א כִּקְדֹ֧חַ אֵ֣שׁ הֲמָסִ֗ים מַ֚יִם תִּבְעֶה־אֵ֔שׁ לְהוֹדִ֥יעַ שִׁמְךָ֖ לְצָרֶ֑יךָ מִפָּנֶ֖יךָ גּוֹיִ֥ם יִרְגָּֽזוּ׃ ב בַּעֲשׂוֹתְךָ֥ נוֹרָא֖וֹת לֹ֣א נְקַוֶּ֑ה יָרַ֕דְתָּ מִפָּנֶ֖יךָ הָרִ֥ים נָזֹֽלּוּ׃ ג וּמֵעוֹלָ֥ם לֹא־שָׁמְע֖וּ לֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ עַ֣יִן לֹֽא־רָאָ֗תָה אֱלֹהִים֙ זוּלָ֣תְךָ֔ יַעֲשֶׂ֖ה לִמְחַכֵּה־לֽוֹ׃ ד פָּגַ֤עְתָּ אֶת־שָׂשׂ֙ וְעֹ֣שֵׂה צֶ֔דֶק בִּדְרָכֶ֖יךָ יִזְכְּר֑וּךָ הֵן־אַתָּ֤ה קָצַ֙פְתָּ֙ וַֽנֶּחֱטָ֔א בָּהֶ֥ם עוֹלָ֖ם וְנִוָּשֵֽׁעַ׃ ה וַנְּהִ֤י כַטָּמֵא֙ כֻּלָּ֔נוּ וּכְבֶ֥גֶד עִדִּ֖ים כָּל־צִדְקֹתֵ֑ינוּ וַנָּ֤בֶל כֶּֽעָלֶה֙ כֻּלָּ֔נוּ וַעֲוֺנֵ֖נוּ כָּר֥וּחַ יִשָּׂאֻֽנוּ׃ ו וְאֵין־קוֹרֵ֣א בְשִׁמְךָ֔ מִתְעוֹרֵ֖ר לְהַחֲזִ֣יק בָּ֑ךְ כִּֽי־הִסְתַּ֤רְתָּ פָנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נּוּ וַתְּמוּגֵ֖נוּ בְּיַד־עֲוֺנֵֽנוּ׃ ז וְעַתָּ֥ה יְהוָ֖ה אָבִ֣ינוּ אָ֑תָּה אֲנַ֤חְנוּ הַחֹ֙מֶר֙ וְאַתָּ֣ה יֹצְרֵ֔נוּ וּמַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ כֻּלָּֽנוּ׃ ח אַל־תִּקְצֹ֤ף יְהוָה֙ עַד־מְאֹ֔ד וְאַל־לָעַ֖ד תִּזְכֹּ֣ר עָוֺ֑ן הֵ֥ן הַבֶּט־נָ֖א עַמְּךָ֥ כֻלָּֽנוּ׃ ט עָרֵ֥י קָדְשְׁךָ֖ הָי֣וּ מִדְבָּ֑ר צִיּוֹן֙ מִדְבָּ֣ר הָיָ֔תָה יְרוּשָׁלִַ֖ם שְׁמָמָֽה׃ י בֵּ֧ית קָדְשֵׁ֣נוּ וְתִפְאַרְתֵּ֗נוּ אֲשֶׁ֤ר הִֽלְל֙וּךָ֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ הָיָ֖ה לִשְׂרֵ֣פַת אֵ֑שׁ וְכָל־מַחֲמַדֵּ֖ינוּ הָיָ֥ה לְחָרְבָּֽה׃ יא הַעַל־אֵ֥לֶּה תִתְאַפַּ֖ק יְהוָ֑ה תֶּחֱשֶׁ֥ה וּתְעַנֵּ֖נוּ עַד־מְאֹֽד׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
כקדוח אש המסים. שמסו אחרים כאש שהיא קודחת, וכמים שהאש תבעה אותם, מגזרת אבעבועות (שמות ט' ט'), כן ירגזו גוים מפניך:
פסוק ב:
בעשותך. הטעם כאשר היית עושה:
פסוק ב:
ונראות. והוא תאר השם על דרך ועשיר יענה עזות (משלי י"ח כ"ג):
פסוק ב:
[לא נקוה]. לא היינו מקוים לראות כמוהם:
פסוק ב:
[ירדת וגו']. וכשהיית יורד אז מפניך נזולו ההרים, והטעם כי עשית כבר ככה:
פסוק ג:
ומעולם לא שמעו. השומעי', ולא האזינו, גם עין לא ראתה אלהים זולתך אשר יעשה למחכה לו, אשר יחכה לו:
פסוק ד:
פגעת. הטעם אם היית כועס, היית פוגע את הצדיקים, כטעם עומד בפרץ (תהלים ק"ו כ"ג), או יהיה פי' פגעת, היית מקבל פיוס הצדיקים, כמו לא אפגע אדם (ישעיהו מ"ז ג', נ"ג י"ב):
פסוק ד:
וטעם שש, הצדיק שהיה שש בך:
פסוק ד:
בדרכיך יזכירוך. בדרכים שהורתנו [צ"ל שהורת] לנאמן בית:
פסוק ד:
[הן אתה וגו']. והנה עתה קצפת אתה ואנחנו היינו חוטאים, או טעמו כשהיית קוצף ואנחנו כבר חטאנו:
פסוק ד:
בהם. בעבור הצדיקים לעולם הפרת הקצף:
פסוק ד:
ונושע. והיינו נושעים, והנה נושע על זמן עומד:
פסוק ה:
ונהי. ועתה היינו כטמא כולנו:
פסוק ה:
עדים. כמו יאכל עד (בראשית מ"ט כ"ז), כי בגד השלל הוא מגואל בדמים:
פסוק ה:
ונבל. להתחבר נו"ן השורש, כי הוא מגזרת נובלת עליה (ישעיהו א' ל'), עם נו"ן סימן המדבר חסר נו"ן השורש, ואפס על משקלו:
פסוק ו:
ואין וגו'. מתעורר, נלחם, תאר השם:
פסוק ו:
להחזיק. ידו בך:
פסוק ו:
ותמוגנו. מגזרת נמוגו כל יושבי כנען (שמות ט"ו ט"ו):
פסוק ז:
ועתה. הטעם עשה עמנו כרצונך כי אין כח בידינו, כי אנחנו כחומר:
פסוק ח:
אל וגו'. כי הרבה קצפת:
פסוק ח:
עמך. אנחנו היום:
פסוק ט:
ערי וגו'. הבט כי אנחנו עמך וראה ערים שקדשת בשמך הם חרבות:
פסוק י:
בית. הוא בית השם:
פסוק י:
אשר הללוך אבותינו. הטעם המשוררים:
פסוק יא:
העל וגו'. תחשה, כמו ומה תחריש, והטעם לא תמהר להושיענו: