ואל יחר אפך, מכאן אתה למד כו' קשה מה צריך לימוד מכאן הא כן מפורשים דבריו אח"כ, ונראה דרמז לו בזה שלא יבין דבריו כפשוטן ממילא, לא יהיו קשות, כי מ"ש כי כמוך כפרעה הוא ל' חשיבות כמ"ש רש"י אחר זה לפי פשוטו, אלא ישפירוש אחר דהיינו כפירו' המדרש שאמר שיהרגוהו וע"כ ביקש תחילה שלא יהיה ברוגז עליו ממילא יבין שיש פירוש אחר במה שיאמר נוסף על הפשוט:
פסוק יח:
כי כמוך כפרעה, חשוב אתה בעיני כמלך. במקום פרעה שנזכר בפסוק כתב מלך לפי שבזה מחלק בין פשוטו למדרשו דבפשוטו הוי פרעה לחשיבות ולמדרש הוה לגנאי:
פסוק יח:
ע"י זקנתי שרה שעכבה לילה אחד. אע"ג דגבי שרה גרע טפי שלקחה לזנות יש לפרש דצרעת הוא דבר המפריד את האדם מבני חבורתו כמ"ש בדד ישב וגו' ומש"ה נלקה גם פרעה בצרעת בשביל שהפריד את שרה מן אברהם לילה אחד ה"נ כן סופך ללקות בצרעת על מה שאתה מפריד את בנימין ובזה ניחא מה שזכר רש"י שעכבה לילה אחד ולא אמר בשביל שלקח אותה דלא הקפיד אלא על מה שהפרידה:
פסוק כ:
ואחיו מת, מפני היראה היה מוציא שקר מפיו הא, מילתא קשיא טובא דהיאך יאמר מפני היראה דברים סותרים זא"ז בפני יוסף דלעיל אמר והאחד איננו פירש"י שאנחנו מבקשים אותו וכאן הוא אומר שהוא מת וא"ל שאחר הבקשה שמעו שמת דהא בתחלה נאמר לשון זה שהרי אמר מתחלה בעלילה כו' ואז אמרו ואחיו מת כי זה הוא תשובה על שאלת היש לכם אב וגו' ותו מ"ש אם היה אומר לו שהוא קיים כו' היאך אפשר לומר שהוא קיים זה ג"כ שקר דהא לא ידענו היכן הוא אם חי אם מת אלא ע"כ שהיה לומר לשון ספק כדלעיל והאחד איננו א"כ היאך סיים על זה ואמר הביאוהו אצלי התחת אלהים הוא להביא אותו כיון שגילה לו שהוא ספק חי. ותו קשה טובא דכאן אמר שהיה דואג שמא יאמר להביאו ולעיל אמרו הידוע נדע אשר ואמר הורידו אותו אלי משמע דלא היו מרגישים רק אחר שאמר יוסף הביאוהו ולא לפני זה:
פסוק כ:
ונראה לפרש דמאמר ואחיו מת אינו שקר בכוונה דאפשר שהיו רואים שבכל המקומות איננו ומסברא הוא מת דא"א שלא היה יכול לברוח ולחזור לאביו, ואמרו בדדמי כמו שמצינו גבי אשה שאמרה על בעלה שמת במלחמה מטעם שסברה כן ואומרת בדדמי, אלא השקר שזכר רש"י הוא מילתא אחריתי והוא זה, דבאו להוכיח אליו שהרגישו שבא עליהם בעלילה, בתחילה תיכף אע"פ שלא אמר עדיין מרגלים אתם מכח שאלת היש לכם אב ואח הודיעו לו הך מילתא ואחיו מת והיינו שלכאורה קשה מי הכריחם להזכיר כלל שיש עוד אח מת דהא עדיין לא שאלם למה לא נכנסתם בשער, אחד עד אח"כ אלא באותו פעם היה די להשיב לו שיש עוד אח אחד יהיה במקום שיהיה ואם יבין יוסף שהוא חי אצל אביו אין מכח זה חשש מורא. אלא אמרו כן דאילו יאמרו סתם ויהיה המשמעות שהוא חי אצל אביו יאמר הביאוהו דכיון שיש לו שני בנים מרחל ישלח אחד מהם ויהיה לו תנחומין משני הנשאר אצלו וא"כ יאמר הביאו לי אחד מהם שהוא הגדול דהיינו יוסף ויחזיק אצלו בנימין שהוא הקטן, ע"כ אמר ואחיו מת ולא נשאר אצלו רק בנימן וזה לא יבקש שיקחוהו מאביו ולא יהיה לו תנחומין במידי. וזה מפורש בלשון יש לנו אב זקן וילד כו'. דלכאורה בחנם נקטו האב כאן אלא לכוונה שזכרתי, דהאב מתנחם בזקנותו בהילד שאצלו והיינו סבורים שלא תבקש להביא אותו ואפ"ה לא הועילו דברינו ואמרת הורידוהו אלי וחשדתנו במרגלים מכח שלא נכנסנו בשער אחד והוכרחנו לומר והאחד איננו ובקשנוהו. כ"ז אמרו לפני יוסף והוא שקר שהרי באמת כשאמרו שיש לנו אח לא עלה במחשבתם שיצוה להביאו כמפורש לעיל שאמר להם יעקב למה הרעותם להגיד שיש לכם אח והשיבו הידוע נדע שיאמר הורידוהו אלי, וזהו השקר שהוציא מפיו לומר שהיו יראים שיאמר הורידוהו אלי נמצא הכל ניחא בס"ד: