שוש אשיש
שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽי-הוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽא-לֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃
כִּ֤י כָאָ֙רֶץ֙ תּוֹצִ֣יא צִמְחָ֔הּ וּכְגַנָּ֖ה זֵרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ כֵּ֣ן ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ וּתְהִלָּ֔ה נֶ֖גֶד כָּל־הַגּוֹיִֽם׃
(ישעיה סא י-יא)
שני דימויים לפנינו:
1. בגדי חתן וכלה מפוארים
2. צמיחת הזרעים
החתן והכלה ובגדיהם שובי הלב משמשים דימוי נאות למושג שמחת החידוש. בפרק ג' בנבואת "בנות ציון" נמנו עשרים וארבעה תכשיטים שכלה מתקשטת בהם. המפונקות שבירושלים היו מורגלות להתייפות באופן מוגזם ומוחצן, וסופן שכל התפארת הזאת תילקח מהן, בבוא צבא אשור. "ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים והשביסים והשהרונים...".
בפרקנו מחזיר ישעיהו לירושלים את שנטל ממנה שם.
דימוי הצמחים מעלה לפנינו תמונה של התקדמות והתפתחות ורומז אולי לשלב שני בהתקשרות החתן והכלה, והיא פרי אהבתם, ילדיהם. ניתן לחלק את דברי הנביא לשנים כך (מלבי"ם):
| שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽי-הוָ֗ה (=שמחה גלויה בה' בורא כל) | תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽא-לֹהַ֔י (גילה בלב בהשגחה המיוחדת לי, שישראל נבראו כדי ש"תהילתי יספרו") |
| כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע (=בגד תחתון לפי מידתם של ישראל, כראוי להם על פי מידת אהבתו של ה' כלפיהם) | מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי (=בגד עליון לא לפי מידתם, אך לצורך היראות לעיני הגויים והנחלת האמונה בה' לעולם, על פי מעשיהם וצדקתם של ישראל) |
| כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר (=שמכהן את כלתו, כלומר מעניק לה בגדים מפוארים ותכשיטים במתנה) | וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃ (=שמוסיפה להתקשט בתכשיטים משלה) |
| כִּ֤י כָאָ֙רֶץ֙ תּוֹצִ֣יא צִמְחָ֔הּ (=מעצמה, וכן ה' יצמיח לנו ישועה שלא בזכותנו אלא בחסד גמור, ולא תהיה תפארתנו על הדרך הזו) | וּכְגַנָּ֖ה זֵרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ (=מה שזרע האדם, וכך אנו נסייע בגאולתנו על ידי מעשינו הטובים "סייעתא לשמיא") |
| כֵּ֣ן ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ (צדקת ה' היא שתעשה לישראל ישועות) | וּתְהִלָּ֔ה (=תהילתנו ותפארתנו תהא במה שאנו ניתן כתף ונקדם את ישועתנו במו ידינו) |