פסוק א:כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת יוֹתֵר מִן הַמַּגִּיעַ לָהֶם בַּכֶּסֶף אֲשֶׁר הֵבִיאוּ לוֹ:
פסוק א:וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ לְדַעְתָּם, כִּי אָמַר לָהֶם, יָדַע אֲדֹנִי כִּי עָשָׂה לָכֶם חָמָס וַיְבַקֵּשׁ לְהֵטִיב לָכֶם, שֶׁאִם עָשָׂה זֶה כַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא לְדַעְתָּם, הָיָה לָהֶם הִתְנַצְּלוּת בַּגָּבִיעַ, שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה בַּכֶּסֶף, אֲבָל הָיָה לְדַעְתָּם, וְיָדְעוּ בַּכֶּסֶף כַּאֲשֶׁר יָדְעוּ בַּמַּשָּׂא, כִּי הִכִּירוּ כִּי נָתַן לָהֶם כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת. וְאִם הָיָה שֶׁלֹּא לְדַעְתָּם, אוּלַי טָעַן עֲלֵיהֶם כִּי הָיָה הַכֶּסֶף גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת מַטְמוֹן, וְלֹא יִתָּכֵן כֵּן בַּגָּבִיעַ, וּמִי יוּכַל לָדוּן עִם שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ. וְדַע כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת הַשּׁוֹבְרִים רַבִּים מְאֹד מִכָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמְהוּמוֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ, הָיוּ הַבָּאִים נוֹתְנִין שַׂקֵּיהֶם וְכַסְפֵּיהֶם לַמַּשְׁבִּיר, וְהוּא מוֹדֵד לָהֶם לְפִי הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בָּהֶם, וְהֵם לוֹקְחִים הַנִּתָּן לָהֶם, בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, וְעוֹד כִּי בֶּאֱמוּנָה הוּא עוֹשֶׂה. וְעַל כֵּן לָקְחוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שַׂקֵּיהֶם סְגוּרִים וְלֹא יָדְעוּ מָה בְּתוֹכָם גַּם בַּשֵּׁנִית:
פסוק ה:הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ לֹא הִזְכִּיר לָהֶם הַגָּבִיעַ, אֲבָל דִּבֵּר עִמָּהֶם כְּאִלּוּ בְּיָדוּעַ שֶׁהֵם לָקְחוּ הַגָּבִיעַ, וּלְכָךְ אָמַר, הֲלֹא זֶה שֶׁלְּקַחְתֶּם הוּא אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ. גַּם הֵם עָנוּ כְּאִלּוּ אֵינָם יוֹדְעִים מָה מְבַקֵּשׁ, "וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב", וְאָמְרוּ "אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ" כֶּסֶף אוֹ זָהָב גָּנוּב "וָמֵת":
פסוק ה:וְטַעַם אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ עֲלִילָה, לְהַגְדִּיל עֲלֵיהֶם הָאָשָׁם, כִּי הַגּוֹנֵב כּוֹס הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה בּוֹ בּוֹזֶה הַמַּלְכוּת, וְלֹא יוֹעִיל כִּי יַרְבֶּה שֹׁחַד וְתַשְׁלוּמִין:
פסוק ה:וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ כִּי אֵינֶנּוּ רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה הַכּוֹס שֶׁלּוֹ לַאֲחֵרִים, וַיִּשְׁאַל לַמְּנַחֲשִׁים עָלָיו, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "אִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹנִי", וְכַוָּנָתוֹ לוֹמַר כִּי עַל פִּי הַמְנַחֲשִׁים יָדַע שֶׁהֵם גְּנָבוּהוּ, וּלְכָךְ רָדַף אַחֲרֵיהֶם יוֹתֵר מִכָּל הַבָּאִים בְּבֵיתוֹ. וְכָל זֶה לְהִתְנַכֵּר בָּעִנְיָן, כַּאֲשֶׁר הִתְנַכֵּר בְּחַפְּשׂוֹ שֶׁהֵחֵל בַּגָּדוֹל וּבַקָּטֹן כִּלָּה:
פסוק י:גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא אַף זוֹ מִן הַדִּין אֱמֶת כְּדִבְרֵיכֶם כֵּן הוּא, שֶׁכֻּלְּכֶם חַיָּבִין בַּדָּבָר, עֲשָׂרָה שֶׁנִּמְצֵאת גְּנֵבָה בְּיַד אֶחָד מֵהֶן כֻּלָּן נִתְפָּשִׂין, אֲבָל אֲנִי אֶעֱשֶׂה לָכֶם לִפְנִים מִן הַשּׁוּרָה, אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ בִּלְבַד יִהְיֶה לִי עָבֶד, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ד:י'). וְאֵין לְשׁוֹן "גַּם עַתָּה" נוֹפֵל יָפֶה עַל הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה. וְאוּלַי יֹאמַר גַּם עַתָּה שֶׁכְּדִבְרֵיכֶם כֵּן הוּא הַמִּשְׁפָּט, אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד בִּלְבַד. אֲבָל יוֹסֵף אָמַר, "חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת", וְיוֹרֶה כִּי אֵין מִשְׁפָּטָם שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם נִתְפָּשִׂין בַּגְּנֵבָה, וְלָכֵן אָמַר "חָלִילָה לִּי", כִּי שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ אֲנִי, וְחָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת לָכֶם חָמָס, כִּי אֵין חִיּוּב בָּעֲשָׂרָה בְּהִמָּצֵא גְּנֵבָה בְּיַד אֶחָד מֵהֶם בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ, כִּי בְּהִוָּסְדָם יַחַד לָלֶכֶת לִגְנֹב וְלָקַח אֶחָד מֵהֶם אֶת הַגְּנֵבָה לְדַעַת כֻּלָּם, אָז יִתְחַיְּבוּ. וְהַנָּכוֹן כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה מַאֲשִׁים אֶת כֻּלָּם "לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה", "הֲרֵעוֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם", וְהֵם פָּטְרוּ עַצְמָם בְּאָמְרָם "אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ וָמֵת", כִּי הוּא הַגַּנָּב, וְגַם אֲנַחְנוּ הַנְּקִיִּים מִן הַגְּנֵבָה נִהְיֶה לַעֲבָדִים, הִנֵּה דַּעְתָּם לוֹמַר שֶׁהַגַּנָּב אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ הוּא לְבַדּוֹ הַיּוֹדֵעַ בַּגְּנֵבָה, כִּי אִם הָיוּ כֻּלָּם בַּגְּנֵבָה לָמָּה יָמוּת זֶה וְיִחְיוּ הֵם, רָאוּי שֶׁיָּמוּתוּ כֻּלָּם אוֹ יִהְיוּ כֻּלָּם עֲבָדִים, כִּי הַדִּין בָּהֶם שָׁוֶה, אֲבָל הֵם טוֹעֲנִים שֶׁלֹּא יָדְעוּ הָאֲחֵרִים בַּגְּנֵבָה, רַק קָנְסוּ אֶת עַצְמָם שֶׁיִּהְיוּ גַּם הֵם לַעֲבָדִים, וְלָכֵן אָמַר לָהֶם, גַּם עַתָּה שֶׁאַתֶּם נוֹעָדִים וְנִמְצָאִים יַחְדָּיו, כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא, אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ הוּא הַגַּנָּב וְהוּא לְבַדּוֹ הָרָאוּי לְהֵעָנֵשׁ וִיהִי לִי עֶבֶד, כִּי בְּתַשְׁלוּמָיו אֲנִי חָפֵץ יוֹתֵר מִמִּיתָתוֹ, וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּים, כִּי אוּלַי לֹא יְדַעְתֶּם בַּגְּנֵבָה כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם. אוֹ טַעַם "כֵּן הוּא" – כֵּן יִהְיֶה, גַּם עַתָּה שֶׁאֵין כֵּן הַמִּשְׁפָּט כְּדִבְרֵיכֶם כֵּן יִהְיֶה, וְכָמֹהוּ "וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ" (יהושע ב כא), טַעְמוֹ כֵּן יִהְיֶה, וְהוּא הַנָּכוֹן בְּעֵינַי, וְהוּא דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ"ב:ח') שֶׁאָמְרוּ, עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּמְצְאוּ בִּגְנֵבָה אֵין כֻּלָּם בְּסִירָה אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן וְכוּ'. נִתְכַּוְּנוּ לְמָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, לֹא כְּדִבְרֵי רַשִׁ"י. וְנוּכַל לְתַקֵּן לְדַעַת הָרַב, שֶׁאָמַר יוֹסֵף חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת, שֶׁאֶהְיֶה לָכֶם אֲנִי רַע מֵאֲשֶׁר עַל בֵּיתִי שֶׁפָּטַר אֶתְכֶם מִתְּחִלָּה וְאָמַר לָכֶם וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּים, כִּי אֲנִי אָקִים דְּבַר עַבְדִּי וַעֲצַת מַלְאָכִי אַשְׁלִים:
פסוק יח:יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר לֵאמֹר כִּי דְּבָרִים מוּעָטִים יְדַבֵּר, לֹא יִהְיוּ עָלָיו לָטֹרַח. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי "דָּבָר" הוּא הַתְּמוּרָה אֲשֶׁר יְחַלֶּה פָּנָיו לְהַחְלִיף בִּנְיָמִין אָחִיו בּוֹ, כִּי לֹא יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דָּבָר אַחֵר, וּשְׁאָר דְּבָרָיו פִּיּוּס וּבַקָּשָׁה לָזֶה:
פסוק יח:וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ יֹאמַר אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי עַל דְּבָרַי לְפָנֶיךָ:
פסוק יח:כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל אֲנִי מְדַבֵּר לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ אֲנִי מְדַבֵּר לִפְנֵי פַּרְעֹה:
פסוק יט:אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֹא יָדַעְתִּי טַעַם לַאֲרִיכוּת דִּבְרֵי יְהוּדָה בְּסִפּוּר מָה שֶׁהָיָה כְּבָר בֵּינֵיהֶם. וּמָה שֶׁאָמְרוּ רז"ל (ב"ר צג ו), וְכִי זוֹ הִיא שִׂימַת עַיִן שֶׁאָמַרְתָּ לָשׂוּם עֵינְךָ עָלָיו, אֵינָהּ טַעֲנָה, כִּי הַמּוֹשֵׁל שֶׁיְּצַוֶּה לְהָבִיא אָדָם לְפָנָיו לֹא יַעֲשֶׂה עַל מְנָת לִפְטֹר אוֹתוֹ מִן הָרָעוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה, וְכָל שֶׁכֵּן עַל הַגְּנֵבָה שֶׁיִּגְנֹב מִבֵּית הַמֶּלֶךְ הַגָּבִיעַ אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה בּוֹ. וּמִתְּחִלָּה כְּבָר שָׂם עֵינוֹ עָלָיו לְטוֹבָה וְקָרָא לוֹ שָׁלוֹם בִּדְבַר "אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי" (בראשית מ"ג:כ"ט), וְעָשָׂה לְכֻלָּם לִכְבוֹדוֹ מִשְׁתֶּה לְפָנָיו בְּבֵית הַמַּלְכוּת, וְהִרְבָּה מַשְׂאוֹת לָהֶם, וְנָתַן לָהֶם בָּר כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת יוֹתֵר מִן הַכֶּסֶף שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על בראשית מ"ד:א'), וּמָה לַעֲשׂוֹת לוֹ. וַאֲשֶׁר יֵרָאֶה לִי עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט שֶׁאֵינָם רַק תַּחֲנוּנִים לְהָעִיר רַחֲמָיו, כִּי חָשַׁב יְהוּדָה כִּי הָאֱלֹהִים הוּא יָרֵא כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ, וְכַאֲשֶׁר נָהַג עִמָּהֶם חֶמְלָה כִּירֵא חֵטְא לְנַחֵם אוֹתָם עַל הַצַּעַר שֶׁעָשָׂה לָהֶם (בראשית מ"ג:כ"ג), וְזֶה עִנְיַן הַסִּפּוּר, אָמַר לוֹ, אֲנַחְנוּ בְּאֹנֶס הִגַּדְנוּ בְּאָחִינוּ זֶה מִפְּנֵי שְׁאֵלַת אֲדֹנִי, וְלֹא הוֹדֵינוּ גַּם כֵּן לְהוֹרִידוֹ לְפָנֶיךָ כְּמִצְוָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה רַק אָמַרְנוּ כִּי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו, אֲבָל בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא אוֹתוֹ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב, כִּי אָמַרְתָּ לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי, לֹא רָצָה אָבִינוּ לִשְׁמֹעַ עַד הֱיוֹתֵנוּ כֻּלָּנוּ בְּסַכָּנָה לָשׁוּב לִשְׁבֹּר מְעַט אֹכֶל, וְאָז הוֹדָה בְּפַחַד וּבִדְאָגָה, וְעַתָּה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְלָכֵן תִּפָּל נָא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ לְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל הַזָּקֵן, וְקַח אוֹתִי תַּחַת הַנַּעַר לְעֶבֶד עוֹלָם, כִּי טוֹב אֲנִי מִמֶּנּוּ, וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה. וְזֶה טַעַם כָּל הַפָּרָשָׁה. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה "וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ" כִּנּוּי לְכָבוֹד, "וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ", וְכֵן "וְחָטָאת עַמֶּךָ" (שמות ה טז). וְיֵשׁ לוֹמַר עוֹד עַל דֶּרֶךְ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמְרוּ, זוֹ הִיא הֲשָׂמַת עַיִן, יֹאמַר "כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה", רָאוּי שֶׁתַּעֲמֹד בְּדִבּוּרְךָ וּבְתִיּוּרְךָ כִּי עַל פִּיךָ, הֵבֵאנוּ אוֹתוֹ בְּאֹנֶס גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר יַזְכִּיר, וּפָחַד לְפָרֵשׁ לוֹ יוֹתֵר אֲבָל יֵשׁ בְּסֵתֶר דְּבָרָיו שֶׁהָיָה מַעֲשֵׂה הַגָּבִיעַ תַּחְבּוּלָה מֵאִתּוֹ לְהַעֲלִילָם, כִּי לָמָּה יְבַקֵּשׁ לִרְאוֹתוֹ עַל כָּרְחָם, וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ"ג:ח'), אָמַר לוֹ יְהוּדָה, תֵּדַע לְךָ שֶׁבַּעֲלִילָה בָּאתָ עָלֵינוּ, כַּמָּה מְדִינוֹת יָרְדוּ לִקַּח אֹכֶל, כְּלוּם שָׁאַלְתָּ אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁשָּׁאַלְתָּ לָנוּ, שֶׁמָּא בִּתְּךָ אָנוּ מְבַקְּשִׁים אוֹ אֲחוֹתֵנוּ אַתָּה מְבַקֵּשׁ. יֹאמְרוּ כִּי זֶה הָיָה נִרְמָז בִּדְבָרָיו:
פסוק כא:וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם, הַטַּעַם שֶׁאֶרְאֶה אוֹתוֹ. וְלֹא מָצָאתִי בַּכָּתוּב שִׂימַת עַיִן עַל הָרְאִיָּה בִּלְבַד, "וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה" (ירמיהו כד ו), "קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע" (שם לט יב), כִּי לֹא צִוָּה אוֹתוֹ שֶׁיִּרְאֶנּוּ אַחַר שֶׁיִּקָּחֶנּוּ, אֶלָּא שֶׁיִּשְׁמֹר אוֹתוֹ וְיֵיטִיב לוֹ. אֲבָל נָדַר לָהֶם יוֹסֵף לַחְמֹל עָלָיו וּלְשָׁמְרוֹ, וְאִם לֹא נִזְכַּר בְּפֵרוּשׁ, כַּאֲשֶׁר יְקַצֵּר שָׁם בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר סִפֵּר יְהוּדָה בְּפָנָיו, וְלֹא הִזְכִּיר מַאֲסַר שִׁמְעוֹן וַעֲלִילַת מְרַגְּלִים אַתֶּם, דֶּרֶךְ מוּסָר אוֹ אֵימַת מַלְכוּת:
פסוק כב:וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם, וּמֵת אָבִיו. וְאִם כֵּן הָיָה אוֹמֵר לֹא יוּכַל אָבִינוּ לַעֲזֹב אֶת בְּנוֹ, וְעָזַב אֶת בְּנוֹ וּמֵת, אוֹ לֹא נוּכַל שֶׁיַּעֲזֹב הַנַּעַר אֶת אָבִיו, כִּי לֹא יִתְלוּ הַחֶמְלָה עַל אֲבִיהֶם בַּנַּעַר, כִּי הֵם יַחְזִיקוּהוּ כְּיֶלֶד לֹא יֵדַע בֵּין טוֹב לָרַע. אֲבָל פֵּרוּשׁ "לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו" – מִפְּנֵי נַעֲרוּתוֹ וֶהֱיוֹתוֹ יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים בְּחֵיק אָבִיו אֲשֶׁר אֲהֵבוֹ, וְאִם יַעַזְבֶנּוּ וְיָבֹא בַּדֶּרֶךְ יָמוּת הַנַּעַר:
פסוק כד:כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי אָמַר כִּי בְּבוֹאָם אֵלָיו מִיָּד הִגִּידוּ לוֹ שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ לִרְאוֹת פָּנָיו בְּלֹא אֲחִיהֶם הַקָּטָן, וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחוֹ, וְהָיָה מַנִּיחַ לוֹ שִׁמְעוֹן בְּמַאֲסָרוֹ, וְזֶה טַעַם "וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל", כִּי לֹא רָצָה לְהוֹדוֹת לְשַׁלְּחוֹ בְּכָל אֲשֶׁר אָמַרְנוּ עַד שֶׁדְּחָקוֹ הָרָעָב:
פסוק כז:אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי אִם יֹאמַר שֶׁהוּא יָחִיד לְאִמּוֹ, מָה טַעַם בָּזֶה שֶׁתֵּרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּרָעָה שְׁאוֹלָה אַחֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה בָּנִים רַבִּים וּבְנֵי בָּנִים, וְאִמּוֹ כְּבָר מֵתָה לֹא תִּבְכֶּה עָלָיו בְּפָנָיו. אֲבָל הַטַּעַם כִּי יַעֲקֹב לֹא לָקַח אִשָּׁה מִדַּעְתּוֹ רַק רָחֵל, וְזֶה טַעַם "יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי", כִּי לֹא נוֹלְדוּ לִי מֵאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא אִשְׁתִּי בִּרְצוֹנִי רַק שְׁנַיִם, וְשַׂמְתִּי אַהֲבָתִי בָּהֶם כְּאִלּוּ הֵם יְחִידִים לִי, וְהַשְּׁאָר כִּבְנֵי פִּילַגְשִׁים הֵם אֵלַי, "וְאָחִיו מֵת", וְזֶה לְבַדּוֹ בְּנִי יְחִידִי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי. וְלָכֵן יַקְדִּים הַכָּתוּב רָחֵל לְלֵאָה, "כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (רות ד יא), "וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה" (בראשית ל"א:ד'), כִּי הִיא הַקּוֹדֶמֶת בְּמַחְשַׁבְתּוֹ. וְאָמְרוּ הַמְּפָרְשִׁים כִּי לְכָךְ יֹאמַר בַּסֵּדֶר הַזֶּה (בראשית מ"ו:י"ט) "בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב", כִּי הִיא תִּקָּרֵא אִשְׁתּוֹ בֶּאֱמֶת בְּלֹא מִרְמָה. וּלְדַעְתִּי הָיָה זֶה מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּירָהּ שָׁם בֵּין הַשְּׁפָחוֹת, וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי כֵן (רמב"ן על בראשית ל"א:ל"ג):
פסוק כט:וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי אִם יִקְרָאֵהוּ אָסוֹן כְּאָחִיו תּוֹרִידוּ אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה, אוֹ "וְקָרָהוּ אָסוֹן", שֶׁיִּקְרֶנּוּ כֵן מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ נַעַר וָרַךְ וְלֹא נִסָּה לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (מב ד) "פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן", כִּי פֵּרוּשׁ אָסוֹן – מָוֶת מִקְרִית, כְּמֵתִים בִּידֵי אָדָם וְחַיָּה רָעָה אוֹ בְּשִׁנּוּי הָאֲוִיר בַּדֶּרֶךְ:
פסוק לב:כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר יֹאמַר כִּי יֵרֵד בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה עָלָיו, כִּי גַּם בְּכָל זֶה שֶׁאָמַרְנוּ לוֹ לֹא רָצָה הַזָּקֵן לְשַׁלְּחוֹ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי לוֹ עָרֵב עָלָיו וּבָטַח בִּי, וְעַל כֵּן יֵשֵׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחְתָּיו. וְאִם יִהְיֶה פֵּרוּשׁ "וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ" כִּפְשׁוּטוֹ, יֹאמַר אֲנַחְנוּ הַגּוֹרְמִים מִיתַת הַזָּקֵן בְּרָעָה, כִּי אֲנִי עָרַבְתִּי בּוֹ.
פסוק לד:וְאָמַר כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי לְהוֹדִיעוֹ כִּי יִבְחַר לִהְיוֹת עֶבֶד עוֹלָם מֵעֲלוֹתוֹ אֶל אָבִיו בִּלְתִּי הַנַּעַר, שֶׁלֹּא יוּכַל לִרְאוֹת בְּרָעָתוֹ כִּי יִבְכֶּה תָּמִיד וְיִתְאוֹנֵן עָלָיו כָּל הַיּוֹם. וְהִזְכִּיר זֶה שֶׁלֹּא יַחְשֹׁד אוֹתוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מִרְמָה בַּעֲבוּר שֶׁהוּא יֵדַע לִבְרֹחַ יוֹתֵר מִן הַנַּעַר:
