פסוק א:רוח ה' אלקים עלי וכו' עד שוש אשיש בה'. מפני שהנביא ייעד למעלה על הגאולה ייעודים ורמז להם לישראל שתהיה לעתים רחוקים ולזמן ארוך מאד באומרו אני השם בעתה אחישנה לכן סמך אליו רוח ה' אלקים עלי יען משח ה' אותי וגומר כאומר אף על פי שגאולה זו זמנה ארוך לא תתיאשו ממנ' ולא תכזיבו דברי כי אינ' דברי אנוש אבל הם דברי ה' הנכבד שרוח נבואה היה עלי בבשורות הישועה ועניניה ומשח ה' אותי כלומר יחדני יותר מכל הנביאים לבשר ענוים שהם ישראל לחבוש לנשברי לב רוצה לומר לחבוש מכות וצרות הגלות לאותם שהם בו נשברי לב, כי עם היות שהלב אינו מקבל פירוק חבור ולא שבירה הנה המשיל צרות גלות ישראל לשבירת הלב לפי שאין לה תרופה בדרך טבע כ"א בדרך נס אלקי וכמאמר המשורר הרופא לשבורי לב (תהלים קמז, ג), וביאר מהו שבירת הלב ואמר שהוא הגלות ולכן תהיה תרופתו לקרא דרור לשבויים שהם ישראל ולאסורים בכור עוני יקרא פקח קוח רוצה לומר פתיחת המאסר כי הגלות והשעבוד הוא מלקוח ולכן פתיחתו וביטולו יקרא פקח קוח.
פסוק ב:ועוד זכר שמשחו לקרא שנת רצון לה' ויום נקם כי כמו שהיו מכריזים את שנת היובל כן משח ה' את הנביא לקרא ולהכריז שתהיה שנת רצון על עמו ויום נקם לאלקינו על אויביו, והענין שיש לגלות עת מוגבל בו תהיה הגאולה בהכרח לנקום נקמת ה' מצריו ולגאול את עמו ואמר הנביא על עצמו לשון משיחה לפי שהוא אות על היחוד כמו שאמר ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך (מלכים א' יט, טז), והוא גם כן מענין הגדולה וכמו שזכרתי למעלה, ואמר שהיה התכלית בכל ההודעה והבשורה הזאת לנחם כל אבלים שהם בני ירושלם המתאבלים עליה, ולא לבד לנחמם בדברים אבל בפועל והוא אומרו (ג) לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר, והנה בכתוב הזה יראה שחסר ענין השימה כי הוא אמר בנתינה לתת להם פאר תחת אפר וכן אמר שמן ששון תחת אבל מעטה תהלה תחת רוח כהה אבל לשום לאבלי ציון לא זכר מה ישים ואפשר לפרש שהוא כולל לכל הדברים שזכר אחר כך שישים לאבלי ציון ויתן להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל וגומר, ואולי שמפני שאמר לנחם כל אבלים לכן על הנחמה ההיא אמר לשום לאבלי ציון שישים להם תנחומין, וכן יתן להם פאר תחת האפר שהיו מעלין על ראשיהם בגלות וכן שמן ששון תחת האבל שהיה להם וכן מעטה תהלה במעלה הרמה שיקנו תחת הרוח כהה שהיה להם בגלותם כי כל אלה הם משלים יפים, וכפל הענין במלות שונות עד שמפני עוצם מעלתם יקרא להם אילי הצדק כפי צדקתם מטע ה' להתפאר כפי דבקותם בו.
פסוק ד:עוד זכר שמשחו השם להודיע ולבשר שבגאולתם יבנו חרבות עולם רוצה לומר ערי ישראל שהיו חרבות מקדם וארצות שהיו שוממות מדורות ראשונים הם יקוממו אותם ויחדשו ערי חורב רוצה לומר ערים שהיו חרבות והיו שוממו' מדור ודור יחדשו אותם וכל ההרדפות האלה הם ליפוי המליצה.
פסוק ה:וזכר שגם כן משח אותו ה' לבשר הכנעת האומות לישראל עד שיעמדו זרים ורעו צאנם ונכרים יהיו עובדים שדותיהם וכרמיהם כדי שבני ישראל לא יתעסקו בדבר מהעבודות הגסות רק לעבוד את ה' הנכבד בתורתם ותפלתם ועל זה אמר (ו) ואתם כהני השם תקראו כלומר אבל אתם לא תהיו רועי צאן ולא עובדי אדמה כי אם עובדי גבוה כהני השם ומשרתי אל עליון, וכן יהיה שמכם, וכדי שתהיו פנויים לעבודת השם יתב' לכן חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו שפירושו תתגדלו ותתרוממו, (ז) ואמנם אומרו תחת בשתכם משנה וגומר אפשר לפרשו במקום שהייתם בגלות בבושת ובחרפה יהיה לכם משנה כבוד ונחלה ושמחה, ויהיה הכתוב קצתו לנכח תחת בשתכם וקצתו לשון נסתר ירונו חלקם תהיה להם וכולו על ישראל. ויותר נכון לפרש תחת בשתכם בגלות משנה מהבושה והכלימה והאומות ירונו חלקם ושמחים בכלימת ישראל לכן אותם האומות בארצם משנה וכפל מאותו בושת וכלימה יירשו ולישראל יהיה בהפך ששמחת עולם תהיה להם כי כמו שהאומו' היו מרננים בבושת ישראל וכלמתם כן ישראל שמחת עולם תהיה להם כאשר יירשו האומות בארצם משנה וכפל מהכלימה והבושה אשר קבלו ישראל בידיהם, (ח) והנה יהיה זה לפי שאני ה' אוהב משפט ומודד מדה כנגד מדה ושונא גזל בעולה, ופירשו המפרשים שאפילו בעולה הנקרבת על גבי המזבח הקדוש ברוך הוא שונא הגזל וכמו שאמר והבאתם גזול (מלאכי א, יד) וכל שכן שאהיה אוהב המשפט בין בני אדם, ולי נראה עולה מלשון מעלה שהקדוש ברוך הוא אוהב משפט ושונא הגזל והחמס שעושה אותה אומה מהאומות מתוך מעלתה לנכנעים תחתיה ולכן ונתתי פעולתם של האומו' באמת ואמנם לישראל ברית עולם אכרות להם (ט) באופן שיהיה נודע בגוים זרעם וצאצאיהם שהיו בגלות בתוך העמים הנה עתה אחרי גאולתם כל רואיהם יכירום שהם זרע ברך ה'. והמפרשים פירשו ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים על בני ישראל אחרי הגאולה כשילכו בארצות הגוים לטייל או לסחורה שיהיו נודעים ונכרים שהם זרע ברך ה'. והותרה בזה השאלה הה'.
פסוק ה:ובספרי אמרו ואתם כהני ה' תקראו חביבין ישראל כשהוא מכנן אינו מכנן אלא בכהונה שנאמר ואתם כהני ה' תקראו, חביבין כהנים כשהוא מכנן אינו מכנן אלא במלאכי השרת שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, וכן דרשו בפסיקתא ונודע בגוים זרעם אל תהי קורא זרעם אלא זרועם שהקדוש ברוך הוא עתיד ליתן להם נצחון על אויביהם ומי עומד עליהם בזרוע הקדוש ברוך הוא שנאמר ה' חננו לך קוינו היה זרועם לבקרים אותם שמשכימין בכל בקר לבקש רחמי' על הישועה ונתאבלו על ציון ודרך דרש הוא.
פסוק י:שוש אשיש בה' וכו' עד מי זה בא מאדום. אחרי שניבא הנביא על הגאולה העתידה ונקמת האומות ושמשחו הקב"ה ויחדו מבין שאר הנביאים לבשר כ"ז לבני הגולה יותר בשלימות מהם זכר דברי ירושלם והאומה והוא אומרו שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי ר"ל האמנתי אמונה קיימת שיבא עת וזמן שלא אשב בחשך כאשה מתאבלת על מת אבל בהפך שאז שוש אשיש שמחה כפולה בה' המרחם אותי עד שמפני זה תגל נפשי באלקי שהוא מדת הדין, כי תהיה כ"כ שמחת הגאולה עד שישמח לבי במה שעבר עלי מהגלות מפני שבעבורו זכיתי לגאולה והוא אומרו כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כי בעבור זאת התשועה והגאולה שיעשה ה' עמהם בצדקתו ישמח ויגל ישראל. והרר"י קמחי פי' שאמר שוש אשיש בה' תגל נפשי ב' לשונות של שמחה כנגד מדת הדין ומדת רחמים שזכר, וכאשר זכר מדת רחמים אמר שוש אשיש שכולל הגוף והנפש אך במדת הדין אמר תגל נפשי לפי שהנפש היא עליוני' ומקבלת ייסורין יותר מהגוף ובגלות לא היו להם כי אם טובות נפשיות ובתורה ובמצות בלבד, ולכן אמר על הגלות תגל נפשי באלקי שאותה הגילה לא תיוחס אלא לנפש לבדה, ואמר כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני להגיד שעשה הקב"ה לישראל כמו שיעשה המלך לעבדו האוהב אותו שהאיש אשר המלך חפץ ביקרו ילבישהו מבגדיו וכמ"ש האיש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך (אסתר ו, ז - ח) וגו' כן הש"י שנאמר בו וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו ילביש לישראל מאותם הבגדים היקרים ע"כ ישמח ויגיל, והוא אומרו כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כי עם היות שהישע והצדקה היו בערכו ית' כשרין וככובע בהלחמו בגוים ההם הנה בערך ישראל לא יהיו אלא כמו בגדי הכה"ג בעת עבודתו ולכן אמר בגדי ישע מעיל צדקה ולא זכר שרין ולא כובע, ואמר במעיל יעטני לפי שהאדם לובש בגדיו ומתעטף עליהם כמעיל, והנה המשיל ענינו לחתן ולכלה שהם דמויים מתחלפים בבחינות מתחלפות כי כנגד המלביש שהוא הש"י אמר כחתן יכהן פאר וכנגד האומה אמר וככלה תעדה כליה, וכבר ידעת שבמשלי שה"ש המשיל תמיד הקב"ה לחתן וכנסת ישרא' לכלה, וזה הנביא עצמו אמר ג"כ וכמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך (לקמן סב, כה), ויהיה פי' הכ' כמו החתן שמכין את הפאר וכמו הכלה שתעדה כליה ותכשיטיה וכ"ז אמר לבאר ששון הגאולה והותרה בזה השאלה הו'.
פסוק י:עוד זכר אחר זה הששון השני שהיה להם מהגלות ע"ד מ"ש למעלה אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, וע"ז אמר כאן (יא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח ר"ל שהיה ישראל בגלותו וגאולתו כמו הארץ אשר תוציא צמחה וכגנה שזרועה תצמיח שהנה יצמיח אותם אחרי ההפסד שיפסד הזרע ראשונה ואח"כ יצמח כן היו ישראל בגלות שראשונה הגיעו לתכלית ההפסד והאבדון ואז ה' אלקים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים, וכמו שגרגיר החטה הנזרעת אחרי הפסדו יצאו ממנו גרגרים רבים יותר יפים וטובים ממנו כן יהיה ענין העם בהקרבותו בימי תשועתו, וכמו שצמיחת הזרעים והצמחים יש לה עת וזמן מוגבל כן ה' אלקים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים בזמנו המוגבל, והסתכל אמרו כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח שאמר תוציא צמחה מעצמה מבלי זריעה וזרועיה תצמיח הם הנזרעים כי לזה קרא' זרועיה שבזה גלה הנביא שהיו לגאולה ב' זמנים כמו שכבר הודעתיך פעמים רבות. הא', זמן האפשרות. והאחר, זמן החיוב. ולכן אמר כנגד זמן החיוב והעת הגזו' כי כארץ תוציא צמחה שהארץ תוציא הצמח מעצמה מבלי זריעה שהוא משל לגאולה שתהיה בעתה מבלי זריעת התשובה והמעשים טובים וזכות הדור, ועל זמן האפשרות אמר וכגנה זרועיה תצמיח שישראל יזרעו התשובה והמע"ט והש"י יצמיח מהם הגאולה.
פסוק י:ואפשר עוד לפרש הפסוקים האלה בדרך אחר והוא מפני שהנביא יעד לישראל בגאולתם ובדבקות השכינה בהם ואהבת הש"י לעמו יותר מבראשונה לכן אמר שוש אשיש בה' רוצה לומר שישיש וישמח בדבקות האלקי כי הוא העיקר לפי שזו היא שמחה נפשיית וזהו אמרו תגל נפשי באלקי וביאר הכתוב שהשמחה והששון אשר יהיה לישראל בה' תבא כאשר ילביש' בגדי ישע ומעיל צדקה יעטם כי אז בזמן הגאולה והתשועה ישוב ה' לשוש עליהם לטוב בדבקות שכינתו ואז יגילו וישמחו בו. וכבר פירשו הכתוב הזה בפסיקת' רבתי שאמרו שם שוש אשיש בה' כתי' זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו אין אנו יודעים במה לשמוח אם בהיום אם בהב"ה בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך וכה"א שוש אשיש בה', משל למטרונה שהלך בעלה ובנה וחתנה למדינת הים אמרו לה באו בניך אמרה להם ישמחו כלותי הרי חתניך ישמחו בנותי כיון שאמרו לה הרי בעליך אמרה להם הא חדוה שלימה כך הנביאים אמרו לה לירושלם בניך מרחוק יבאו והיא אומרת ישמח הר ציון בנותיך על צד תאמנה והיא אומרת תגלנה בנות יהודה וכיון שאמרו הנה מלכך יבא לך היא אומרת הא חדוה שלמה שוש אשיש בה'. ע"כ. הנה הסכימו בפירוש שוש אשיש בה' למה שפרשתי באחרונה.