פסוק א:וזה אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל־הַגּוֹיִם.
פסוק ב:הנבואה לְמִצְרַיִם — עַל־חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ, כך כינויו העברי של מֶלֶךְ מִצְרַיִם, כאֲשֶׁר־הָיָה עַל־נְהַר־פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ, כאֲשֶׁר הִכָּה אותו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה.
פסוק ג:הנביא רואה בחזונו את הקריאה להיערך לקרב: עִרְכוּ, סדרו מָגֵן וְצִנָּה, מגן גדול המקיף את הלוחם משלושה צדדים, וּגְשׁוּ לַמִּלְחָמָה.
פסוק ד:אִסְרוּ, רתמו את הַסּוּסִים וַעֲלוּ עליהם, הַפָּרָשִׁים, וְהִתְיַצְּבוּ בְּכוֹבָעִים, כובעי מתכת כעין קסדות, המשמשים להגנת אנשי הצבא. מִרְקוּ הָרְמָחִים, לִבְשׁוּ הַסִּרְיֹנוֹת, השריונות שעל גוף הלוחמים.
פסוק ה:מַדּוּעַ רָאִיתִי את המצרים והֵמָּה חַתִּים, נשברים, נבהלים ונְסוֹגִים אָחוֹר, וְגִבּוֹרֵיהֶם יֻכַּתּוּ, יישברו, וּמָנוֹס נָסוּ, ברחו וְלֹא הִפְנוּ פניהם מול אויביהם. רק מָגוֹר, פחד הם חווים מִסָּבִיב?! נְאֻם־ה'.
פסוק ו:אַל יָנוּס הַקַּל. קלי המרוץ המצרים, אל לכם לנוס כי לא תינצלו, וְאַל־יִמָּלֵט הַגִּבּוֹר. צָפוֹנָה עַל־יַד נְהַר־פְּרָת כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ.
פסוק ז:תיאור ציורי של החיל המצרי העצום העולה למלחמה: מִי־זֶה כַּיְאֹר יַעֲלֶה, וכַנְּהָרוֹת יִתְגָּעֲשׁוּ מֵימָיו?!
פסוק ח:והתשובה — מִצְרַיִם העם כַּיְאֹר יַעֲלֶה, וְכַנְּהָרוֹת יִתְגֹּעֲשׁוּ מָיִם. על הגאות השנתית של היאור ושלוחותיו, המשקָה את הארץ, מתבססים חייה של מצרים. על כן מצרים מגולמת ביאור, והיא עולה וגועשת כאילו בכוונתה לשטוף את העולם. וַיֹּאמֶר: אַעֲלֶה אֲכַסֶּה־אֶרֶץ, אֹבִידָה, אאבד עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ. וקריאה להסתערות:
פסוק ט:עֲלוּ הַסּוּסִים וְהִתְהֹלְלוּ, השתוללו ושעטו כלי הָרֶכֶב, וְיֵצְאוּ הַגִּבּוֹרִים — כּוּשׁ, כנראה באזור אתיופיה, וּפוּט, אולי המקום הנקרא בפי המצרים פונט ממערב למצרים, תֹּפְשֵׂי מָגֵן. אל המצרים נלוו חילות עזר ממדינות סמוכות. וְלוּדִים, שאינם תושבי לוד שבאסיה הקטנה אלא עם אחר שהתגורר קרוב למצרים, תֹּפְשֵׂי קשת, ודֹּרְכֵי קָשֶׁת. לחילות הזרים היה צבא כבד יחסית ואף יחידות של קשתים, מעין ארטילריה קלה של ימינו.
פסוק י:וְהַיּוֹם הַהוּא לַה' אֱלוֹהִים צְבָאוֹת יהיה יוֹם נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו, מאויביו המצרים. וְאָכְלָה אותם חֶרֶב, וְשָׂבְעָה וְרָוְתָה מִדָּמָם, כִּי זֶבַח לַה' אֱלוֹהִים צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ צָפוֹן אֶל־נְהַר־פְּרָת.
פסוק יא:מצרים הפצועה, עֲלִי אל גִלְעָד וּקְחִי צֳרִי, צמח, או תוצר של צמח, שהיה משמש הן לבושם הן לרפואה, בְּתוּלַת בַּת־מִצְרָיִם. גם אם את מנסה להיעזר בגורמים שונים, לַשָּׁוְא הִרְבֵּית רְפֻאוֹת, תְּעָלָה, מרפא אֵין לָךְ.
פסוק יב:שָׁמְעוּ גוֹיִם את קְלוֹנֵךְ, וְצִוְחָתֵךְ, צעקתך מָלְאָה הָאָרֶץ, כִּי־גִבּוֹר בְּגִבּוֹר כָּשָׁלוּ. גם גיבורי המצרים הבורחים נכשלו זה בזה מתוך בהלה, ויַחְדָּיו נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם.
פסוק יג:הנבואה הבאה מתארת את המלחמות בין מצרים ובבל שיתרחשו כנראה מאוחר יותר. הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, לָבוֹא, על בוא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכּוֹת אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם. כוונתו המקורית של נבוכדנאצר תתממש שנים רבות לאחר שקם למלוך. הוא לא רק יערוך קרבות נגד המצרים, אלא אף יגיע אל מצרים ויכבוש אותה בפועל.
פסוק יד:הַגִּידוּ בְמִצְרַיִם וְהַשְׁמִיעוּ בְמִגְדּוֹל וְהַשְׁמִיעוּ בְנֹף וּבְתַחְפַּנְחֵס, שלוש ערים מצריות, אִמְרוּ לצבא המצרי: הִתְיַצֵּב וְהָכֵן לָךְ, התכונן לקרב כִּי־אָכְלָה חֶרֶב סְבִיבֶיךָ.
פסוק טו:מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ, נסחפו רוכבי הסוסים שלך?! לֹא עָמַד — כִּי ה' הֲדָפוֹ. משמים נגזרה עליכם מפלה.
פסוק טז:ה' הִרְבָּה כּוֹשֵׁל, גַּם־נָפַל אִישׁ אֶל, על רֵעֵהוּ, וַיֹּאמְרוּ אנשי הצבא המצריים, ובעיקר צבאות העזר הזרים: קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל־עַמֵּנוּ וְאֶל־אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה, החרב המצערת, הגורמת ייסורים וכאב. כיוון שהפסדנו במלחמה, אין לנו סיבה להישאר כאן.
פסוק יז:קָרְאוּ שָׁם — באזור הקרבות על פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם, כינוי גנאי: שָׁאוֹן, מרעיש, ואין בו ממש, הֶעֱבִיר הַמּוֹעֵד, איחר את הזמן שנקבע לקרב. למלחמות גדולות באותם הימים נדרשה טקטיקה בשדה הקרב, אבל הן לא היו כרוכות באסטרטגיה מיוחדת. משום כך, לעתים קרובות קבעו מראש תאריך שבו ייערך קרב מכריע. כאן מבוזה פרעה על כך שאפילו לא הגיע בזמן המיועד.
פסוק יח:חַי־אָנִי, נְאֻם־הַמֶּלֶךְ, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, כִּי גורלכם חרוץ וברור כְּתָבוֹר בֶּהָרִים, כמו שהתבור בולט בין ההרים, שכן למרות שאינו הר גבוה, הוא בולט בצורתו על רקע סביבתו, וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא, הכרמל ניכר בכך שהוא מגיע עד הים.
פסוק יט:כְּלֵי גוֹלָה עֲשִׂי לָךְ, יוֹשֶׁבֶת בַּת־מִצְרָיִם. העם המצרי היושב לבטח, הכן לעצמך כלי נדודים כִּי העיר החשובה נֹף — לְשַׁמָּה, לשממה תִהְיֶה. וְנִצְּתָה, תחרב מֵאֵין יוֹשֵׁב.
פסוק כ:עֶגְלָה יְפֵה־פִיָּה מִצְרָיִם, קֶרֶץ, שחיטה, כיליון מִצָּפוֹן בָּא בָא, בוא יבוא. הגיע זמן שחיטתה של אותה עגלה יפהפיה.
פסוק כא:גַּם־שְׂכִרֶיהָ, שכירי החרב שבְקִרְבָּהּ, שעליהם נשענה, גורלם יהיה כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק, עגלים מפוטמים, כִּי־גַם־הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו ולֹא עָמָדוּ, כִּי יוֹם אֵידָם, שברם בָּא עֲלֵיהֶם, הגיעה עֵת פְּקֻדָּתָם, ענישתם.
פסוק כב:קוֹלָהּ של מצרים כּקול נשיפת נָּחָשׁ, נאקה ולחש מר יֵלֵךְ, יישמע, כִּי חיילי האויב בְחַיִל, בכוח יֵלֵכוּ, וּבְקַרְדֻּמּוֹת, גרזנים בָּאוּ לָהּ כְּחֹטְבֵי עֵצִים. היו בצבא הבבלי יחידות שהשתמשו בנשק לא קונבנציונלי.
פסוק כג:כָּרְתוּ האויבים את יַעְרָהּ, נְאֻם־ה', כִּי צבא האויב לֹא יֵחָקֵר, אי אפשר לבחון אותו ולהקיף את גודלו כִּי רַבּוּ מֵאַרְבֶּה, וְאֵין לָהֶם מִסְפָּר.
פסוק כד:הֹבִישָׁה, גרמה לעצמה בושה, אִכזבה בַּת־מִצְרָיִם משום שנִתְּנָה בְּיַד עַם־ צָפוֹן.
פסוק כה:אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי פוֹקֵד אֶל, על האליל אָמוֹן מִנֹּא. אמון היה במשך זמן האל הראשי של המצרים, ונוא היא עיר גדולה שנקראת לעתים נוא אמון, כלומר נוא של האל אמון. וְעַל־פַּרְעֹה וְעַל־מִצְרַיִם וְעַל־אֱלֹהֶיהָ וְעַל־מְלָכֶיהָ וְעַל־פַּרְעֹה וְעַל הַבֹּטְחִים בּוֹ. עם כל אלה אני עתיד לבוא חשבון.
פסוק כו:וּנְתַתִּים בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וּבְיַד עֲבָדָיו. אמנם המצרים יובסו במלחמתם עם הבבלים ויאבדו את עצמאותם למשך שנים רבות וְאולם אַחֲרֵי־כֵן, באחרית הימים תִּשְׁכֹּן מצרים כִּימֵי־קֶדֶם, תשוב להיות ממלכה בפני עצמה. נְאֻם־ה'.
פסוק כז:לסיום הנבואות על מצרים מתלווה הערה לישראל, החווים את התנגשותן של האימפריות הגדולות: וְאַתָּה אַל־תִּירָא, עַבְדִּי יַעֲקֹב, וְאַל־תֵּחַת, תפחד מכל המאורעות, יִשְׂרָאֵל, כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק, בגלותך הרחוקה והממושכת, וְאֶת־זַרְעֲךָ אושיע מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם, וְשָׁב יַעֲקוֹב מגלויותיו וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, וישב בשלווה, וְאֵין מַחֲרִיד.
פסוק כח:אַתָּה אַל־תִּירָא, עַבְדִּי יַעֲקֹב, נְאֻם־ה', כִּי אִתְּךָ אָנִי, כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָּׁמָּה. אחריב את כל העמים שגליתם אליהם — ובכללם מצרים ובבל, שעתה הן בשיא גדולתן ותפארתן, וְאֹתְךָ לֹא־אֶעֱשֶׂה כָלָה. אך אין פירוש הדבר שלא תיפגע כלל, שהרי — וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט, תעמוד במשפט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ, לא תהיה נקי מן הדין. ועם זאת, בשעה שהעמים האחרים יכלו ויאבדו, אתה תישאר קיים.
