פסוק יח:ויגש אליו יהודה. עמ״ש בזה בהך דזבחים דף קי״ח, ע״ב עיקר הדבר דיוסף רצה שהוא יהי׳ עיקר לבנימין, דגם בזמן שילה הו׳ עיקר בחלקו של בנימין, ואז אם הו׳ תורה עם עבודה במקום אחד הו׳ קיים, וכן יהודה רצה זה, אך שניהם לא הועילו, כי בנימין לא הסכים, רצון הבורא כן שיהי׳ גלות אחר גלות עד משיח במהרה, ואז יתגבר מבני יהודה משיח בן דוד אי״ה, זה הכוונה דהפטרה.
פסוק ל:ונפשו קשורה כנפשו. עיין שבת דף ס״ו גבי יש לו גיעגוע קושר כן (בגד) [כנגד] רצועה של תפילין ע״ש, עיין חולין דף פ״ט שרוך נעל, תפילין ע״ש.
פסוק לג:והנער יעל וגו׳. והנער יעל כו׳, דזה הו׳ מחלוקת בנזיר אם הו׳ קיים התנאי כיון דהוא לא הביאו, עיין נזיר דף י׳, והוא אמר לא הביאותיו אליך, ועיין גיטין דף ע״ד, ע״ב והא לא דלה ע״ש, ומ״ש יומא דף י״ג ונדרים דף כ״ז ע״ש. אך כיון דע״י שיהודה ישב אצל יוסף תחתיו שלחו יוסף הו׳ כמו שהוא הביאו, ע״ש מנחות דף ל״ט, ע״ב גבי ציצית דהו׳ מעשה, ועיין שבועות דף כ״ח, וחולין דף קל״א משתרשי, ועיין מנחות דף מ״ח גבי חולין בעזרה, ובדברי הרמב״ם בפה״מ פ״ה גבי מקומו מושכר, ועיין תוספות קדושין דף כ״ו, ד״ה בחבילי זמורות ע״ש, ומ״ש ב״מ דף י״ד, ועיין בע״ז דף ע״א ברש״י ע״ש.
פסוק לד:והנער איננו אתי. והנער כו׳, הנה מבואר במכות דף י״א, וב״ק, וסוטה דלכך עצמותיו מגולגלין כו׳, ועיין במה שהקשה הרא״ם ז״ל דלמה לא התיר לו יעקב ע״ש. אך באמת עיקר הוה בזה אם יהודה קיים הערבות, דהוא אמר שהוא יביא את בנימין, ובאמת בנימין נסע בגדר פרטי, לא טפל ליהודה, כי זה לא רצה יוסף, וכן בנימין לא נתרצה, וזה גדר רצועה שהוא מזבח, זבחים דף נ״ד וכ״מ, וכן בשילה מזבח כמבואר זבחים דף קי״ח ע״ש, וא״ש דיהודה מלך מ״מ בנימין לא רצה להיות כפוף תחתיו, ולו הוסיפו אות באו״ת כמבואר סוטה דף ל״ו ע״ב, והאות הזה הוה י׳ גדר הכמה, ומבואר בברכות יעקב דהוה זאב, וזה גדר מזבח, עיין זבחים דף נ״ד וסוכה דף נ״ו, ע״ב לוקס, וטורף מלפניו ולאחריו כמבואר במכילתא דשבת פ׳ יתרו. וכבר כתבתי בזה דזה גדר יעקב, בריש פ׳ ויצא, וזה נקרא ידיד כו׳, מנחות דף נ״ג, בהך דנדה דף ע׳, ע״ב נתן לאוהביו ממה שלפניו, ומבואר בתוספתא דחלקו הוה מקדים מכל ומאחר מכל בתוספתא שבועות פ״ח [צ״ל: שביעית פ״ז, ה״י] ע״ש. עכ״פ בנימין לא רצה כך, ועיין בנזיר דף ט׳, ע״ב פלוגתא דב״ש וב״ה אם זה הוה קיים התנאי, ועמ״ש יומא דף י״ג, וגיטין דף ע״ד הא לא דלה, ועיין בתוס׳ (שם ד״ה רבה), וזה הוה גדר לא עבר על תנאי ולא קיים והארכתי בזה, ולכן יעקב ס״ל דא״צ היתר ולא התיר לו. אך באמת על פי דין גבי חכם מ״מ לא קיים, ולכך הוה מגולגלין כל זמן עד זמן פטירת משה רבנו, הוה קטן מיעקב כמ״ש לעיל פ׳ ויצא, ועיין בספרי בהעלותך עניו מאד ולא מאבות, אך לפני מותו דנקרא איש הא׳ כו׳, אז הוה גדול כיעקב והתיר לו הנידוי זה ר״ל, ועיין מ״ק דף י״ז, ע״א דצריך גברא כמנדה ע״ש בזה ואכמ״ל. ועיין בהך דחולין דף כ״ג, ע״ב גבי היכי דהביא רק (העני) [שיאור] אם מהני, ושם להפך הוא עשה אך שהשני לא קיים, ועיין גיטין דף ל׳ הא פייסא, ועיין ב״ק דף קט״ז ירד להציל כו׳. וזה הוה להיפך מחלוקת גבי נשיא דיהודה, הביא נחשון בשביל שבטו, עיין בזה בספרי, אך הא קטורת של נחשון קלקלו נדב ואביהוא כת״י יומא דף מ״ז ודף נ״ג, וא״כ הוה צריך קטורת אחרת, והוה ספק להם מי צריך להביא אם השבט או נחשון, דאף דאמר להביא קרבן חבירו והביא בעזרה, מ״מ הא לא נפטר משנתקלקל, ופסק ג״כ משה רבנו ז״ל דצריך נחשון להביא דמ״מ עדיין לא יצא השבט, ולכך ג״כ נקט גבי נחשון ב״פ (הקריבה) [קרבנו] ר״ל שם ואכמ״ל.
