תנ"ך על הפרק - ישעיה סא - היחסים בין ישראל והגויים בזמן הגאולה / הרב עדיאל לוי שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה סא

395 / 929
היום

הפרק

ר֛וּחַ אֲדֹנָ֥י יְהוִ֖ה עָלָ֑י יַ֡עַן מָשַׁח֩ יְהוָ֨ה אֹתִ֜י לְבַשֵּׂ֣ר עֲנָוִ֗ים שְׁלָחַ֙נִי֙ לַחֲבֹ֣שׁ לְנִשְׁבְּרֵי־לֵ֔ב לִקְרֹ֤א לִשְׁבוּיִם֙ דְּר֔וֹר וְלַאֲסוּרִ֖ים פְּקַח־קֽוֹחַ׃לִקְרֹ֤א שְׁנַת־רָצוֹן֙ לַֽיהוָ֔ה וְי֥וֹם נָקָ֖ם לֵאלֹהֵ֑ינוּ לְנַחֵ֖ם כָּל־אֲבֵלִֽים׃לָשׂ֣וּם ׀ לַאֲבֵלֵ֣י צִיּ֗וֹן לָתֵת֩ לָהֶ֨ם פְּאֵ֜ר תַּ֣חַת אֵ֗פֶר שֶׁ֤מֶן שָׂשׂוֹן֙ תַּ֣חַת אֵ֔בֶל מַעֲטֵ֣ה תְהִלָּ֔ה תַּ֖חַת ר֣וּחַ כֵּהָ֑ה וְקֹרָ֤א לָהֶם֙ אֵילֵ֣י הַצֶּ֔דֶק מַטַּ֥ע יְהוָ֖ה לְהִתְפָּאֵֽר׃וּבָנוּ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם שֹׁמְמ֥וֹת רִֽאשֹׁנִ֖ים יְקוֹמֵ֑מוּ וְחִדְּשׁוּ֙ עָ֣רֵי חֹ֔רֶב שֹׁמְמ֖וֹת דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃וְעָמְד֣וּ זָרִ֔ים וְרָע֖וּ צֹאנְכֶ֑ם וּבְנֵ֣י נֵכָ֔ר אִכָּרֵיכֶ֖ם וְכֹרְמֵיכֶֽם׃וְאַתֶּ֗ם כֹּהֲנֵ֤י יְהוָה֙ תִּקָּרֵ֔אוּ מְשָׁרְתֵ֣י אֱלֹהֵ֔ינוּ יֵאָמֵ֖ר לָכֶ֑ם חֵ֤יל גּוֹיִם֙ תֹּאכֵ֔לוּ וּבִכְבוֹדָ֖ם תִּתְיַמָּֽרוּ׃תַּ֤חַת בָּשְׁתְּכֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה וּכְלִמָּ֖ה יָרֹ֣נּוּ חֶלְקָ֑ם לָכֵ֤ן בְּאַרְצָם֙ מִשְׁנֶ֣ה יִירָ֔שׁוּ שִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם תִּֽהְיֶ֥ה לָהֶֽם׃כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֹהֵ֣ב מִשְׁפָּ֔ט שֹׂנֵ֥א גָזֵ֖ל בְּעוֹלָ֑ה וְנָתַתִּ֤י פְעֻלָּתָם֙ בֶּאֱמֶ֔ת וּבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם אֶכְר֥וֹת לָהֶֽם׃וְנוֹדַ֤ע בַּגּוֹיִם֙ זַרְעָ֔ם וְצֶאֱצָאֵיהֶ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעַמִּ֑ים כָּל־רֹֽאֵיהֶם֙ יַכִּיר֔וּם כִּ֛י הֵ֥ם זֶ֖רַע בֵּרַ֥ךְ יְהוָֽה׃שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃כִּ֤י כָאָ֙רֶץ֙ תּוֹצִ֣יא צִמְחָ֔הּ וּכְגַנָּ֖ה זֵרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ כֵּ֣ן ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ וּתְהִלָּ֔ה נֶ֖גֶד כָּל־הַגּוֹיִֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב עדיאל לוי שליט

היחסים בין ישראל והגויים בזמן הגאולה

וּבָנוּ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם שֹׁמְמ֥וֹת רִֽאשֹׁנִ֖ים יְקוֹמֵ֑מוּ וְחִדְּשׁוּ֙ עָ֣רֵי חֹ֔רֶב שֹׁמְמ֖וֹת דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃
וְעָמְד֣וּ זָרִ֔ים וְרָע֖וּ צֹאנְכֶ֑ם וּבְנֵ֣י נֵכָ֔ר אִכָּרֵיכֶ֖ם וְכֹרְמֵיכֶֽם׃ 
וְאַתֶּ֗ם כֹּהֲנֵ֤י יְ-הוָה֙ תִּקָּרֵ֔אוּ מְשָׁרְתֵ֣י אֱ-לֹהֵ֔ינוּ יֵאָמֵ֖ר לָכֶ֑ם חֵ֤יל גּוֹיִם֙ תֹּאכֵ֔לוּ וּבִכְבוֹדָ֖ם תִּתְיַמָּֽרוּ׃
(ישעיה סא ד-ו)

השלבים הראשונים של הגאולה יתאפיינו בבניה מאסיבית של הארץ שהייתה שוממה, "וּבָנוּ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם שֹׁמְמ֥וֹת רִֽאשֹׁנִ֖ים יְקוֹמֵ֑מוּ", ובמקביל יסייעו הגויים בעבודות אחרות, מרעה הצאן והחקלאות (ה"תאילנדים" ולפניהם "הפלסטינאים") כדי שיתאפשר לישראל לעסוק בעבודת הקודש, כי הם "ממלכת כהנים". ושבט לוי כידוע אינו עוסק במלאכות חולין לפרנסתו, שכן "ה' הוא נחלתו".


תַּ֤חַת בָּשְׁתְּכֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה וּכְלִמָּ֖ה יָרֹ֣נּוּ חֶלְקָ֑ם לָכֵ֤ן בְּאַרְצָם֙ מִשְׁנֶ֣ה יִירָ֔שׁוּ שִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם תִּֽהְיֶ֥ה לָהֶֽם׃
כִּ֣י אֲנִ֤י יְ-הוָה֙ אֹהֵ֣ב מִשְׁפָּ֔ט שֹׂנֵ֥א גָזֵ֖ל בְּעוֹלָ֑ה וְנָתַתִּ֤י פְעֻלָּתָם֙ בֶּאֱמֶ֔ת וּבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם אֶכְר֥וֹת לָהֶֽם׃
(ישעיה סא ז-ח)

שני הפסוקים מבטיחים עמידה וקיום לגאולה.

פסוק ז' מנמק את רצון הבורא להשיב לישראל את כבודם הלאומי שאבד בגלות, כשאת מקומו לקחו ההשפלה היתרה, "מִשְׁנֶ֔ה", בחינת "נחמו נחמו עמי... כפליים".

בפסוק ז' הנימוק הוא מצד ישראל וסבלם. לעומת זאת בפסוק ח', ההנמקה לגאולת עולמים באה מצד מידותיו של ה', שהאומות שעשקו את ישראל שלא כדת שנואות הן לפני המקום. וישראל, ששילמו בגופם את מחיר הדבקות בה', ראוי הוא שיגמול להם שכר אמונתם - וְנָתַתִּ֤י פְעֻלָּתָם֙, שכרם, בֶּאֱמֶ֔ת, באופן שיש בו קיום.

שני הפסוקים נחתמים בצורה דומה:

"שִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם תִּֽהְיֶ֥ה לָהֶֽם׃",

"וּבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם אֶכְר֥וֹת לָהֶֽם׃".


וְנוֹדַ֤ע בַּגּוֹיִם֙ זַרְעָ֔ם וְצֶאֱצָאֵיהֶ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעַמִּ֑ים כָּל־רֹֽאֵיהֶם֙ יַכִּיר֔וּם כִּ֛י הֵ֥ם זֶ֖רַע בֵּרַ֥ךְ יְ-הוָֽה׃
(ישעיה סא ט)

הקושי בפסוק זה הוא בזירת ההתרחשות. לכאורה מקומם של ישראל בזמן הגאולה הוא ארץ ישראל, וכמו שכתוב בפסוק ז' בפרקנו: "לָכֵ֤ן בְּאַרְצָם֙ מִשְׁנֶ֣ה יִירָ֔שׁוּ". אם כן כיצד יוודעו ישראל בַּגּוֹיִם֙ ובְתוֹךְ הָעַמִּ֑ים כזֶרַע בֵּרַ֥ךְ יְ-הוָֽה? רד"ק עונה על כך תשובה מעניינת:

וְנוֹדַ֤ע בַּגּוֹיִם֙ – כשילכו בארצות הגויים לטייל או לסחורה אף על פי שלא יצטרכו, יהיו נודעים לרוב הכבוד והגדולה שיהיה להם... באמרם וְנוֹדַ֤ע בַּגּוֹיִם֙ זַרְעָ֔ם וְצֶאֱצָאֵיהֶ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעַמִּ֑ים, כי הם הבחורים שילכו לתאותם לראות ארצו הגויים.

ואפשר ליישב את הקושי אחרת, ש"בַּגּוֹיִם֙" ו"בְּת֣וֹךְ הָעַמִּ֑ים". אינו מחייב שישראל יהיו שם, אלא ששמעם יצא למרחוק, ובקרב הגויים יספרו על גודל הצלחותיהם בעת הגאולה. הנה כי כן יתקיים בהם מה שהובטח לאברהם אבינו: "והיה ברכה", פירוש: היה דוגמא וסמל להצלחה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך