פסוק א:בָּעֵת הַהִיא, לאחר שהוסר מצור סנחריב, וחזקיהו הבריא ממחלתו, שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן, נראה שגם אביו היה מלך ונקרא אף הוא בלאדן, מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ, וַיִּשְׁמַע כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק, והבריא. כיוון שגם מלך בבל היה נתון תחת שלטון האשורים, אם כי לא שועבד להם לגמרי, היה לשתי המדינות — שהיו קטנות באותה עת — יהודה ובבל — אינטרס משותף. על כן שמח מרודך בלאדן בשמחת חזקיהו, כאשר עלה בידו למרוד בסנחריב.
פסוק ב:וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם — על הספרים והמנחה חִזְקִיָּהוּ, שכן היה זה סיוע דיפלומטי משמעותי ממקום רחוק, מעבר לגבולות ארם ואשור, וַיַּרְאֵם — חזקיהו לשליחי מלך בבל אֶת בֵּית נְכֹתוֹ, הבית שבו מונחים אוצרותיו המיוחדים, אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת כָּל בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאֹצְרֹתָיו. לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ.
פסוק ג:וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, וּמֵאַיִן יָבֹאוּ, באו אֵלֶיךָ? בכמה מקומות במקרא מופיעה שאלה כגון זו, שתשובתה ידועה לשואל, ושאלתו אינה אלא מבוא מנומס לשיחה. וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ: מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי, מִבָּבֶל.
פסוק ד:וַיֹּאמֶר: מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ? וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ: אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ. לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִים בְּאוֹצְרֹתָי.
פסוק ה:וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ — שְׁמַע דְּבַר ה' צְבָאוֹת:
פסוק ו:כעת נדמה לך שאין לך כל זיקה לבבל, אך הִנֵּה יָמִים בָּאִים, עוד יבוא זמן וְנִשָּׂא, יילקח כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, לבָּבֶל, לֹא יִוָּתֵר דָּבָר, אָמַר ה'. כאשר אשור תתמוטט, תעלה בבל ותגדל, ולבסוף תשלוט בך. יתר על כן, המעשה שעשית בחשיפת כל אוצרותיך לעיניהם, נושא משמעות סמלית — הראית להם את האוצרות, שאותם הם עתידים לקחת לארצם.
פסוק ז:וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ, אֲשֶׁר תּוֹלִיד, צאצאיך בדורות המאוחרים יותר, יִקָּחוּ, וְהָיוּ סָרִיסִים, משרתים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל.
פסוק ח:וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ: טוֹב דְּבַר ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. והוא מסביר את עצמו — וַיֹּאמֶר: כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי. מדבריך, שכך עתיד לקרות רק בימי בנֵי בנַי, אני מבין שלכל הפחות בזמני צפויה שלווה.
