היחסים בין ישראל והגויים בזמן הגאולה

וּבָנוּ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם שֹׁמְמ֥וֹת רִֽאשֹׁנִ֖ים יְקוֹמֵ֑מוּ וְחִדְּשׁוּ֙ עָ֣רֵי חֹ֔רֶב שֹׁמְמ֖וֹת דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃
וְעָמְד֣וּ זָרִ֔ים וְרָע֖וּ צֹאנְכֶ֑ם וּבְנֵ֣י נֵכָ֔ר אִכָּרֵיכֶ֖ם וְכֹרְמֵיכֶֽם׃ 
וְאַתֶּ֗ם כֹּהֲנֵ֤י יְ-הוָה֙ תִּקָּרֵ֔אוּ מְשָׁרְתֵ֣י אֱ-לֹהֵ֔ינוּ יֵאָמֵ֖ר לָכֶ֑ם חֵ֤יל גּוֹיִם֙ תֹּאכֵ֔לוּ וּבִכְבוֹדָ֖ם תִּתְיַמָּֽרוּ׃
(ישעיה סא ד-ו)

השלבים הראשונים של הגאולה יתאפיינו בבניה מאסיבית של הארץ שהייתה שוממה, "וּבָנוּ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם שֹׁמְמ֥וֹת רִֽאשֹׁנִ֖ים יְקוֹמֵ֑מוּ", ובמקביל יסייעו הגויים בעבודות אחרות, מרעה הצאן והחקלאות (ה"תאילנדים" ולפניהם "הפלסטינאים") כדי שיתאפשר לישראל לעסוק בעבודת הקודש, כי הם "ממלכת כהנים". ושבט לוי כידוע אינו עוסק במלאכות חולין לפרנסתו, שכן "ה' הוא נחלתו".

תַּ֤חַת בָּשְׁתְּכֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה וּכְלִמָּ֖ה יָרֹ֣נּוּ חֶלְקָ֑ם לָכֵ֤ן בְּאַרְצָם֙ מִשְׁנֶ֣ה יִירָ֔שׁוּ שִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם תִּֽהְיֶ֥ה לָהֶֽם׃
כִּ֣י אֲנִ֤י יְ-הוָה֙ אֹהֵ֣ב מִשְׁפָּ֔ט שֹׂנֵ֥א גָזֵ֖ל בְּעוֹלָ֑ה וְנָתַתִּ֤י פְעֻלָּתָם֙ בֶּאֱמֶ֔ת וּבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם אֶכְר֥וֹת לָהֶֽם׃
(ישעיה סא ז-ח)

שני הפסוקים מבטיחים עמידה וקיום לגאולה.

פסוק ז' מנמק את רצון הבורא להשיב לישראל את כבודם הלאומי שאבד בגלות, כשאת מקומו לקחו ההשפלה היתרה, "מִשְׁנֶ֔ה", בחינת "נחמו נחמו עמי... כפליים".

בפסוק ז' הנימוק הוא מצד ישראל וסבלם. לעומת זאת בפסוק ח', ההנמקה לגאולת עולמים באה מצד מידותיו של ה', שהאומות שעשקו את ישראל שלא כדת שנואות הן לפני המקום. וישראל, ששילמו בגופם את מחיר הדבקות בה', ראוי הוא שיגמול להם שכר אמונתם - וְנָתַתִּ֤י פְעֻלָּתָם֙, שכרם, בֶּאֱמֶ֔ת, באופן שיש בו קיום.

שני הפסוקים נחתמים בצורה דומה:

"שִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם תִּֽהְיֶ֥ה לָהֶֽם׃",

"וּבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם אֶכְר֥וֹת לָהֶֽם׃".

וְנוֹדַ֤ע בַּגּוֹיִם֙ זַרְעָ֔ם וְצֶאֱצָאֵיהֶ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעַמִּ֑ים כָּל־רֹֽאֵיהֶם֙ יַכִּיר֔וּם כִּ֛י הֵ֥ם זֶ֖רַע בֵּרַ֥ךְ יְ-הוָֽה׃
(ישעיה סא ט)

הקושי בפסוק זה הוא בזירת ההתרחשות. לכאורה מקומם של ישראל בזמן הגאולה הוא ארץ ישראל, וכמו שכתוב בפסוק ז' בפרקנו: "לָכֵ֤ן בְּאַרְצָם֙ מִשְׁנֶ֣ה יִירָ֔שׁוּ". אם כן כיצד יוודעו ישראל בַּגּוֹיִם֙ ובְתוֹךְ הָעַמִּ֑ים כזֶרַע בֵּרַ֥ךְ יְ-הוָֽה? רד"ק עונה על כך תשובה מעניינת:

וְנוֹדַ֤ע בַּגּוֹיִם֙ – כשילכו בארצות הגויים לטייל או לסחורה אף על פי שלא יצטרכו, יהיו נודעים לרוב הכבוד והגדולה שיהיה להם... באמרם וְנוֹדַ֤ע בַּגּוֹיִם֙ זַרְעָ֔ם וְצֶאֱצָאֵיהֶ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעַמִּ֑ים, כי הם הבחורים שילכו לתאותם לראות ארצו הגויים.

ואפשר ליישב את הקושי אחרת, ש"בַּגּוֹיִם֙" ו"בְּת֣וֹךְ הָעַמִּ֑ים". אינו מחייב שישראל יהיו שם, אלא ששמעם יצא למרחוק, ובקרב הגויים יספרו על גודל הצלחותיהם בעת הגאולה. הנה כי כן יתקיים בהם מה שהובטח לאברהם אבינו: "והיה ברכה", פירוש: היה דוגמא וסמל להצלחה.