פסוק א:והיה האש והענן כל כך כקדוח אש המסי' שהאש הגדול והחזק יקרא אש המסים שממיס כל דבר כן היה קודח ובוער האש ההוא על הר סיני, והיתה האש כל כך חזקה עד שתבער המים, וגזרת הכתובים כולם היא באומרו להודיע שמך לצריך כלומר האם קרעת שמים ועשית כל זה כדי להודיע שמך לצריך בנתינת התורה וקבלת עשרת הדברות, ואם שם באותו מעמד מפניך גוים ירגזו כמו שאמרו ויחרד כל העם אשר במחנה (שמות יט, יז) הנה באמת לא עשית דבר מזה להודיע שמך לצריך כי אם להודיע שמך לנו ולא רגזו גוים מפניך אבל ישראל רגזו וחלו ומפני זה אינו מהראוי שצרינו בוססו מקדשנו ובאו גוים בנחלתך ואנחנו גלינו משם. וסיפר מגדולת הנוראות ההם שנעשו בסיני שהיו כ"כ נפלאות עד שלא היו מקוים שיעשה אותם כי הדבר שאינו אפשרי להיות לא תפול עליו התקוה ולזה אמר (ב) בעשותך נוראות לא נקוה רוצה לומר והנה היה כל זה שזכרנו כאשר עשית הנוראות שלא היינו מקוים אותם באותו מעמד שירדת על הר סיני ומפניך הרים נזולו (ג) שהיו כל כך נוראות שמעולם לא שמעו אנשים ולא האזינו וגם עין לא ראתה אלקי' זולתך שיעשה אותו אלוה למחכה לו מה שאתה עשית לנו שלא נקוה, הנה אם כן עשה הערך הזה מהתקוה והעדר התקוה לפי שיותר ראוי הוא שיעשה האלוה חסד ורחמים למי שמקוה ממה שיעשה למי שלא יקוה, ולכן היה היפוי כח שעשה האל לנו שלא נקוה נוראות שלא עשה אלוה אחר מעולם למקוה ומחכה לו וה"ר אברהם בן עזרא פירש מעולם לא שמעו ולא האזינו ועין לא ראתה אלקים זולתך שיעשה למחכה לו מה שיחכה.
פסוק א:אמנם בפרק אין עומדין (ברכות לד, ב) דרשו חכמים ז"ל אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה, והיא דרשה זרה מאד כפי טבע הכתוב כי איך ילמוד רבי יוחנן ממנו מה שלא כיוון בו הנביא בשום צד אלא אם יפרשו הכתוב הזה על השכר הנפשיי אשר יגיע לחסידי ישראל באמצעות התורה ושמירתה, ויהיה לפי זה פירוש הכתוב שבתורות הנמוסיות יסדרו היושר המדיניי אבל לא ייעדו בשכר ועונש נפשיי ולכן אמר בעשותך נוראות לא נקוה רוצה לומר מלבד שעשית אותם נוראות שלא היינו מקוים אותם כשירדת ומפניך הרים נזולו, הנה יש עוד זכר נפשיי לפעולתינו ואמנם מה הוא אין הפה יכולה לדברו כי מעולם לא שמעו ולא האזינו ענינו שהוא הדבוק בעולם העליון, ועין נביא מן הנביאים לא ראתה זולתך אלקים ולא השיג מה שיעשה האל למחכה לו באותו שכר אחרון, וכבר נתנו טעם החכמים למה לא יוכלו הנביאים לשער ולהשיג תענוג העולם הבא כאשר ישיגו עונג ימות המשיח והוא לפי ששכר זמן המשיח הוא לגוף ולנפש יחד ולכן מאותו צד שהוא גשמי אפשר שיציירם הדמיון, אמנם עונג העולם הבא הוא רוחני כולו ולכן לא יוכל הדמיון שהוא כח גשמי לציירו, והותרה בזה השאלה החמישית. וכן אמרו באותו פרק מאי עין לא ראתה אמר ריב"ל זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית רבי שמואל בר נחמני אמר זה עדן.
פסוק ד:פגעת את שש וכו' עד נדרשתי ללא שאלו. הנה הכתובים האלה זרים מאד בדבריהם והמובחר ממה שאמרו המפרשים בהם הוא שיהיה פגיעה לשון מיתה כלומר סלקת והרגת הצדיקים שהיו ששים במצותיך ועושים צדק והיו זוכרים אותך בדרכיך שהם שלש עשרה מדות, הן אתה קצפת ונחטא כלומר וכשהיית קוצף עלינו בעבור שחטאנו לפניך בהם עולם ונושע רוצה לומר באותם הצדיקים היינו סומכים כל ימי עולם ועל ידי תפלותיהם היינו נושעים, אמנם עתה בגלות אחרי שאפסו הצדיקי' והחסידים ההם היינו כטמא כולנו וגומר, ופירוש ונחטא אחר שחטאנו כמו וירם תולעים ויבאש (שמות טז, כ) אחר שבאש. והראב"ע פירש פגעת את שש היית מקבל פיוס הצדיקי' מלשון ולא אפגע אדם, והפירושים האלה אין דעתי סובלם מכמה פנים מהם אמרו פגעת את שש ואם היתה הכוונה שש במצות הנה העיקר חסר מן הספר, וגם אם היתה הכוונה כדברי רש"י שהיה שש לעשות צדק שזכר יקשה למה תאר את הצדיקים בשש והוא תואר בלתי ראוי ולא מורגל, ומהם שאמר שש ועושה צדק בלשון יחיד ובדרכיך יזכרוך בלשון רבים ואם כולו על צדיקי הדור נאמר היה ראוי להיות כולו בלשון יחיד או כולו בלשון רבים, גם אומרו בדרכיך יזכרוך קודם לכן קצפת ונחטא הוא בלתי ראוי כי החטא הוא הקודם והקצף הוא הנמשך אחריו והתפלה וזכירת הדרכים הוא אחר כך והתשועה היא הבאה באחרונה, ולכן היה ראוי לסדרם כן בכתובים האלה לא שיזכור התפלה בראשונה באומרו ועושה צדק בדרכיך יזכרוך ואחר כך קצף האל ואחר כך חטא ישראל והתשועה סמוכה לחטא, ועוד יחזור אל החטא באומרו ונהי כטמא כולנו, גם יקשה להם אומרו וכבגד עדים כל צדקותינו כ"א היו מתודי' עונותיהם ואומרים שלא ידו נגעה בם אלא עונותיהם הטו אלה כמו שפירשו ותמוגגנו ביד עווננו איך יאמרו כל צדקותינו.
פסוק ד:ולכן אחשוב אני בפירושם דבר אחר והוא שפגעת הוא מלשון כי תפגע שור אויבך (שמות כג, ד) ושש ענינו ששון כי עם היותו שם התואר כמו שש אנכי על אמרתך (תהלים קיט, קסב) הנה נוכל לפרשו שם דבר כי הוא על משקל של שהוא משרש שיל והוא שם דבר כאומרו ויכהו שם האלקים על השל (שמואל ב' ו, ז), ויהיה ענין זה המאמר שפושעי ישראל היו מתלוננים ומיחסים לשם יתברך כל הרעה אשר באה עליהם ולא לעונותיהם וכאלו היו אומרים כנגד השם מעיקרא מאי סברת ולבסוף מאי סברת כשהיו ישראל במצרים מאי סברת לשוש עליהם לטוב להוציאם מעבדות לחירות האם אז פגעת ומצאת במקרה כדרך האדם המוצא ממון ששון ושמחה ושמחת בה ולכן היית עושה צדק, והנה מפני כן היו אנשי אותו הדור טובים וישרים בלבותם בדרכיך יזכרוך כי אתה היית סבה להיותם טובים, ועתה בסוף מאי סברת שהן אתה מעצמך קצפת עלינו מבלתי סבה ובעבור קצפך היינו כולנו חוטאים כי כאשר יקצוף האדון בעבדיו לא יישר בעיניו דבר ממה שיעשו והם ג"כ יאבדו דרך ויהיו לפניו חטאים האם אפשר שבהיות העולם בשנויים האלה היינו יכולין להיות נושעים לא באמת אבל (ה) היינו כטמא כולנו וכבגד עדים רוצה לומר מלוכלך ומאוס מוסר מלפני כל הבריות היו כל צדקותינו כי אעפ"י שעשינו צדקות לא נחשבו לפניך והיו לעינך כבגד עדים, ונבל כעלה כולנו כי כמו העלה הנבל כן היה מלכות יהודה וישראל ועונינו אז נזכרו והיו חזקים עד שכרוח ישאונו, ועוננו חסר יו"ד הרבים מהמכתב ואם בזמן שפגעת את שש אנשי הדור ההוא בדרכיך יזכרוך והיו מתפללים לך (ו) הנה עתה אינו כן שאין קורא שמך ואין אד' מתעורר להחזיק לך בתפלתו וכל זה לפי שהסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו כי בעבור שראינו אותך שרוי בכעס אין שום אדם שיעורר לבו לגשת אליך לבקש מלפניך, הנה א"כ היתה תלונת האנשים האלה שטובתם והצלחתם לא היתה בסבת זכות קודם ורעתם לא בסבת עונות קודמים אבל שהש"י היה התחלת הכל כי הוא בהיותם במצרים כאלו פגש ששון ושמחה וישמחוהו ומתוך שמחתו היה עושה צדק ומתוך כך היו מתישרים בני הדור ומתפללים אליך ובדרכיך יזכרוך, אמנם עתה הן אתה קצפת כלומר מעצמך מבלי סבה ומזה נמשך שבהיותך בקצף עלינו נחטא אנחנו, ומפני זה היתכן רצה לומר בהיות השנוים האלה פעם בששון ופעם בקצף בעולם נושע זה בלתי אפשר כי כאשר יכעס המלך בעבדיו הנה כל אשר יעשו לפניו לא יישר בעיניו ויחשב להם לעון וזהו ונהי כטמא כולנו וכבגד עדים כל צדקותינו כי הצדקות אשר עשינו היית מואס בהם כאלו הם בגד עדים, ומפני זה אין קורא בשמך וגומר. הנה התבארו הכתובים האלה ואתה הראית לדעת שכפי מה שפירשתי לא יפלו עליהם הספקות שנתחייבו לדברי המפרשים.
פסוק ז:ואחר תלונתם זו סדרו תפלתם ועתה ה' אבינו אתה אנחנו החומר ואתה יוצרנו רוצה לומר זכור נא כי אתה אבינו וכמו שהאב יתן הצורה בחומר שהוא דם האשה וזרעה ככה אנחנו החומר ואתה יוצרנו רוצה לומר נותן הצורה בנו, ועוד שאף אותו חומר אתה יצרתו וזהו ומעשה ידך כולנו כלומר החומר והצורה כולנו מעשה ידיך, וכוונו עוד בזה המאמר לומר אתה אבינו ואין האב מואס את הבן אבל מיסרו כדי לתקנו ואנחנו בידך כחומר ביד היוצר כי אתה תתן בנו הצורה שתרצה כי מעשה ידך כולנו מסכים לדבריהם הראשונים שבהיותו רוצה בעמו יהיו כולם צדיקים וטובים, (ח) ולכן אל תקצוף ה' עד מאד ואל לעד תזכור עון רוצה לומר אל תקצוף זמן יותר מרובה ממה שקצפת עד כה ואם תעשה כן לא תזכור עונותינו לעד, ויש לך שלש סבות לשוב לשוש עלינו לטוב האחד, מפאת ישרא' שהם עמך ונחלתך ועל זה אמר הן הבט נא עמך כולנו כלומר לא נתערבו עמנו אומות אחרות כי עמך בני יעקב בחירך אנחנו כולנו מבלי ערב רב. והסבה השנית, לזכות ארץ ישראל כמו שאמרת והארץ אזכור ועל זה אמר (ט) ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה כי הנה אמר ראשונה בכלל ערי קדשך היו מדבר וחזר לפרט הערים היותר קדושות מהן באומרו ציון וירושלם שהיתה שוממה מבלי בניה. והסבה השלישית, היא מפני קדושת בית המקדש ועל זה אמר (י) בית קדשנו ותפארתנו וגומר היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה כי הנה אמר בית קדשנו ותפארתנו על חצרות בית המקדש וההיכל ולכן אמר אשר הללוך אבותינו ששם היו מהללים הלוים והכהנים שם עובדים ומתפללים שם בני ישראל, ועל קדש הקדשים אמר וכל מחמדינו היה לחרבה, ויעד הנביא בזה שמקום בית המקדש לא יבנה ויכונן עד זמן הגאולה וכן היה כי עם היות שבאו הגוים בנחלתו פעם מבני אדום ופעם מבני ישמעאל הנה לא מלאם ולא נתנם האלקים לבנות בית במקום המקודש הראשון, ועל שלשת הסבות האלה אמר (יא) העל אלה תתאפק ה' תחשה ותעננו רוצה לומר איך תוכל להתאפק על ישראל ועל הארץ הקדושה ועל מקום בית המקדש תחשה ותשתוק כאלו אינך שומע צעקתינו ותעננו בגלות הזה עד מאד.
