א כִּקְדֹ֧חַ אֵ֣שׁ הֲמָסִ֗ים מַ֚יִם תִּבְעֶה־אֵ֔שׁ לְהוֹדִ֥יעַ שִׁמְךָ֖ לְצָרֶ֑יךָ מִפָּנֶ֖יךָ גּוֹיִ֥ם יִרְגָּֽזוּ׃ ב בַּעֲשׂוֹתְךָ֥ נוֹרָא֖וֹת לֹ֣א נְקַוֶּ֑ה יָרַ֕דְתָּ מִפָּנֶ֖יךָ הָרִ֥ים נָזֹֽלּוּ׃ ג וּמֵעוֹלָ֥ם לֹא־שָׁמְע֖וּ לֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ עַ֣יִן לֹֽא־רָאָ֗תָה אֱלֹהִים֙ זוּלָ֣תְךָ֔ יַעֲשֶׂ֖ה לִמְחַכֵּה־לֽוֹ׃ ד פָּגַ֤עְתָּ אֶת־שָׂשׂ֙ וְעֹ֣שֵׂה צֶ֔דֶק בִּדְרָכֶ֖יךָ יִזְכְּר֑וּךָ הֵן־אַתָּ֤ה קָצַ֙פְתָּ֙ וַֽנֶּחֱטָ֔א בָּהֶ֥ם עוֹלָ֖ם וְנִוָּשֵֽׁעַ׃ ה וַנְּהִ֤י כַטָּמֵא֙ כֻּלָּ֔נוּ וּכְבֶ֥גֶד עִדִּ֖ים כָּל־צִדְקֹתֵ֑ינוּ וַנָּ֤בֶל כֶּֽעָלֶה֙ כֻּלָּ֔נוּ וַעֲוֺנֵ֖נוּ כָּר֥וּחַ יִשָּׂאֻֽנוּ׃ ו וְאֵין־קוֹרֵ֣א בְשִׁמְךָ֔ מִתְעוֹרֵ֖ר לְהַחֲזִ֣יק בָּ֑ךְ כִּֽי־הִסְתַּ֤רְתָּ פָנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נּוּ וַתְּמוּגֵ֖נוּ בְּיַד־עֲוֺנֵֽנוּ׃ ז וְעַתָּ֥ה יְהוָ֖ה אָבִ֣ינוּ אָ֑תָּה אֲנַ֤חְנוּ הַחֹ֙מֶר֙ וְאַתָּ֣ה יֹצְרֵ֔נוּ וּמַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ כֻּלָּֽנוּ׃ ח אַל־תִּקְצֹ֤ף יְהוָה֙ עַד־מְאֹ֔ד וְאַל־לָעַ֖ד תִּזְכֹּ֣ר עָוֺ֑ן הֵ֥ן הַבֶּט־נָ֖א עַמְּךָ֥ כֻלָּֽנוּ׃ ט עָרֵ֥י קָדְשְׁךָ֖ הָי֣וּ מִדְבָּ֑ר צִיּוֹן֙ מִדְבָּ֣ר הָיָ֔תָה יְרוּשָׁלִַ֖ם שְׁמָמָֽה׃ י בֵּ֧ית קָדְשֵׁ֣נוּ וְתִפְאַרְתֵּ֗נוּ אֲשֶׁ֤ר הִֽלְל֙וּךָ֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ הָיָ֖ה לִשְׂרֵ֣פַת אֵ֑שׁ וְכָל־מַחֲמַדֵּ֖ינוּ הָיָ֥ה לְחָרְבָּֽה׃ יא הַעַל־אֵ֥לֶּה תִתְאַפַּ֖ק יְהוָ֑ה תֶּחֱשֶׁ֥ה וּתְעַנֵּ֖נוּ עַד־מְאֹֽד׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת ציון

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
כקדח. ענין שריפה כמו אש קדחה באפי (דברים לב):
פסוק א:
המסים. מלשון המסה והמגה:
פסוק א:
תבעה. מל׳ אבעבעות:
פסוק א:
ירגזו. ענין תנועות הרעדה כמו רגזו ואל תחטאו (תהלים ד):
פסוק ב:
נזולו. נטפו:
פסוק ג:
האזינו. ענין שמיעה והוא מלשון אוזן:
פסוק ג:
זולתך. בלעדיך:
פסוק ג:
למחכה. ענין תקוה כמו לכן חכו לי (צפניה ג):
פסוק ד:
פגעת. ענין פגישה לרעה בהכאת נפש כמו וה׳ הפגיע בו (לעיל נג) שש. ענין שמחה:
פסוק ה:
ונהי. נהיה:
פסוק ה:
עדים. ענינו מופסד ובלוי ובדרז״ל המשמשת בעדים (נדה ב) ור״ל סמרטוטין:
פסוק ה:
ונבל. ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול (תהילים א׳:ג׳):
פסוק ה:
כעלה. עלי האילן:
פסוק ו:
מתעורר. מלשון הערה והתגברות:
פסוק ו:
להחזיק. לאחוז:
פסוק ו:
ותמוגנו. מלשון המגה והמסה:
פסוק ו:
ביד. ר״ל בעבור:
פסוק ז:
החומר. טיט היוצר:
פסוק ז:
יוצרנו. יאמר על יוצר חרס ועל הבריאה המוחלטת:
פסוק י:
הללוך. מלשון הלול ושבח:
פסוק י:
מחמדינו. מל׳ חמוד ואהוב:
פסוק י:
לחרבה. מל׳ חורבן:
פסוק יא:
תתאפק. ענין התחזקות ואמצות הלב:
פסוק יא:
תחשה. ענין שתיקה כמו עת לחשות (קהלת ג):
פסוק יא:
ותעננו. מלשון עינוי: