מלכות נאה ויפה מאד קראו הנביא עגלה יפפיה רוצה לומר יפה מאד ומעודנת כעגלת מרבק, ואתה דע לך כי עם כל שמנך ודשנותך הנה קרץ שהוא לשון כריתה כמו מחומר קרצתי מצפון שהוא הצד שבבל היה בא בא וכדי לחזק האמת כפל הענין בא בא, (כא) ואמר שלא דיי שהמצריים אנשי הארץ היו עגלה יפפיה אבל בם שכיריה כל כך היו מתענגים ונוטים להנאות הגופיות שהיו כעגלי מרבק שהם העגלים שמפטמין ועומדים בבית כדי לפטמם לא יוציאו אותם החוצה, כן אותם השכירים יושבים בבתים אוכלים ושותים ואינם יוצאים להלחם והראיה על זה כי גם המה יפנו עורף במלחמה לנוס וזהו נסו יחדו לא עמדו כאילו יום אידם בא עליהם עת פקודתם ושהם בשעת המות ככה נסו ולא עמדו, (כב) קולה של מצרים כנחש ילך וצעקתה תשמע למרחוק כי בחיל ילכו הכשדיים עליהם ובקרדומות יבאו על מצרים לכרתם כעצים, (כג) כרתו יערה יש לפרשו מלשון צווי כמו חרבו מאד, יאמר הנביא כנגד הכשדיים הבאים על מצרים בקרדומות כרתו יערה של מצרים כי אתם יכולים לכורתה לפי שלא יחקר הרבוי והעוצם של הכשדיים כי רבו מארבה ואין להם מספר, ואם נפרש כרתו יערה מלשון עבר יהיה ענינו והנה הכשדים כרתו והכריתו כל יער מצרים בקרדומותיהם פעמים לפי שלא יחקר רבויים כי רבו מארבה וגומר, ועם היות שעדיין לא היה זה כן הוא דרך הנבואות שיזכרו פעמים רבות הדברים העתידים בלשון עבר לפי שהנבי' רואה אותם בביאור כאילו כבר היו בפעל לעיניהם.
פסוק כד:וכאשר יהיה זה תבוש ותכלם בת מצרים יען ניתנה ביד עם צפון שהם הכשדיים הבאים מבבל.
פסוק כה:ולפי שהיה כל זה למצרים בעונש מה שעשו לבני ישראל ובני יהודה בעזרה שנדרו לתת להם ושקרו באמונתם, לכן אמר ה' צבאות אלהי ישראל הנני פוקד אל אמון מנוא וכתבו המפרשים שהיא נוא שם עיר גדולה ואמון שם המלך והמולך בה, ות"י אמון כמו המון ותרגם מנו על אלסכנדריא הא אנא מסעיר על אתרגשות אלסכנדריא כי עם היות שאלסכנדריא זו שהיא היום בנאה אלסכנדוס מוקדון הנה קודם לכן היתה שמה על שפת יאור מצרים עיר שהיתה נקראת אלסכנדריא וכמו שכתבו המספרים הקדומים, והנה זכר אלסכנדריא ראשונה כפי פירוש המתרגם ואח"כ מלכות מצרים בכלל, לפי שהיא על שפת הים והבאים על מצרים ראשונה יפגעו בה, וזכר בפסוק הזה ב' פעמים על פרעה להגיד שבראשונה יבא פרעה אל אותה עיר שיקרא נוא למנוע את הכשדיים שלא יכנסו בה ולא יוכל לעכבם ויברח משם וישב במקום אחר בארץ מצרים למנעו ולא יוכל ג"כ ולזה ב' פעמים יברח ויהיה מנוצח, (כו) ובכלל אמר ונתתים ביד מבקשי נפשם שהם הכשדיים וביד נבוכדנצר ועבדיו שהם השרים הבאים עליהם, ואמנם אומרו ואחרי כן תשכון כימי קדם כבר פי' אותו יחזקאל שיהיה מקץ ארבעים שנה ולא אמר כימי קדם במעלתה כי הנה יחזקאל אמר והיה שם ממלכה שפלה אבל אמר שתשכון בארצו מבלי גלות כימי קדם.
פסוק כז:ואמנם אומרו ואתה אל תירא עבדי יעקב וגומר כבר נאמרה הנבואה הזאת למעלה בשנוי מלות מועטות, וענינה במקום הזה הוא כי הנה בני ישראל ובני יהודה בשמעם נבואת מצרים ושאחרי זמן מועט ישובו נגאלים לארצם למ' שנה ייראו ויפחדו לומר הנה אלה להיותם גולים לקרוב מארצם כי ממצרים ועד בבל מרחק מעט וקטון הוא שבו במהרה מפני זה לארצם, וגם שבו לפי שהיה הזמן קצר שישבו בגלות, אבל הגולים למרחקי ארץ וימים ושנים רבים מאד כמונו שגלינו מקצה הארץ ועד קצהו וזה לנו אלפים מן השנים באמת לא נשוב לארצנו עוד, הנה מפני זה דיבר הנביא על לב אנשי הגולה ואמר ואתה אל תירא עבדי יעקב שהוא מלכות יהודה, וכמו שאמר ישעיהו עליו בית יעקב לכו ונלכה באור ה' (ישעיה ב, ה) ולכן קראו עבדי לפי שהיה ביניהם מקדש ה' ועבודתו, ואמר ואל תחת ישראל על מלכות אפרים, ואפשר לומר שהוא כפל ענין והרצון ביעקב וישראל על האומה בכללה והוא היותר נכון. כי הנני מושיעך מרחוק רוצה לומר אע"פ שגלותך הוא למרחקי ארץ ולזמן רחוק כי הכל נכלל המקום והזמן במלת מרחוק ואינך גולה בקרוב ארצך כמצרים ולא בזמן מועט כמוהם הנני מושיעך בעת הגאולה, וגילה בזה שלא היה מנבא על שארית יהודה אשר הלכו למצרים ועברו על דבר השם ומצותו כי הם היו בקרוב, והוא היה מנבא לאותם בני יהודה שהלכו למרחוק ולזה אמר גם כן ואת זרעך מארץ שבים רוצה לומר מהארץ שהלכו שם בשבי, והנה אמר זה כדי למעט ג"כ ולאפוקי אותם שהלכו למצרים ברצונם ולא שבויי חרב כי לא יתקיים בהם הייעוד הטוב הזה כמו שיתקיים באותם שהלכו לבבל ולשאר ארצות המזרח ולארצות המערב שהלכו למרחוק והלכו בשבי, ולפי שמבני יהודה שבו מבבל אל ירושלם בפקידת בית שני לכן אמר ושב יעקב ולא אמר בשיבה הזאת ישראל והשיבה ההיא לא תתמיד שמה אבל אח"כ בזמן התשועה העתידה שקט רוצה לומר יעקב הנזכר ושאנן ישראל כי כלם ישובו וישבו לבטח על אדמתם ואין מחריד אותם כי לא ילכו עוד בגלות אחר כמו שהלכו מפקידת בית שני, (כח) ולפי שאולי ישאר עדיין פחד אחר בלבב הגולים שיקרה אליהם בארצות גלותם כאשר קרה ליהודים היושבים במצרים, כי בהתגבר מלך בבל עלה על מצרים והחריבה וכלה את כל הגוים שהיו בתוכה ושכן יהיה בארצות אחרות ששם נדחי יהודה וישראל שיעלו עליהם גוים אחרים להלחם אלו באלו ויחרימום ויגלו את ישראל הגולים ביניהם, הנה ע"ז חזר לומר כנגד האומות אתה אל תירא עבדי יעקב רוצה לומר אע"פ שייראו האומות מהכליה אתה אל תירא כי אתה עבדי ולכן אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה שכולם יכלו, ולא יזכר עוד שמם כאשר היום הזה כלים מואב ועמון פלשתים ועמלק והשאר אבל אותך לא אעשה כלה ושמך לא יסוף ויסרתיך כפי עונותיך במשפט ומדת הדין אבל נקה לא אנקך שהוא מלשון כריתה וכליה וכמ"ש ישעיהו (ישעיה סו, כב) כן יעמוד זרעכם ושמכם. והותרה בזה השאלה הד':
